שבת שירה 2026: מנהגי השבת. שירת דבורה הנוסח המלא.

שבת שירה 2026: מנהגי השבת. שירת דבורה הנוסח המלא.

בשבת זו קוראים שתי שירות עתיקות. האחת בפרשת, שירת הים והשנייה שירת דבורה הנקראת כהפטרה כהפטרה של פרשת בשלח. 

שירת הים - מתארת את נס קריעת ים סוף. 

שירת דבורה -  שירת ניצחון המתארת ישראל בסיסרא. מופיעה בספר שופטים, פרק ה', ומורכבת מ-31 פסוקים. חוקרי המקרא כיום מסכימים כי שירת דבורה היא אחת השירות העתיקות המופיעות בו. 

שיאה של פרשת בשלח הוא שירת הים, פרק שירה מופלא החושף מקצת מעצמת הרגשות שחוו בני ישראל במעמד קריעת ים סוף: "וברוח אפיך נערמו מים, נצבו כמו נד נוזלים, קפאו תהומות בלב ים... נשפת ברוחך כסמו ים, צללו כעופרת במים אדירים... שמעו עמים ירגזון, חיל אחז יושבי פלשת. אז נבהלו אלופי אדום, אילי מואב יאחזמו רעד, נמוגו כל יושבי כנען". 

( שירת המשפט, אביעד הכהן, פרסומי משרד המשפטים ) 

בשבת שירה אנו קוראים שתי שירות עתיקות - הראשונה שירת הים והשניה שירת דבורה. אלו נחשבות בין השירות העתיקות ביותר במקרא. 

שירת דבורה הנוסח המלא עפ ניקוד מהמקרא 

וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה, וּבָרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר.
בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, בְּהִתְנַדֵּב עַם, בָּרְכוּ, יְהֹוָה.
שִׁמְעוּ מְלָכִים, הַאֲזִינוּ רֹזְנִים: אָנֹכִי, לַיהוָה אָנֹכִי אָשִׁירָה, אֲזַמֵּר, לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
יְהֹוָה, בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם, אֶרֶץ רָעֲשָׁה, גַּם-שָׁמַיִם נָטָפוּ; גַּם-עָבִים, נָטְפוּ מַיִם.
הָרִים נָזְלוּ, מִפְּנֵי יְהֹוָה: זֶה סִינַי--מִפְּנֵי, יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת, בִּימֵי יָעֵל, חָדְלוּ, אֳרָחוֹת; וְהֹלְכֵי נְתִיבוֹת--יֵלְכוּ, אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת.
חָדְלוּ פְרָזוֹן בְּיִשְׂרָאֵל חָדֵלּוּ עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה, שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל.
יִבְחַר אֱלֹהִים חֲדָשִׁים, אָז לָחֶם שְׁעָרִים; מָגֵן אִם-יֵרָאֶה וָרֹמַח, בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף בְּיִשְׂרָאֵל.
לִבִּי לְחוֹקְקֵי יִשְׂרָאֵל, הַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם; בָּרְכוּ יְהֹוָה.
ירֹכְבֵי אֲתֹנוֹת צְחֹרוֹת יֹשְׁבֵי עַל-מִדִּין, וְהֹלְכֵי עַל-דֶּרֶךְ--שִׂיחוּ.
מִקּוֹל מְחַצְצִים, בֵּין מַשְׁאַבִּים שָׁם יְתַנּוּ צִדְקוֹת יְהוָה, צִדְקֹת פִּרְזוֹנוֹ בְּיִשְׂרָאֵל; אָז יָרְדוּ לַשְּׁעָרִים, עַם יְהֹוָה.
עוּרִי עוּרִי דְּבוֹרָה, עוּרִי עוּרִי דַּבְּרִי-שִׁיר; קוּם בָּרָק וּשְׁבֵה שֶׁבְיְךָ, בֶּן-אֲבִינֹעַם.
אָז יְרַד שָׂרִיד, לְאַדִּירִים עַם; יְהוָה יְרַד-לִי בַּגִּבּוֹרִים.
מִנִּי אֶפְרַיִם, שָׁרְשָׁם בַּעֲמָלֵק, אַחֲרֶיךָ בִּנְיָמִין, בַּעֲמָמֶיךָ; מִנִּי מַכִּיר, יָרְדוּ מְחֹקְקִים, וּמִזְּבוּלֻן, מֹשְׁכִים בְּשֵׁבֶט סֹפֵר.
וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשכָר, עִם-דְּבֹרָה, וְיִשָּׂשכָר כֵּן בָּרָק, בָּעֵמֶק שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו; בִּפְלַגּוֹת רְאוּבֵן, גְּדֹלִים חִקְקֵי-לֵב.
לָמָּה יָשַׁבְתָּ, בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם, לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים; לִפְלַגּוֹת רְאוּבֵן, גְּדוֹלִים חִקְרֵי-לֵב.
גִּלְעָד, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שָׁכֵן, וְדָן, לָמָּה יָגוּר אֳנִיּוֹת; אֲשֶׁר, יָשַׁב לְחוֹף יַמִּים, וְעַל מִפְרָצָיו, יִשְׁכֹּן.
זְבֻלוּן עַם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת וְנַפְתָּלִי: עַל, מְרוֹמֵי שָׂדֶה.
בָּאוּ מְלָכִים, נִלְחֲמוּ, אָז נִלְחֲמוּ מַלְכֵי כְנַעַן, בְּתַעְנַךְ עַל-מֵי מְגִדּוֹ; בֶּצַע כֶּסֶף, לֹא לָקָחוּ.
מִן-שָׁמַיִם, נִלְחֲמוּ; הַכּוֹכָבִים, מִמְּסִלּוֹתָם, נִלְחֲמוּ, עִם-סִיסְרָא.
נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם, נַחַל קְדוּמִים נַחַל קִישׁוֹן; תִּדְרְכִי נַפְשִׁי עֹז.
אָז הָלְמוּ, עִקְּבֵי-סוּס, מִדַּהֲרוֹת, דַּהֲרוֹת אַבִּירָיו.
אוֹרוּ מֵרוֹז, אָמַר מַלְאָךְ יְהֹוָה--אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ: כִּי לֹא-בָאוּ לְעֶזְרַת יְהוָה, לְעֶזְרַת יְהֹוָה בַּגִּבּוֹרִים.
תְּבֹרָךְ, מִנָּשִׁים--יָעֵל, אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי: מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל, תְּבֹרָךְ.
מַיִם שָׁאַל, חָלָב נָתָנָה; בְּסֵפֶל אַדִּירִים, הִקְרִיבָה חֶמְאָה.
יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה, וִימִינָהּ לְהַלְמוּת עֲמֵלִים; וְהָלְמָה סִיסְרָא מָחֲקָה רֹאשׁוֹ, וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ.
בֵּין רַגְלֶיהָ, כָּרַע נָפַל שָׁכַב: בֵּין רַגְלֶיהָ, כָּרַע נָפַל, בַּאֲשֶׁר כָּרַע, שָׁם נָפַל שָׁדוּד.
בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא, בְּעַד הָאֶשְׁנָב: מַדּוּעַ, בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא מַדּוּעַ אֶחֱרוּ, פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו.
חָכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ, תַּעֲנֵנָּה; אַף-הִיא, תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ לָהּ.
הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל, רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר שְׁלַל צְבָעִים לְסִיסְרָא, שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה: צֶבַע רִקְמָתַיִם, לְצַוְּארֵי שָׁלָל.
 כֵּן יֹאבְדוּ כָל-אוֹיְבֶיךָ, יְהֹוָה, וְאֹהֲבָיו, כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ; וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ, אַרְבָּעִים שָׁנָה.

