בשבוע ה38 למחאה בנס ציונה: אלוף מיל. מתן וילנאי - 50 שנה לאחר מלחמת 73, שוב ממשלת ישראל מפקירה את בטחוננו .

מדבריהם בהפגנה:

שר וח״כ לעבר שגרירנו בסין, אלוף מיל. מתן וילנאי: 
זה המוקד השני שלי מתוך שלושה בערב מוצ"ש רגיל בצל ההפיכה השלטונית. אין לי ספק שאנחנו בצד המנצח, לא משנה מה הם יגידו אבל זה רק אם לא נוותר ונביא עוד אנשים.
לפני 50 שנה מצאנו את עצמנו בשדה הקרב במלחמת יום הכיפורים. מי שניצח אותה לא הגנרלים ולא הממשלה הזחוחה אלא החיילים. 50 שנה אחרי אנו שוב עם ממשלה זחוחה שקמה רק על מנת לסייע לראש ממשלה שנאשם פלילים.
היום בשביל להיות שר צריך:להיוולד, להיות נאמן עד בלי קץ לראש הממשלה ובעיקר לא להבין כלום.
השרים ליצנים ובלי מושג לכלום. הם מביאים לתהום בתחום הכלכלי, אותה כולנו מרגישים. ואל תטעו לרגע, ממשלת ישראל מפקירה את ביטחון ישראל 50 שנה לאחר מלחמת 73.
אנחנו מאמינים שמדינת ישראל חייבת להיפרד מהפלסטינאים על מנת להציל את עצמה. ולצערי השיח הישראלי לא מדבר על זה. הממשלה והציונית הדתית מביאה אותנו לפי תאום של מדינה אחת עם שני עמים.יש לנו ממשלה לעומתית. 55 שירתתי את בטחון ישראל, החיילים בשטח הם אנחנו כדי למנוע מהממשלה הגרועה להצליח במשימותיה.

עו״ד נאוה סברסקי סופר, דירקטורית, מנכ״לית ופעילה חברתית: 
הימים הם נוראים. אנחנו ערב יום הכיפורים, שהוא יום זיכרון. אני רוצה לדבר על הזיכרון. הזיכרון שלנו כעם, כמדינה, כאומה, עובר דרך צמתים ואבני דרך. הצהרת בלפור.. השואה... מלחמת העצמאות... ששת הימים ושחרור ירושלים... מלחמת יום כיפור... והרשימה ממשיכה. רגעים מכוננים בחיי האומה.

ואני רוצה לדבר גם על הזיכרון שלנו הפרטי. כיתה א, הטירונות, החתונה, לידות הילדים... כל אחת ואחד מאיתנו והזכרונות הפרטיים שלנו, הצמתים בהם עברנו. ועכשיו אנחנו בצומת היסטורי. הזיכרון הקיבוצי נפגש עם הזיכרון הפרטי. אנחנו יוצאות ויוצאים לרחובות כבר 38 שבועות. תשעה חודשים! התחושות האישיות, הזכרון הפרטי שלנו.. הם מושפעים מזיכרון הקיבוצי. זוהי שעה היסטורית. וכל אחת ואחד מאיתנו יוצא באופן אישי כדי להשפיע על הזיכרון הקיבוצי ועל המדינה שלנו, על האומה שלנו.

אנחנו במאבק על הזיכרון שלנו. יש הרבה פייק מסביב. האם באמת נדרשת רפורמה? האם מדובר בהשתלטות עוינת על בית המשפט ועל שומרי הסף? אנחנו במאבק על הזיכרון הקיבוצי שלנו. לצורך זה מגויסים לוחות הברית שלנו כמדינה. ציפורי נפשנו. מטילים רפש על מגילת העצמאות, על הצבא, על השב"כ, על הרופאים, על הטייסות. זהו מאבק על התודעה שלנו כאומה ועל כל אחד ואחת באופן אישי. רוחות קיצוניות פועלות כדי למחוק את ערכי היסוד שלנו, שבהם אנחנו מאמינים כאנשים פרטיים ושלאורם קמה מדינת ישראל. יש מאבק על דמות המדינה היהודית ומאבק על הדמוקרטיה.

