החיבוקי של ליז לוי מנס ציונה: כך לומדים ילדי העוטף להימנע מטראומות וחרדות

החיבוקי של ליז לוי מנס ציונה: כך לומדים ילדי העוטף להימנע מטראומות וחרדות

ליז לוי מנס ציונה היא אחת מעשרות מתנדבי קבוצת "עמל ומעבר", אשר הקימו את "סיירת חיבוקי", הסיירת שמלמדת את ילדי המפונים כיצד להימנע מטראומות וחרדות באמצעות בובת כלב מיוחדת עם עיניים עצומות. הסטארט אפ הומצא ע"י הפסיכולוג הראשי של הקבוצה, ד"ר שי חן גל

בחודש האחרון קמות הרבה מאוד יוזמות מעניינות שנועדו לסייע למפוני העוטף. הרבה יוזמות עוסקות בתרומות, אך מעטות הן היוזמות שעוסקות בנפש. כדי לנסות ולתת מענה לכך, הקימו בקבוצת "עמל ומעבר" את "סיירת חיבוקי", הסיירת שמלמדת את ילדי העוטף כדי המפונים כיצד להימנע מטראומות וחרדות באמצעות בובת כלב מיוחדת עם עיניים עצומות. הסטארט אפ הומצא ע"י הפסיכולוג הראשי של הקבוצה, ד"ר שי חן גל.

ליז לוי מנס ציונה היא אחת מתוך קבוצה של עשרות מתנדבים שיצאו למלונות בעוטף עזה, אילת ושאר חלקי הארץ, כדי לטפל בילדים שפונו ונמצאים בהם. היא מטפלת בילדים באמצעות הסטארט אפ הישראלי, בובת "חיבוקי", בובת כלב עם עיניים עצובות וידיים ארוכות.

הנהלת קבוצת "עמל ומעבר" קבעה שבימי המלחמה יש חשיבות עליונה לטיול בטראומות ובחרדות בקרב הילדים ואפשרה לעשרות מעובדיה להתגייס בהתנדבות ולהעביר סדנאות לילדי המפונים במלונות. עד כה הם נפגשו עם יותר מאלפיים ילדים והפגישות יימשכו גם בשבועות הבאים.

את בובת "חיבוקי", ה-"סטארט אפ" הישראלי, פיתח הפסיכולוג הראשי של קבוצת "עמל ומעבר", הד"ר שי חן גל, בשיתוף פרופ' אבי שדה, עוד בימי מלחמת לבנון השנייה. "גיליתי בובה שאף אחד לא רצה כי היא עצובה מדי, והבנתי מייד שהיא אידאלית לטיפול בילדים שיטפלו בה, ולא היא בהם", מסביר ד"ר חן גל.

אחרי מלחמת לבנון השנייה, בפרויקט משותף של משרד החינוך ואשלים, הרגיעה וטיפלה בובת "חיבוקי" את ילדי הצפון, בצוק איתן את ילדי העוטף והדרום ואת ילדי יפן לאחר הצונאמי. בהמשך הצוותים של עמל ומעבר הובילו התערבות עם עשרות אלפי ילדים באוקראינה וגם בדרום מזרח תורכיה, לאחר רעידת האדמה. ועכשיו היא חוזרת במטרה להרגיע את המפונים מהדרום והצפון. עד כה הרגיעה הבובה, שהוכחה מדעית כיחידה המרגיעה בטווח קצר ילדים בגילאי 7 עד 13 שסובלים מחרדות וטראומות, כ 150 אלף ילדים ברחבי העולם.

ליז לוי, שבימים כתיקונם עובדת בחברת "ידיד נפש" מקבוצת "עמל ומעבר" ומשמשת כמנהלת מרחב גוש דן, מספרת שיש לה בני משפחה וחברים שמשרתים בצה"ל, אבל לא ממעגל ראשון. "החלק הכי מרגש עבורי בעבודה עם הילדים והילדות זה המפגש דווקא עם הכוחות המרפאים שלהם", היא אומרת. "נפגשתי עם הורים שפגשו את האימה והרוע מקרוב, עם כאב קשה מנשוא, שלא ניתן אפילו להתחיל לדמיין. אבל אז, המפגש של הילדים עם חיבוקי החזיר אותי למשאבים הפנימיים והכוחות שיש בילדים ודרכם גם לכוחות והמשאבים שיש בכל אחד מאיתנו".

ליז המשיכה: "אני עובדת באחד החברות של הקבוצה, "ידיד נפש". מרגע שהתחילה המלחמה, ידענו שנצטרך לעשות את זה ולהתחיל לטפל בילדים בעזרת הבובה. נפתחה סיירת של 15-20 נשות מקצוע שעברה את ההכשרה בחיבוקי, וירדנו לדרום מיד כשזה התאפשר".

מה השאיפה שלכם?

"אני חושבת שכרגע זה עדיין בחשיבה. המטרה היא כרגע שיגיעו עוד בובות. אנחנו מחכים לתרומה גדולה מחו"ל, ואנחנו בודקים את הדרכים שבהם נוכל לבצע את ה-"התערבויות" הללו עם הילדים. מאז שהיינו בים המלח ואילת, אנחנו מקבלים גם הרבה פניות יזומות של אנשים, שיוצרים קשר עם החמ"ל שלנו. בשבוע הבא למשל יש התערבות באופקים ל-10 ילדים והתערבות בבת ים למשפחה אחת".

מדוע קוראים לזה התערבות?

"ההתערבויות הן טיפול קבוצתי וחד פעמית. זוהי התערבות ממוקדת ולא טיפול ארוך טווח".

מה התגובות שאתם מקבלים?

"התגובות הן טובות מאוד, עצם הפניות אלינו שלא מפסיקות להגיע".

שירי בר סמך מרחובות, עובדת ביום יום גם היא בחברת "ידיד נפש" מקבוצת "עמל ומעבר" ומשמשת כמנהלת סניף רחובות והסביבה. היא הצטרפה בשמחה לסיירת חיבוקי. בר סומך, אמא לשלושה בנים, אחד מהם לוחם בחטיבת גבעתי.

היא מספרת: "אחי שחר חמיש ומשפחתו וגם חמותי, ורד בר סמך, גרים בקיבוץ יד מרדכי. למזלם הגדול הרוצחים לא הצליחו להיכנס אליהם. 46 מחבלים ניסו לחדור ולרצוח, וכיתת הכוננות של הקיבוץ, יחד עם כוח לוחמי מג"ב, מנעו מהם את הכניסה.עכשיו הם מפונים במלון בחדרה".

מה הכי מרגש אותך בטיפולים עם "חיבוקי"?

"הדבר שהכי מרגש אותי זה לראות את הילדים נכנסים לסדנה עם ההורים כשהם צמודים אליהם לרגל ובקושי יוצרים קשר עין. כשהפעילות מסתיימת הם כבר צמודים לחיבוקי. אנחנו מצליחים לשחרר אותם קצת. יש להם עכשיו תפקיד ואחריות. זה מדהים לראות איך זה עובד".