שבת שירה בלוח השנה העברי 

שבת שירה, החלה תמיד בפרשת "בשלח", היא אחת השבתות המיוחדות והמרגשות בלוח השנה העברי. משמעותה ההיסטורית נעוצה ברגע המכונן של יציאת מצרים: קריעת ים סוף. לאחר מאות שנים של שעבוד וייסורים, בני ישראל מצאו את עצמם לכודים בין צבא מצרים לים הגדול, עד שהנס התרחש והמים נבקעו. זהו הרגע שבו עם ישראל לא רק יצא לחופשי פיזית, אלא נולד כאומה מאוחדת המכירה בכוחו של הבורא. השבת הזו מציינת את נקודת המפנה שבה הפחד התחלף בביטחון, והצעקה לעזרה הפכה להמנון של גאולה. זהו יום של זיכרון היסטורי המדגיש את הבלתי יאומן שהופך למציאות, ואת היכולת של קבוצת עבדים להפוך לעם חופשי מול פלאי הטבע.

למה שרים את שירת דבורה בשבת שירה 

השאלה "למה שרים" נוגעת במהות העמוקה של הנפש היהודית. השירה ביהדות אינה רק בידור או מוזיקה, היא נחשבת לדרגה הגבוהה ביותר של תפילה והודיה. כשאדם חווה נס שמעל לטבע, המילים הפשוטות הופכות קטנות מכדי להכיל את עוצמת החוויה, והנשמה "פורצת" בשיר. השירה בשבת זו מסמלת את האמונה המוחלטת – לא כרעיון תיאורטי, אלא כחוויה חושית שבה "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי". אנחנו שרים כדי לזכור שהעולם אינו פועל רק לפי חוקי הפיזיקה היבשים, אלא מונע על ידי השגחה. בנוסף, השירה מדגישה את תפקידן של הנשים; מרים הנביאה לא רק שרה, אלא הצטיידה בתופים מראש, מה שמלמד אותנו שגם בשיא הקושי, עלינו להתכונן לרגע שבו נוכל להודות על הטוב.

על שירת הים בשבת שירה 

במרכז השבת עומדת כמובן "שירת הים" (פסוקי "אז ישיר משה"), הנקראת בקריאת התורה בלחן חגיגי ומיוחד. בתוך ספר התורה עצמו, השירה כתובה במבנה ויזואלי ייחודי של "אריח על גבי לבנה", המסמל יציבות ועוצמה. מעבר לטקסט המקראי, קהילות רבות נוהגות לקרוא את "פרק שירה", שיר שבח של הבריאה כולה – מהחי ועד הדומם. מנהג עממי ויפה המזוהה עם השבת הוא האכלת הציפורים, כהוקרה על כך שהן שרו וצייצו בזמן קריעת הים, או כזכר למן שירד במדבר והציפורים אכלו ממנו מבלי להפריע לשבת. השילוב בין מילותיו העתיקות של משה לבין ציוץ הציפורים בטבע יוצר הרמוניה שמזכירה לנו שהעולם כולו הוא שיר אחד גדול שמחכה שנצטרף אליו.

שירת הים נוסח מלא מנוקד 

אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר
אָשִׁירָה לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה
סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם
עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה
זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ
אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ
ה' אִישׁ מִלְחָמָה ה' שְׁמוֹ
מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם
וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף
תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן
יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ
יְמִינְךָ ה' תִּרְעַץ אוֹיֵב
וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ
תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ
וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם
נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים
קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם
אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג
אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי
אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי
נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם
צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים
מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה'
מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ
נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא
נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ
נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ
נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ
שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן
חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת
אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם
אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד
נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן
תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד
בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן
עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה'
עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ
תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ
מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה'
מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ
ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד
כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם
וַיָּשֶׁב ה' עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם