חג סוכות – במגבת החמה של אבא | עם ניר אביעד
07.10.22 / 10:42
"הימים הנוראיים" מאחורינו ו"זמן שמחתנו" לפנינו. את היד הדופקת על החזה בווידוי מחליפים נענוע עליז של ארבעת המינים ושמחת התפילה עם ספרי התורה. על פניו נראה שמדובר במועדים כה שונים, אך מבט עומק מלמד שחרף ההבדלים הברורים ביניהם, חג סוכות הינו המשך רוחני למהלך התשובה הכללי שהתחיל כבר באלול, ואף מהווה קומה נוספת באותה התשובה.
חג סוכות – במגבת החמה של אבא | עם ניר אביעד
כדי להפטר מהחטאים נאלצנו בתחילה לעבור מסע בן 40 ימים של התבוננות פנימית הכוללת התנתקות מגורמי החטא ומהצדדים החומריים והגשמיים שמביאים אותנו כל השנה לנמיכות קומה ולשעבוד ליצרים ולתענוגות החיים השקריים.
למרות תועלתו של תהליך התשובה והניקוי ההכרחי הזה, הוא עלול להביא אותנו גם לדלדול עוצמות החיים הטובות והבריאות שקיימות בנו. מתוך הרצון להימנע מהחטא האדם עלול להגיע לפאסיביות, הימנעות מפעולה והחלשת כוחות הנפש ושמחת החיים. הדבר דומה ללקיחת תרופה חזקה, שאומנם מרפאה את המחלה, אך מביאה עימה גם לתופעת לוואי של חולשה. מציאות כזו כמובן אינה אידיאלית.
לא באנו לעולם כדי להתנתק ממנו, אלא להיפך, כדי לפעול, ליצור, ליזום, או במילים אחרות - להיות שותפים של הקב"ה בעיצוב עולמו.
בתפילת "הלל" אנו קוראים: "הַשָּׁמַיִם – שָׁמַיִם לַה', וְהָאָרֶץ -נָתַן לִבְנֵי-אָדָם". הרבי מקוצק נהג להוסיף: "הארץ נתן לבני אדם – כדי לעשות מהם שמיים", כלומר תפקידנו בעולם הינו להוריד את הערכים של השמיים (טוב, אהבה, חסד, מוסר) אל כל ההתמודדויות הכי ארציות וקטנות שלנו. זוהי דרכה המיוחדת של היהדות שלא מטיפה להתנזרות מהעולם, אלא לחיים של קודש בתוך החול. כשאנחנו עסוקים בתשובת הימים הנוראיים אנו עלולים לשכוח זאת ולהישאר בגדרי הזהירות והאסור.
הרב קוק ניסח זאת היטב ב"אורות התשובה": "כשמקמצים את הרצון, כשכופפים את עוז החיים על ידי הסלידה הפנימית והנטייה לשוב מכל חטא – מתקמץ גם כן הרצון של הטוב, ועוז החיים הטהורים מתחלש גם הוא".
מהו הפתרון למצבינו לאחר יום כיפור? ממשיך הרב ומסביר : "על כן באים ימים של שמחת קודש, של חדוות הנפש, לקומם את הרצון הטוב ועוז החיים הטהור – ואז תהיה התשובה שלמה".
אותם ימים של שמחת קודש הינם ימי סוכות. בימים אלה המצווה הינה: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ... וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ". זו שמחה שמחזירה לנו את כוחות החיים ומהווה את שלמות התשובה, וזהו החלק האחרון בפאזל שמסייע לנו להשלים את המהלך הרוחני והאחדותי של חגי תשרי הקדושים ולקבל עוצמות פנימיות ו"צידה לדרך" למשך כל השנה החדשה כולה.
כל ילד מכיר מהגן את המדרש על כך שהלולב דומה לעמוד השדרה של האדם, ההדס דומה לעין, הערבה לפה והאתרוג ללב. ארבעת המינים מבטאים את לקיחת כל כוחות הגוף והנפש של האדם ואיגודם יחדיו לעשיית טוב בעולם. ה"סור מרע" לבדו ללא ה"עשה טוב" הוא חלקי ביותר וחסר.
כך, לדוגמא, חשוב שנתגבר על עין (הדס) שלילית על הסובבים אותנו ועל עצמינו, אבל חשוב לא פחות שנלמד את עצמינו לפתח מבט אופטימי שרואה בכל קושי הזדמנות ומתנה.
חשוב שנמנע את פינו (ערבה) מלדבר לשון הרע, מלרכל, מלהקטין אחרים ומלקטר, כמו גם מלאכול מאכלים אסורים ולא בריאים, אך חשוב לא פחות שנאמן עצמינו לומר מחמאות, להעצים ולפרגן. רוב הפלונטרים מול הסובבים אותנו יפתרו מאליהם אם נשכיל לעשות זאת.