ובתוך כל המר הזה, יש מתוק. התעוררנו, התודעה התחדדה. התאחדנו. אנחנו מגלים ערבות הדדית. תורמים. השבוע, יהדות ארצות הברית יצאה מאזור הנוחות במפגן עצמה נדיר. חיזקנו את הקשרים בין יהדות ארצות הברית לישראל.

אני חוזרת כעת להתחלה. אנחנו ערב יום כיפור. ושוב הכל מתלכד. יום הכיפורים הוא היום הקדוש ביהדות והוא גם היום שבו פרצה מלחמת יום הכיפורים, מחדל שאחריו כמעט נמחקנו, אבל גם גילינו כוחות והקרבה. ואלה ששרדו, נלחמים איתנו שוב על דמותה של המדינה שבוע אחרי שבוע. הכל מתלכד. יהודית ודמוקרטית, אישי ולאומי. המורשת שלנו. מה נשאיר אחרינו. איזו מדינה אנחנו משאירים לדורות הבאים.
במוקד יום כיפור עומד חשבון הנפש ועומדים התשובה והסליחה. מאחלת לכל אחד מאלה שנמצא פה ולאלה שבבית, חתימה טובה, ולכם, לכולנו ו...למדינת ישראל שניכתב בספר החיים. אמן.

יש ענן שחור מעלינו, אבל יש גם מפרש לבן באופק. כל שנבקש לו יהי.

יעל שלומוביץ׳, סמנכ״לית משאבי אנוש ואחות לנשק:

הילדים שלנו נלחמים.
הילדים שלנו משרתים את הכלל.
לילדים שלנו אין את אפשרות הבחירה, לשרת או ללמוד ע"ח המדינה.

לפני 50 שנה, לא בחרנו, - נלחמנו על החיים שלנו כאן.
מלחמת יום הכיפורים הייתה מלחמה על הבית. על הקיום שלנו.
היום - אנחנו נלחמים מלחמת קיום אחרת!
קיום שיוויון חובות וזכויות.
קיום שיוויון בנטל.
בעלי, שירת במילואים כמעט 30 שנה, סיים בדרגת סא"ל.
בני הבכור היה לוחם בחיל הים.
בתי שירתה כמש"קית נפגעים.
לפני 6 חודשים בני הצעיר - בחר - להתגייס לשירות קרבי בחטיבת הצנחנים.
לא שאלנו,
האם אפשר לוותר? לא בררנו, האם אפשר לא לעשות?
לא התייחסנו לחלק האחר בעם שבחר ללכת וללמוד ולא להתגייס.
אנחנו, מבצעים את המוטל עלינו. אנחנו, משרתים בצבא ההגנה לישראל. אנחנו מגנים על המדינה.
אבל, בחודשים האחרונים – נקעה נפשנו – ואנו אומרים: עד כאן! *2
ממשלת המשתמטים – רוצה להחליט, כדברי גפני, ש"חצי מהעם ילמד תורה וחצי ישרת בצבא".
ואני שואלת:
