יותר מ-500 איש במחאת נס ציונה: עסקה עכשיו
15.09.24 / 11:01
הפגנות מוצאי שבת בנס ציונה 14/09/2024- מחאת נס ציונה התמונות והדברים שנשאו האורחים הבמאי בני ברבש ויעל קולנדור סוציולוגית שנעקרה מבית בצפון.
תחילתה של המחאה במיצג של בונות אלטרנטיבה בהשתתפות עשרות נשים שאליהן הצטרפו משתתפים נוספים ביניהם חבר המועצה נאור ירושלמי. בהמשך הערב נחסם הכביש באישור המשטרה במשך כרבע שעה
מחאת נס ציונה מיצג של בונות אלטרנטיבה בהשתתפות עשרות נשים
שנה למלחמה מדור אירועים וטקסי זיכרון באתר נס ציונה נט
הנאומים במחאת נס ציונה 14/09/2024 בני ברבש הבמאי של סרטי המופת מאחורי הסורגים, אחד משלנו
הירש גולדברג,
עדן ירושלמי,
אורי דנינו,
אלכס לובנוב,
אלמוג סרוסי
כרמל גת
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם, כתבה זלדה בשירה הנפלא, אבל לא רק שם יש לכל איש ולכל אישה שנפלו. מאחורי השם מפכים חיים מלאים וגדושים של רוח ונשמה, ואהבה ומשפחה, וקהילה, וחברים, ומאוויים, ומעשים, וזיכרונות, וכישרונות, ודמעות וחיוכים וחיבוקים ופרידות והמון חלומות מנופצים, תקוות שלעולם לא תתגשמנה, והתחלות שכבר לא יהיה להן המשך.
מה כבר אפשר להגיד לצעירים הנפלאים האלה כשהם מוחזרים הביתה בשקי גופות מפלסטיק.
11 חודשים הם שרדו בחיים.
330 ימים הם נאחזו בציפורניהם בתקווה שְיִפְדוּ אותם מידי המרצחים.
7920 שעות, כשכל שעה היא נצח, הם התפללו, ייחלו, האמינו שמדינת ישראל תציל אותם. שממשלת ישראל תציל אותם. שאנחנו נציל אותם. הם קראו לנו. ואף אחד לא בא.
את ששת הצעירים היפים האלה רצח החמאס, אבל ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הפקיר אותם למותם. הוא אחראי למותם. הוא אשם במותם. והוא יואשם במותם של מי מהחטופים שעדיין נותרו בחיים, אם לא יפדה אותם משביים.
הישרדותו הפוליטית חשובה לו יותר מחיי אזרחיו.
איש הדמים פרסם ב-2015 פוסט. הקשיבו למילים ואני מצטט:
"הכירו את קאיה, בת עשר, כלבה עדינה ונעימת מזג שהשתלבה מיד במשפחתנו. כשבני אבנר שמע שהיא עומדת בפני הרדמה, הוא ביקש מכולנו לאמץ אותה ובכך להציל את חייה. בסוף השבוע האחרון קיבלנו אותה בחום ובאהבה... אני פונה אליכם ומפציר: אמצו גם כלבים מבוגרים, לא רק צעירים, כדי לחלץ אותם מגורלם המר ולהאריך את חייהם."
הירש, עדן, אורי, אלמוג, כרמל ואלכס "עמדו בפני הרדמה" 330 יום, אבל הם לא היו כלבים מבוגרים. הם היו סתם שברי אדם, אזרחים שקרוב לוודאי גם לא מצביעים ליכוד. ועוד צעירים. נכונות היו להם עוד הרבה מערכות בחירות. איזו תועלת יכולה הייתה משפחת נתניהו להפיק מהם?
אגב, אם אתם מתקשים להירדם בלילות בגלל הזוועות המדירות שינה מעינכם, אל תיספרו כבשים. ואל תיספרו חטופים. תעשו מה שנתניהו עושה, תיספרו כלבים. את החטופים אף אחד כבר לא סופר.
אז מה כבר אפשר להגיד בימי הזוועה האלה כשאסון רודף אסון, דם חדש ניגר על דם שפוך שעוד לא נקרש.
מה כבר אפשר לומר כשהלב מתרסק, הריאות נשרפות, האופקים מצטמצמים, והזמן של כולנו אוזל.
אולי צריך לשתוק. לשתוק כי המילים כבר אינן יכולות להכיל את גודל הזוועה.
אכריז על דקה דומיה לזכרה של הבושה שפשוט מתה מבושה ואבקש מהקהל להפסיק לצעוק בושה לעבר ערלי לב שלא מתביישים בכלום.
לא מתביישים אפילו "בתקלה", שארעה להם בשביעי באוקטובר. לא מתביישים באונס נשים. ורצח ילדים. בריפוד כיסיהם של טרוריסטים במזומנים. לא מתביישים בהפקרת החטופים. השר לביטחון יוצא לטייל בחוף תל אביב ומכניס למעצר צעירה שהשליכה לעברו חופן חול בשעה שבוחריו משתוללים בשטחים הכבושים, אבל לשם יד החוק לא מגיעה.
זו השתיקה הראשונה.
ועוד דקה דומיה לזכרה של האמת שנגוזה מחיינו.
ודקה דומיה לזכר טוהר המידות וניקיון הכפיים שפשוט התפוגגו ואינם בנמצא.
