"אין לי ארץ אחרת" שר אמש הקהל במחאת נס ציונה, בה השתתפו כ300 איש.

 אלוף משנה מיכה רגב שהשתחרר השבוע ממילואים במשך שנה - נאומו:

ציון הלוא תשאלי לשלום אסירייך?
לשלום החטופים, הנמקים במנהרות ובמחילות העפר?

הדת היהודית, צמחה, בסביבה פולחנית שעסקה בהקרבת קורבן אדם.
לא לחינם מספר לנו המקרא, על אברהם, המצווה ע"י האל להחליף את בנו העקוד, באייל.
לא בכדי, מפרט התנ"ך את מלחמתם של הנביאים בפולחן המולך, הבנוי מהקרבת תינוקות.
החידוש של הדת היהודית, הוא "ובחרת בחיים".
החיים קדושים, לא המוות!

זוכרני את מילות הפיוט המרטיט, בראש השנה בבית הכנסת
בו המלאכים מתחננים לאל, להצלת יצחק העקוד -
"ויהמו כל מלאכי מרכבה -
אנא תנה פדיון וכופר הבה
אל נא יהי עולם, בלי ירח"
האל מתרצה ופותח את שערי הרחמים.

יצחק ניצל!

אם אלוהים, נתן פדיון וכופר, מי אנו שנקמוץ כפינו, שנאטום נפשינו.
אלוהים שלנו, הוא - האני הפנימי, הוא המצפון, הוא דרך הישר.

אצלינו, אלו המתחזים לשליחי האל, עוטפים את הנאשם, הצריך לקבל החלטות קשות, כעדת דבורים, דועכות כאש.
הם כהים לחיי העקודים שלנו, במנהרות הגיהנום של עזה, על מזבח של משיחיות שקר.
הם מוכנים לאובדן חיי החטופים, תמורת הזיות שעליהן אמרו חז"ל - תיפח רוחם של מחשבי קיצין".
הם שכחו כי כל המציל נפש אחת מישראל, כאילו הציל עולם מלא וכל המאבד נפש אחת, כאילו איבד עולם מלא.
הם שכחו מה זה להיות יהודים!
בושה!

אין חמלה, אין רחמים, אין אחוות אחים!

אצלם, "כל ישראל ערבים זה לזה"?
רק כשצריך לשולחנו להלחם ולמסור את הנפש!
"כל ישראל אחים"?
עד שפוליטית, עדיף להסית ולפלג!

כך, אנו מאבדים את עצמינו ומסכנים את עתידנו, כעם אחד.
כך מתנהגים אנשים, שאין להם אלוהים.

ה7/10 היה יום החורבן הגדול ביותר, מאז השואה.
אי החזרת החטופים, חלילה, יהיה חורבן, אף גדול מיום החורבן ההוא.

הוא יהיה חורבן הציווי היהודי הקדום - לא תעמוד על דם רעך, הוא יהיה אות קיין על מקבלי ההחלטות.
"קול דמי אחינו זועק אלינו מן האדמה"!
הפקרתם תהיה, חורבן האתוס הציוני - שלא משאירים אף אחד מאחור.

הנאשם לא יוכל לומר, "לא ידעתי", "לא משכו בדש מעילי".
משפחות חטופים, זועקות את נשמתן ברחובות,
עם שלם עומד ומתחנן ודורש - שחררו אותם עכשיו.
עכשיו!
עכשיו!

השתחררתי אמש ממילואים, לאחר יותר משנה.
ילדי מחרפים נפשם, חודשים ארוכים, ערבים אחרים.
בין לבין, אנו פוקדים את קברו של אחי, שנפל בגולני.
יחד עם רבים אחרים, היינו מוכנים למסור את נפשינו.

גם היום, אם וכאשר, נקרא לדגל, נהיה הראשונים.

אם לא יוחזרו החטופים, נרגיש כולנו, כי סיכנו את נפשינו, לשווא!

אין לנו שום רצון, לקדש נצחון, לשם ניצחון!
הניצחון חייב להיות, לתכלית.
מעל - המשימה, ישנה תמיד - מטרה.
אין תכלית לכל הקרבתנו, אם החטופים יופקרו למותם.
יצאנו להלחם למענם!

לחלוטין לא עבור - "משאות שווא ומדוחים", של - התנחלות בעזה ולבנון, נוסח סמוטריץ ודניאלה וויס.

הטיית המטרה המרכזית - החזרת החטופים - למטרות סרק, היא בגידה בנו, הלוחמים, בגידה בפצועים, בגידה בנופלים.

מול אלו המנסים לסלף את היהדות ולהופכה ל"סמי פשיסטית", הסוגדת לדם ואדמה.
נאמר, מימי ירמיהו וישעיהו ועד ימי ביאליק ורחל המשוררת,
אנו ממשיכי עם התנ"ך, אנו היהדות!

יהדות פלורליסטית ומכילה, מחבקת ועוטפת בחמלה.
יהדות של "שבעים פנים לתורה" ויהדות של "מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך".

אסיים במילותיו של טשרניחובסקי
"אאמינה גם בעתיד
אף אם ירחק זה היום
ישוב יפרח אז, גם עמי
ובארץ יקום דור"

בברכת שיבת החטופים
שבוע טוב

חינם בחנוכה 2024 בנס ציונה קניותר. הופעות, הצגות, סדנאות, מסיבות

ד"ר גילי עופר ביאלר ממחאת החלוקים הלבנים,נאומה:

ערב טוב תושבות ותושבי נס ציונה,

שמי גילי עופר-ביאלר, אני גרה עם משפחתי בנס ציונה ועובדת כרופאת משפחה בראשון לציון.

