ערב יום הכיפורים וזיכרון השואה: סלקציית המקל ושואת חבל תראקיה בצפון יוון

סלקציית המקל, עדותו של דוד לייטנר, דוגו:

"לפני 76 שנה בערב יום הכיפורים הייתה הסלקציה השנייה שקוראים לה "סלקציית המקל" - מי שהיה נמוך יותר מהמקל נלקח לקרמטוריום. 1200 ילדים מגיל 14-15 לא הגיעו למקל. מהכיתה שלי 25 חברים שלי לא הגיעו. גם בן דוד שלי שמואל, האח של בת דודתי רבצו. סגרו אותם בשני בלוקים מס' 24 ו- 26 ולמחרת יום הכיפורים רצחו אותם.

אני הצלחתי לעבור את המקל, אבל אני כל הזמן שומע את זעקת "שמע ישראל" שלהם. אני ממשיך לא להאמין שזה אמת.

ת.נ.צ.ב.ה.

גמר חתימה טובה. עם ישראל חי וקיים
דוד לייטנר,
דוגו B 14671"
בתמונה: זרועו של דוגו ועליה מספר האסיר שלו, על רקע הקרון שהגיע לבית העדות בשבוע שעבר. מקור פייסבוק

שואת יהודי יהדות תראקיה יום כיפור תש"ב 

"השנה הלבבות שלנו פועמים באופן אחר
אין קהילה, אין תפילה, המצח מוטה מטה
מרוב יגון הדמעות זולגות ללא הפסק
כל הנפשות בוכים, רחמים דורשים הם ממרום".

זהו בית מתוך השיר "ערב יום כיפור תש"ב" שנכתב בשנת 1941 בעיר קוואלה שבחבל תראקיה בצפון יוון, חודשים ספורים לאחר שנכבשה בידי הגרמנים.

השיר משקף את המציאות של ראשית ימי הכיבוש ואת השבר שחוותה הקהילה היהודית בעקבותיו. הימים הנוראים קיבלו משמעות נוספת ועוד נכונו לקהילה זו ימים נוראים מאלה:

במרץ 1942 פשטו שוטרים בולגרים על בתי היהודים בתראקיה וגירשו את יושביהם באכזריות רבה למחנה מעצר בבולגריה. התנאים במחנה המעצר היו קשים מאוד, והיו אך סימן לבאות.

לאחר כמה שבועות הועברו היהודים לידי הגרמנים והוצאו למסע סיוטי - ראשית ברכבת מסע פתוחה עד לנמל על גדות הדנובה, משם לווינה בסירות מסע רעועות שהיטלטלו על הנהר (אחת מהן טבעה בדרך). המשך המסע היה ברכבת לעיר קטוביץ שבפולין ומשם ברכבת נוספת עד לטרבלינקה. הדרך ארכה חמישה שבועות,
איש מהמשולחים לא חזר.

יהדות תראקיה נמחקה כמעט לחלוטין.

לקריאה נוספת בקישור הבא בית העדות - להנחלת זיכרון השואה Testimony House