עוד הפתעה משפטית בדרך... בתוכנית הממשלה - הרחבת סמכויות בתי הדין הרבנים לכל תחומי החיים

עוד הפתעה משפטית בדרך... בתוכנית הממשלה - הרחבת סמכויות בתי הדין הרבנים לכל תחומי החיים

בתי הדין הרבניים (שמערכת השפיטה שלהם מבוססת על דין תורה כאמור), מהווים כיום חלק ממערכת המשפט בישראל ומחזיקים בסמכות השיפוט הבלעדית בנושא נישואין וגירושין של יהודים. מבחינה מבנית, הם פועלים בשתי ערכאות: בתי הדין האזוריים ובית הדין הגדול, שבראשו עומד אחד משני הרבנים הראשיים לישראל.

מדובר במערכת משפטית המבוססת על גברים חרדים בלבד. אין בה ייצוג לנשים ולא לחילוניים.

כיום, הסמכויות שמוקנות לבתי הדין הרבניים מצומצמות יחסית שכן על פי החוק הם מופקדים באופן בלעדי על נישואין וגירושין בלבד. הם מוסמכים לדון גם בנושאי משמורת ונושאים נלווים נוספים להליכי הגירושין, אם לא הוגשה תביעה במקביל בבית המשפט לענייני משפחה. והם רשאים אף לדון בבקשות לצווי ירושה, בהסכמת היורשים בלבד.

ועדיין, כל מי שפגש או היה מעורב בהליכי גירושים, מכיר את המושג - "מרוץ סמכויות" - מושג שמתאר את ה"מרוץ" לגבי השאלה היכן יתנהל התיק בעניינם -  בבית דין רבני (שם יש יתרון מובהק לגברים), או בבית משפט, (שם הנשים שוות בפני החוק).

אך הנה לכם "בשורה" נוספת שחמקה מהרדאר הרגיש של מליוני המתנגדים להפיכה המשטרית המכונה "רפורמה משפטית".

במסגרת ההסכמים הקואליציוניים בין ש"ס לליכוד (בסעיפים 109-111 )  ישנה הסכמה להשוות בין מעמדם של בתי הדין הרבניים למעמדם של בתי המשפט, ובכך ליצור מערכת משפטית מקבילה, שתפעל תחת חוקי הדת ותרכז כוח רב בידיהם של בתי הדין הרבניים בכל הנושאים האזרחיים, כולל אותם הנושאים שכיום מופקדים בידיהם של בתי המשפט הממלכתיים. 

 לטענת היוזמים מדובר כביכול רק בהחלטה וולונטרית לפיה האזרחים חופשיים לבחור את הערכאה הנוחה להם, בהתאם להשקפת עולמם... 

אלא שהמציאות המסתתרת מאחרי ההצעה מקוממת או מפחידה, תבחרו. כי בעוד כיום נדרשת הסכמת שני הצדדים להליכה לבי"ד רבני, כמו לבוררות. אם תתקבל הדרישה המופרכת הזו, יווצר מצב שבו ביכולת של כל בעל עסק, קבלן, סוחר, מעסיק, או נותן שרות - לכתוב מראש בהסכמים/ חוזים הסטנדרטיים שלו,  כי בכל ויכוח או סכסוך, הנושא יובא בפני ביה"ד הרבני ואם הצד השני לא יהיה מודע למשמעות, או לא ייחס לכך חשיבות, הוא בבעיה. והכי גרוע זה בדיני עבודה שם הפער עצום בין ההלכה לחקיקה המודרנית.
 ולמעלה מזה, האם אתם רואים מצב שבו חרדי שמתקשר בהסכם עם אדם אחר, ובוודאי עם עמיתו לקהילה מסרב לחתום על חוזה/הסכם כזה? מסתכן בהוקעה? בעוד כיום התניה כזו מראש אינה חוקית.

