הבריונות לא תפחיד אותנו ! מבטיחים אנשי המחאה בעירנו

מוצאי שבת בשעה שש, צומת הקניותר היה ריק כמעט לגמרי.
מעט מאוד מכוניות וכמעט ללא אנשים, ורק אנחנו, חמישה אנשים תולים את השלטים ומתארגנים להפגנה.
פתאום, מתוך השקט אני שומעת אותם, בנתיב הרחוק מאיתנו, צועקים ומקללים. אני מתעלמת. לפי הנוהל הרגיל שלנו. ועומדת עם השלט שלי ולפתע אני רואה אותם בצד שלנו, בלי חולצות ובלי מסכות, עם זעם בעינים, והנה הם לידנו ממש, משיכים לצעוק ולקלל ללא הפסקה, ועוד שניות עוברות הם באים ותולשים את שלטי הבד תוך כדי צעקות: "אתם לא תתלו שלטים כאלה בנס ציונה".
זה היה השלב שבו יצאתי מהקיפאון הקצר שהייתי בו והרמתי את השלט שזרקו על הכביש וצעקתי להם: הנה, אנחנו תולים אותו שוב, ובתוך המהומה כשחלק מצלמים את הארוע ומתקשרים למשטרה ואחרים אוספים את השלטים שעל הכביש, הם הסתובבו וחזרו למכונית שלהם, בצעקות ואיומים.
וכל האירוע היה קצר ומהיר מאוד ואני זוכרת שהרגשתי תחושה של כעס ותחושה שהם לא יפחידו אותי ואחר כך חשבתי לעצמי כמה עצוב שזאת כנראה הדרך היחידה של הצד השני להגיד את דבריו.

נתראה במוצ"ש הקרוב בצומת.