חשוב שנמנע מזקיפות קומה (לולב) שמקורה בגאווה, אגו והתנשאות, אך חשוב לא פחות שנלמד לזקוף קומתנו ממקום של אהבה עצמית בריאה המודעת לאיכויות ולכישרונות שבנו, המייחסת אותם למתנות שקיבלנו מהבורא ושמבינה שתפקידנו פה בעולם הוא להביאם כמה שיותר לידי ביטוי ומימוש.
בראש השנה אנו פאסיביים. המצווה הינה לשמוע שופר (לשמוע ולא לתקוע). ביום כיפור אנו מצווים בכלל לשביתה כוללת. לעומתם, חג סוכות מלא בעשיות אקטיביות שמחזירים לנו את המרץ והחדווה – החל מבניית הסוכה, דרך ההושענות ועד לכל העיסוק בארבעת המינים. אלה ימים המלאים ב'אקשן יהודי'.
בראש השנה אומרת לנו ההלכה על השופר, גיבור היום, שהוא חייב להיות כפוף ("לסימן שיכופפו ליבם למקום"), לעומתו בסוכות הלולב חייב להיות ישר ("אם כפוף בראשו – פסול"). מטרת הפאסיביות והכיפוף של הימים הנוראיים הינה, כאמור, להביא אותנו לישרות בסוכות. בכיפוף לבדו אין שום תועלת, הוא רק שלב בדרך למטרה. "לישרי לב שמחה" מלמד אותנו דוד המלך. לכפופים שישרו עצמם.
מעבר לכך, ברובד עמוק יותר, אותה שמחה מושגת ע"י הכרה ברורה במקום האמיתי שלנו והשלמה עם מי שאנחנו באמת. מהבחינה הזו לסכך הסוכה תפקיד רוחני עצום בתהליך כפרת העוונות והגדילה שאנחנו אמורים לעבור. על פי ההלכה, הסכך עשוי, כידוע, מ"פסולת יקב וגורן", כלומר מהפסולת הכי זניחה ובזויה. ביום כיפור התפללנו להסיר מעלינו את כל הפסולת שקיימת בתוכנו, ואילו כאן באופן פלא לא רק שאנחנו משתמשים בפסולת (פסולת פיזית כמשל לזו הרוחנית), אלא אף שמים אותה מעל הראש שלנו!
ההסבר למעשה משונה זה פותח לנו צוהר להבנות נפלאות על המשמעות העמוקה של תשובה. תשובה אמיתית אינה זניחת החטא והתעלמות מוחלטת מצדדים מסוימים באישיותנו, אלא הבנה וקבלה של מי שאנחנו באמת (על כל החלקים הפחות יפים ו"יצוגיים" שבנו) ועשיית שלום עימם. לפעמים הפער בין ה"רצוי" וה"מצוי" בנו מסב לנו כאב גדול, אבל הדרך לגשר ביניהם לא יכולה להיות אלימה, אלא חייבת לעבור דרך הבנה וקבלה שזה המקום שלנו כעת, שאנחנו כמו כל בני האדם מלאים גם בצדדים פחות נעימים, ושמה שבאמת חשוב וקובע זה הרצון שלנו לגדול למרות כל זאת ולהשתפר. לקב"ה יש בשמיים מספיק מלאכים הנקיים מיצר הרע. אותנו הוא ברא עם "פסולת" מסוגים שונים כדי שנעמול כל חיינו לעדן, לתקן ולייפות אותה. זוהי תכלית עבודת המידות ואת כל זה בעומק העומקים אנחנו עושים דווקא בסוכות.
מעבר לכך, הקב"ה לא ברא שום תכונה לשווא. דווקא בכל מה שפסלנו בעצמנו ובסובבים אותנו יש פוטנציאל רוחני אדיר. האר"י ז"ל נהג לומר שהאדם יכול למצוא את התשובה לשאלה מהו ייעודו בעולם דווקא באותן עשיות שקשות לו ובצדדים באישיותו שהוא היה מעדיף להפטר מהם. אחרי שהתנקינו מעוונותינו ביום כיפור אנחנו יכולים לגשת ממקום רגוע הרבה יותר ולבחון את עצמנו בעיניים אחרות עד שנגלה שאפילו בפסולת ניתן למצוא זהב.
איזו מתנה נפלאה זה חג סוכות! איזה חסד! כל הורה מכיר את התחושה העילאית לאחר שהוא רוחץ את ילדיו באמבטיה והוא אוסף אותם נקיים, מבושמים וחמימים במגבת לחיקו. זהו רגע נדיר של קירבה בין אבא אוהב לילד אהוב. כך כעת גם אנחנו מיד אחרי יום כיפור - אנו נקיים ומבושמים, נאספים לשבוע שלם במגבת של האבא של כולנו, הלא היא הסוכה, ומרגישים בטוחים, מבורכים ואהובים מאי פעם.
חג שמח, ניר אביעד