אני שותפה במחאת "החלוקים הלבנים" וקבוצה של מטפלים- רופאים ואנשי בריאות הנפש שהתארגנה לאחרונה בהובלתה של  הפסיכולוגית דר' הילי כוכבי ונקראת: להציל אותם להציל אותנו. אנו מקיימים הרצאות ושיחות בנושא עם קהלים שונים, כדי להרחיב את החוסן, ואת מעגל המעורבים והפעילים.

אני כאן לדבר על נושא:  חיים ומוות - הצלת החטופים.

בשבת הנוראה ב 7 באוקטובר, 251 בני אדם נחטפו. מביתם, מהמסיבות, מבסיסי צה"ל.

כיום, לאחר 435 ימים עדיין 100 בני אדם מוחזקים בשבי, בתנאים קשים ביותר ושונים ביניהם, ומצבם הבריאותי מדאיג ביותר.

 בקצרה אמנה את הסכנות הבריאותיות הידועות לנו:

 מנקודת מבט רפואית, המצב הפיזי של החטופים קריטי. תנאי השבי הקשים גורמים לנזקים מצטברים ומסכני חיים:

• רעב כרוני הפוגע במערכות גוף חיוניות
• היעדר טיפול רפואי וגישה לתרופות
• תנאי סניטציה ירודים
• חשיפה לקור ולחושך
• חוסר תנועה המגביר סיכונים לקרישי דם ופגיעות שרירים.
• אנו חוששים מאד מהחלשות המערכת החיסונית בתנאים אלו ויכולתם לעמוד במחלות החורף הקרוב.

הטראומה הנפשית לא פחות מסוכנת מהפגיעה הפיזית:

• מתח מתמיד וחרדה קיומית
• חוסר וודאות המכרסם בנפש
• חוויות טראומטיות של פחד מתמיד
• דיכאון ותחושת ייאוש
• לחלקם בדידות או טרור פסיכולוגי.

בנוסף לאלו, החטופים  חשופים לסכנות מרובות:

• סכנה מהפגזות צה"ל
• פגיעה פיזית, מינית או נפשית מהשובים
• חשש מתמיד להישרדות
  
  

כיצד שורדים 435 ימים בתנאים כאלה?

-אלו תנאים שבהם הישרדות היא נס. כל יום הוא מאבק על החיים.

ובכל זאת, יש שורדים. ראינו את הסרטונים של עידן אלכסנדר ומתן צנגאוקר. הלב נשבר. קשה לראות זאת, אך בכל זאת ראינו חיים.

• זה נותן לנו תקווה, ומחייב אותנו להמשיך להילחם בשבילם.

בלתי נתפס , ולא מקובל עלינו האזרחים, שהממשלה שאחראית להפקרת בטחון תושביה, אותה ממשלה מתעכבת, מוצאת תירוצים, ומותירה 100 בני אדם במצב בין חיים או מוות.

הממשלה שמעמידה שיקולים אחרים לפני חיי אדם והצלתם.

הממשלה שאינה ממלאת את חובתה לאזרחיה.

אך זוהי האחריות המוסרית גם שלנו להילחם עבורם, ולקרוא לממשלה לעשות את הדבר הנכון. להציל אותם.

נכון, גם אנחנו כפרטים וכולנו כחברה חווים כאב וקושי עצום לאורך 14 חודשים אלו:

• משפחות החטופים מתדרדרות נפשית וגופנית. אנשים נמצאים במתח בלתי נסבל, בין ייאוש לתקווה, בחוסר יכולת לטפל בעצמם.

תש כוחם, ומצוקתם רק מתעצמת, לכן חובתנו לתמוך ולהיות איתם.

• החברה כולה חווה טראומה קולקטיבית. אני רואה השלכות בריאותיות רחבות על הקהל שסובל  מחרדה, דכאון, הפרעות שינה ואכילה, יותר עישון ושימוש באלכוהול ותרופות הרגעה.
• אנו נאבקים בתחושת חוסר האונים.
• אנשים נעקרו מביתם, ולא קיבלו סיוע  לשיקום חייהם.
• משפחות חוות שירות מילואים ממושך, שמשפיע על המערך המשפחתי, על הילדים, על כוחות הנפש ועל הכלכלה.
• אנו כואבים אבדן מתמשך של חיי אדם, חיילים ואזרחים.
  מי שמעיז גם לראות ולקרוא גם על הקורה בעזה, לנשים וילדים, יכול לא לישון בלילה גם מסיבות אלו.
• אנחנו עם בטראומה, לצד גילויי גבורה, איכפתיות, דאגה הדדית, התנדבות והרבה נקודות אור.

ובצד הכאב, אנחנו בוחרים בחיים.

כרופאה, כאזרחית, כבת אדם - אני יודעת שהדרך היחידה להציל חיים היא פעולה משותפת ועקבית.

המחאה שלנו היא מקור של כוח וחוסן,

להיות כאן יחד, זה יותר מהפגנה. זו דרך חיים. זה אומר:

• לא לוותר על האפשרות להציל חיים.
•  אנחנו נותנים קול למי שאין להם קול

• להראות סולידריות עם המשפחות הסובלות
• לא לוותר על הערכים שלנו
• לשמור על הזהות המוסרית שלנו כבני אדם.
• להישאר מחוברים כקהילה

• אנחנו מייצרים תקווה ומחזקים זה את זה.

זו לא רק מחאה - זה מעשה של חוסן. של בחירה בחיים.

כל יציאה להפגנה היא הגנה על הנשמה החברתית שלנו.

על היכולת לומר "לא" לאדישות, "כן" לאיכפתיות.

החיים נחשבים. ואנו בוחרים בחיים.

החזירו אותם הביתה. עכשיו. מיד. את כולם. עכשיו. בעיסקה. עכשיו

אירועי חנוכה 2024