• למה יש חלק באוכלוסייה המגיע לגיל 18 וממשיך בחייו כרגיל?
• למה יש חלק באוכלוסייה שלא חייב להתגייס לצבא? שלא חייב להתנדב לשירות לאומי?
• למה, אי גיוס חרדים הפך לדבר שבשיגרה?
יש תשובה לשאלות האלו:
כי אנחנו פראיירים.
•​בושה - שהסכמנו לקבל את הנורמה שישנם שרים, חברי כנסת, שבחרו לא לשרת.
•​בושה - שהסכמנו לנרמול שיח מבזה ומעליב כלפי מפקדים בצבא.
•​בושה - שהסכמנו למשוואה שלימודי תורה, שווים לשירות בצבא.
והכי מרתיח, שלהם כבר אין בושה.
הם צועקים בקולי קולות שגם להם מגיע
• שמגיע להם חוק הפוטר אותם משירות צבאי.
• שמגיע להם חוק הפוטר אותם משירות לאומי.
• שמגיעות להם זכויות השוות לזכויות שמקבלים חיילים בצבא ההגנה לישראל.
הם רק שוכחים דבר אחד.
בלעדי ילדינו, הם לא יהיו!
▪ בלעדי הטייס שמסכן חייו מעבר לגבולות – הם לא יהיו.
▪ בלעדי החייל שבפעילות מבצעית - הם לא יהיו.
▪ בלעדי החובלת שבספינה - הם לא יהיו.
שרים וח"כים זורקים מילים כמו סרבנות, השתמטות, מרד. - בושה!
חובה לומר:רק מי שהתגייס, התנדב, רק מי ששירת יכול להגיד - אני מפסיק.
רק מי שנתן מעצמו - יכול להחליט – עד כאן!
• המשתמטים הם אלו שכלל לא התגייסו.
• הסרבנים הם אלו המגיעים ללשכת הגיוס, ומקבלים פטור אוטומטי.לכן,
אשת השנה שלי היא הבחורה שקיבלה צו גיוס ראשון, והתחילה את המיון ליחידות השונות בצה"ל.
איש השנה שלי הוא הבחור שהחליט להתנדב לפעילות בשירות הלאומי.
אנשי השנה שלי הם אותם בחורים ובחורות שפשוט יודעים שאת המדינה צריך לשרת ועליה להגן.
הם רוצים להפוך את צבא ההגנה לישראל לצבא חצי העם,
ואנחנו לא נאפשר זאת.
הם רוצים ללמוד תורה? בבקשה, שילמדו. לא על חשבוננו!
אנחנו משנים את המשוואה!
מה שהיה הוא לא מה שיהיה! X2
רק המקיימים את חובת השירות – זכאים למלוא הזכויות
למשתמטים – אין זכות לבחור, אין זכות להיבחר, אין זכות לתקציבי מדינה.
עד כאן! - רק שיוויון בחובות מוביל לשיוויון בזכויות
נפלתם על האימהות הלא נכונות.
יחד בשירות, או לא ביחד!

