במלאת 3 שנים לפטירתו של יוסי שבו ז"ל נערך אמש טקס האזכרה לזכרו.

דברים שנשא בנו משה  מעל קברו:

אבא יקר,
עברו 3 שנים מאז שנפרדנו ממך , 3 שנים מאז חיי כל אחד במשפחה השתנו מהקצה לקצה.
מצד אחד זה מרגיש כי הזמן חלף ביעף, ומאידך אין יום שלא חושב עליך
מספר פעמים, כי הרי היית איש רחב אופקים ולכן הכל מזכיר אותך,
וישר הזיכרונות צפים. זה מתבטא בדברים הכי קטנים ...כמו כאשר אני מגיע לאמא אז האינסטינקט הראשוני שלי זה לחפש את הרכב שלך ולדעת אם אתה בבית. יש את השנייה שלפני הדפיקה בדלת שאני תוהה אם הגעתי בעיתוי נכון ונעביר קצת זמן ביחד או שתיתן לי את המבט העסוק שלך מאחר ומפריע לך בעיסוקך הרבים או שאתה ממהר בין אירוע לאירוע.
זה ממשיך בכניסה לבית ואז יש ציפייה לראותך יושב ליד האי או בכורסא עם חצי סיגר שאותו המשכת מהערב הקודם ,דבר שאותו הפסקת מאז המחלה אך התמונה חקוקה בזיכרוני.
לפעמים מגיע אליכם הביתה ואני שומע את רעש ההליכון ואני בטוח שעוד רגע אתה יוצא מהחדר כולך ספוג זיעה.
3 שנים עברו ועדיין כשהשער נפתח אנחנו בטוחים שנראה אותך מקפץ במעלה המדרגות לבית.

מאז לכתך למדתי שלא היית רק איש רב פעלים אלא שהיית גם איש שנגע בלב של הרבה אנשים. כן, ידעתי שהיית אהוד ואהוב מאוד כראש עיר , אך לא ידעתי כמה רבה האהבה אליך כאדם.
האהבה והערכה אליך יוצאות מגבולות נס ציונה ולא פעם אני שומע דרך גורם שלישי סיפורים אודותיך ומעשיך ,וליבי מתמלא גאווה.
כולנו כואבים וזיכרונך צרוב עם משפחתך וחבריך , אך גם עם תושבי העיר שלא מפסיקים להזכירך, לשבח אותך ולהתגעגע אליך.
כיום שלוש שנים לאחר מותך אני יודע שההנצחה שלך היא בפועלך ,במורשתך ,ובשמך אשר זוכים אפילו להכרה גדולה יותר ממה שהכרת בחייך.
כן, אתה ראוי גם להנצחה רשמית, הנצחה שהתושבים דורשים שתהיה ראויה לפועלך הגדול.

נפרד בקצת עדכונים מה 3 שנים האחרונות:
מאז לכתך פקד את העולם נגיף הקורונה, בתחילה היה נראה שזה סוף העולם אך אנחנו עדיין כאן והחיים חזרו לשגרה, סיימתי לבנות את הבית וחסרונך היה גדול בתהליך , נכדיך גדלים ומחליפים מסגרות....בית ספר, צבא, אקדמיה , חתונה. יש כמובן את המפגשים המשפחתיים אצלכם בבית במוצאי שבת. וכן, אנחנו שוב לקראת בחירות....בסבב הראשון עוד הספקת לבחור.
בתווך היה מבצע נוסף בעזה כמו שאמרת שיקרה.

ונס ציונה? עדיין מיוחדת אך כבר לא הפנינה שהשארת.

נפרדנו גם מדודי אחיך ...מי יודע? אולי נפגשתם.

אמא מתגעגעת אליך מאוד אך חזקה כמו שהכרת אותה.

בתמונה משמאל, נכדו הנושא את שמו, יוסף שבו, בנו של מושיק.