ומה יקרה אם אחד הצדדים אינו יהודי ומבחינתו, מעבר לכך שלפי דין תורה עדותו פחות אמינה (..) הוא מופלה לרעה מעצם החיוב להיות נדון במסגרת דתית הנוגדת את אמונתו.

מה באמת קורה בבתי הדין הרבניים?

מחקר שערך אריאל פינקלשטיין מהמכון הישראלי לדמוקרטיה מלמד כי בתי הדין הם ערכאה שיפוטית הנגועה כולה באינטרסים פוליטיים ומפלגתיים. נשיאי בתי הדין הרבניים (הרבנים הראשיים) נבחרים לתפקידם באופן פוליטי, ולפי פינקלשטיין הם בעלי זהות מפלגתית ברורה, כדוגמת הרב יצחק יוסף המקיים קשרים פומביים עם ראשי ש"ס בנוגע לסוגיות ציבוריות ופוליטיות. גם הדיינים מתמנים תוך זיקה ברורה לזהות מגזרית-מפלגתית. המחקר מראה כיצד קשרים הדוקים בין מפלגות לדיינים בכירים מביאים לכך שהחלטות ניהוליות בבתי הדין, כגון מינוי ראב"דים (נשיאי בתי הדין), מינוי ראשי הרכבים ושיבוץ דיינים לבתי דין, מתקבלות תחת לחצים והשפעות של אינטרסים מפלגתיים. 

כפי שמראה פינקלשטיין, ליקויים אלה חודרים עמוק להליכים המתנהלים בבתי הדין. נציבות תלונות הציבור על שופטים מקבלת תלונות הן על בתי המשפט הרגילים והן על בתי הדין הרבניים.

במהלך העשור האחרון, בעקבות תלונות, חשפה הנציבות מקרים חמורים המלמדים על כך שגורמים חיצוניים לבתי הדין – רבנים, מאכערים ועסקנים – מבקשים באופן שגרתי להשפיע במישרין על החלטותיהם של דיינים בתיקים הנידונים לפניהם. כמו כן, הנציבות מצאה כי שיעור התלונות גבוה נגד דיינים על כך ששמעו טענות של צד אחד בלי לתת לצד השני הזדמנות להגיב. 

בסיום המחקר, המלצתו היא להעביר את בתי הדין הרבניים מהמשרד לשירותי דת למשרד המשפטים, וכן להפריד בינם לבין הרבנות הראשית.

בית דין רבני בכל עיר:

על פי ההסכם הקואליציוני - השוואת תנאים בין בתי הדין הרבניים לבין בתי המשפט תכתיב הקצאת תקציבי עתק. אם זה יקרה – הם יבקשו להקים בית דין בכל עיר, בדומה לבתי משפט השלום.

מכאן שהציבור יממן מערכת משפט שאין לדעת לאיזה עקרונות היא כפופה ושפועלת בלי ייצוג לנשים שהן -50% מהאוכלוסייה ובלי ייצגו חילוני/מסורתי/דתי לאומי שהוא 80% מהאוכלוסייה – כלומר מערכת המשפט החדשה תייצג כ 10% מהציבור אך תוכל לקבל מעמד שיפוטי זהה.

התנגשות בין העולמות:

מערכת בתי הדין הרבניים היא כאמור מערכת גברית חרדית מובהקת, שבה רק גברים יכולים לעבוד או לתת עדות – ואילו נשים לא. לרוב הדיינים אין אינטראקציה עם נשים ביומיום, למעט אולי בנות המשפחה שלהם, והמערכת המשפטית שהם מנהלים פועלת על פי חוקים דתיים שמבקשים להחזיר את מצב הנשים 500 שנה אחורה. ככלל, מדובר במערכת שבאופן אוטומטי מפלה נשים.

נכון להיום בתי הדין הרבניים מצויים בהתנגשות חזיתית יומיומית עם העולם המודרני – וברור שאם הם יקבלו סמכויות לתחומים נוספים – ההתנגשות הזו תחריף ומי שיסבול יהיו בעיקר נשים וחילוניים.