עו״ד שירית כשר, פעילה חברתית וממובילות מחאת המשפחות השכולות:

לוחמי ולוחמות נס ציונה!
אני עומדת כאן היום מתרגשת ונרגשת איתכם, עם כל אחד ואחת ממכם. ואנחנו לא לבד. בלבבות שלנו נוכחים האחים האהובים שלנו, הילדים, האבות והאמהות שמסרו נפשם למענו, למען הבית שלנו. כדי שאנחנו כולנו נוכל לעמוד כאן היום, בראש זקוף ובגוף איתן.
אנחנו מציינים 50 שנה למלחמת יום כיפור אשר גבתה 2689 חללים, עשרות אלפי פצועים ומספר לא ידוע של הלומי קרב. החברה הישראלית כולה נושאת את הפצע הזה בקרבה, כשהמשפחות השכולות בחזית.
אני רואה את כל הלוחמים האלה בדמיוני, את הגיבורים והעזים, הרעים והאהובים, דבקים במשימה בחרוף נפש, אשר לא הססו ולא פחדו להיות מגש הכסף שלנו, מתוך אמונה שלמה בערכי המדינה שקמה, לא הרבה קודם, על ידי אנשים בעלי חזון ושאר רוח. הם נלחמו ומסרו נפשם מתוך הכרה והבנה שהם מקריבים את עצמם למען החזון של מדינה ישראל.
ומהו אותו חזון שהם נלחמו עליו אז, ואנחנו ממשיכי דרכם נלחמים עליו היום?
הם נלחמו על מדינה בעלת משטר מוסרי שכבוד האדם ביסודו, זכויות אדם במרכזו, בטבורו ובליבו. מדינה של דמוקרטיה ליברלית, מהותית ושוויונית, האחראית על כל אדם באשר הוא אדם. לא עליונות הגזע, לא שווים יותר ושווים פחות. הם נלחמו על מדינה הדמוקרטית.
הם נלחמו על ערכי צדק והגינות לכלל האזרחים, החיים אלה בצד אלה, בעלי ערכים, מסורות ורצונות שונים. ערכי צדק והגינות המצויים בכל מוסדות המדינה, המקיימים ומטפחים את הזכויות הבסיסיות של כל אחד ואחת באשר הם, הנוהגים בממלכתיות ולטובת הכלל.
הם נלחמו על מדינת הלאום היהודי – מדינה בעלת אחריות לגורלם של בני ובנות הלאום היהודי בעולם, עם אחריות מתמדת ושיוויון מוחלט לבני הלאומים האחרים החיים בארץ. מדינה יהודית, שוויונית ואחראית.
לוחמי ולוחמות מערכות ישראל בני הלאום היהודי האהובים והנעימים, היו שילוב של שני ניגודים משלימים - נמרוד והלל. נמרוד הלוחם, הזקוף, הגאה, החזק והנועז ללא חת, שבידו החרב והמגן, והלל הזקן, מראשי הסנהדרין, החכם, הנעים החושב, שבליבו הצדק והמוסר. הם החזיקו בידיהם את כלי המלחמה והמגן, אך לא שכחו את ערך טהר הנשק ואת כלי הצדק ואהבת האדם באשר הוא אדם. הם היו קשים, נועזים וחצופים מבחוץ, אבל גם טוב לב, בעלי חמלה וערכים בפנים.
הם הדוגמה המוחשית ביותר לאיך צריך להיות בן הלאום שלנו – גאה, זקוף, חזק וערכי, קשה עורף וטוב לבב. לוחם ורחום. קר וחם. ברזל ודבש, נמרוד והלל.
הם הדוגמה המופתית של משמעות המילה ״יהודית״ בצמד המילים ״יהודית ודמוקרטית״ – עם חזק, נחוש ואיתן, היודע להגן על עצמו ועל כל עמו באשר הוא, ועם זאת בעל ערכים ומוסר. חוזק ומוסר, זו המשמעות של צמד המילים ״יהודית ודמוקרטית״.
בפעם הבא שמישהו ישאל אתכם את השאלה הפוגענית והחצופה: ״אבל מה הופך אתכם ליהודים״? תענו לו את התשובה הבאה, כשאחינו האהובים נוכחים על ידכם:
״היכולת להגן על עצמנו ולהלחם נגד האויבים שלנו, מצד אחד, והתוכן שלנו, הערכים, הצדק וההתנהגות המוסרית שלנו, מצד שני, השילוב שלהם, הוא ורק הוא זה שהופך אותנו לבני הלאום היהודי״
להשתמט מצהל, ולוותר על החוזק - זו אינה המשמעות של ״יהודית ודמוקרטית״
לגנוב, לשחד, לרדוף כבוד ולוותר על הצדק - זו אינה המשמעות של ״יהודית ודמוקרטית״
לשרוף כפרים, להעריץ רוצחים, לחזיק בתורות גזע ולוותר על המוסר – זו אינה המשמעות של ״יהודית ודמוקרטית״
כל מי שעושה את הדברים האלה מבייש את הלאום שלנו ואת הנופלים כולם.
פעם הבאה שישאלו אתכם את השאלה המעליבה הזו – תרימו ראש, תזדקפו ותענו כמו שהאחים שלנו שנתנו את חייהם בהגנה עלינו היו עונים - אנחנו בני הלאום היהודי הליברלי, אנחנו ישראלים גאים, אנשי רוח וספר, עוצמה ומוסר. אנחנו בני הלאום היהודי שאוהב במידה שווה את בני הלאומים האחרים בישראל. אתם אלו שצריכים לענות לשאלה מה הופך אתכם ליהודים, כי מבחינתנו אתם לא אנשי חוזק לא צדק ולא מוסר.
לוחמות ולוחמים אמיצים – אנחנו נלחמים על הצביון שלנו, של העיר ושל המדינה. על המוסר, הצדק והערכים של שלנו. ואנחנו ננצח!