ודקה דומיה לזכר קדושת חיי האדם שהפכו לכל כך זולים, עד כדי כך שאנחנו הופכים לנקרופילים, למקדשי מוות, המתפעלים ממבצעים ראוותניים בהם צעירים שכל עתידם לפניהם, מסכנים את חייהם כדי לחלץ שרידי גופות מתפוררות, כשבא בעת ממשיך הצבא בלחימתו ומסכן את החטופים שעוד נותרו בחיים, ושאולי, כתוצאה מהמשך המלחמה, גם אותם נחלץ מתוך התופת אחרי שימותו. ושוב נריע ונתפעל מהמודיעין המדויק שהוביל את לוחמנו אל קברות החטופים.
ועוד דקה דומיה לזכר הסולידריות החברתית שנרצחה על ידי בעלה של רעיית ראש הממשלה. זו עם הפיג'מה שמצטלמת בפוזה של מתקנת עולם מתוך אנדרטה מעופפת בשווי מיליארד שקל, שצחנתה עולה לשמיים עוד לפני ההמראה.
ודקה דומיה לזכר הדמוקרטיה הנופחת את נשמתה. אם תהיו רגע בשקט תשמעו את חרחורי הגסיסה שלה ואת גניחות האביונה של רוטמן ולוין האונסים את גופתה המדממת.
ודקה דומיה לזכר חבלי הארץ שהממשלה הזו הפקירה ונטשה בדרום ובצפון. לזכר השדות המוריקים שנשרפו. המטעים והחממות המניבים שנהרסו. לזכר היישובים שחרבו: מטולה וקריית שמונה ושלומי ומנרה ומרגליות ובארי ונחל עוז ונתיב העשרה.
וחודש, או חיים שלמים, של דומיה לזכר נרצחי נובה ויישובי העוטף. הילדים הנחנקים בעשן השריפה והנשים הנאנסות. והחטופים הגוועים כשראש הממשלה ממריא בכנף ציון המרוטה להפיץ את מגפת שקריו ומעשיו הרעים בכל רחבי תבל.
דומייה. זה מה שדרוש לנו. ולא דקה. חודשים של שקט כדי שנסגל את אוזנינו להקשיב לפעימות הלב החלושות של האומה הגוועת. לתפילות המלוחשות של החטופים ומשפחותיהם שעולמם עצר ממהלכו בשביעי באוקטובר. והנזקקים והמוכים והאבלים והפצועים, והנכים, והעקורים מבתיהם, והפליטים בארצם.
דממה. לכבות את כל מקלטי הטלוויזיה במדינה. להשתיק את הכתבים הנלהבים. להסות את פטפוטי הפרשנים. לעצור את התנועה, להחשות את הפוליטיקאים המושחתים.
ולסתום אחת ולתמיד את לועו של בנימין נתניהו. לסכור את אשד הכזבים הזורמים מפיו ומרעילים את עולמנו.
הוא האיש שמאז 1996מחזק את החמאס ומרפד אותו במאות מיליוני דולרים. הוא האיש המקיים, מתוך זהות אינטרסים, יחסים סימביוטיים עם סינואר כי "החמאס הוא נכס והרשות היא נטל". "החמאס הוא נכס והרשות היא נטל".
הוא האיש שהוביל את ההפיכה המשטרית שהקיזה את דמה של האומה הישראלית והחלישה את כוח עמידתה.
הוא האיש שממשיך להוביל אותנו למלחמה שהתנתקה ממקורות פתיחתה ואין יודע לאן היא אמורה להוביל.
הוא האיש שחיילנו מצווים במותם את המשך כהונתו.
הוא הנושא באשמה מלאה ומוחלטת לשואת אוקטובר.
החיטה אולי תצמח שוב – אבל אם לא נסלק את נתניהו, לא יהיה מי שיקצור אותה.
ועכשיו אגיד לכם משהו על תקווה.
תקווה איננה רק שיר נכאים שהפכנו להמנון.
תקווה איננה דברשממתינים לו.
תקווה איננה דבר שמתפללים שיגיע.
תקווה, גם אם עוד לא אבדה, לא תבוא מעצמה. תקווה גם לא מצלצלת.
תקווה מביאים בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים
עובדים בשביל תקווה. מקריבים בשביל תקווה. נלחמים בעוז רוח כדי לממש אותה.
ולא מרפים מהמאבק עד שמשיגים את המטרה: הפלת ממשלת נתניהו ושיקום מדינת ישראל מהחורבן שהמפקיר השית עליה.
יעל קולנדור סוציולוגית שנעקרה מביתה בצפון הדברים שנשאה במחאה נס ציונה 14/09/2024
7000 רקטות וכטבמים הוטחו על הבית שלי, על הצפון, באחד עשר החודשים האחרונים
189 אלף דונם נשרפו – פי 8 מהשריפה בכרמל, 189 אלף דונם של שמורות טבע, יערות, כרמים, מטעים ופרדסים.
מטולה, מנרה, שתולה, שמורת הבניאס, רכס רמים – זוכרים שהייתם שם? לקחתם צימר לחגוג יום נישואים? נסעתם לטייל עם הילדים? הזכרונות שיש לכם מהמקומות הנהדרים האלו לא קיימים יותר במציאות. המקומות האלו מופצצים ונשרפים על בסיס יומי.
עד מתי? מתי נתעורר מהסיוט הזה?
מתי נוכל כבר להגיד הנה תראי ילדתי, המלחמה התחילה בשבעה באוקטובר אבל הנה היא נגמרה. החטופים חזרו לישראל, המתים נקברו והעקורים שבו הביתה. מתי כבר נוכל לשבת ולבכות ללא סוף על מה שקרה פה?
המלחמה הזו חייבת להיגמר ובשביל שזה יקרה נתניהו וחבורת המשיחים שמסביבו חייבת ללכת. זו משימת חיינו. מדובר על החיים שלנו ועל חיי ילדנו. האם נחיה או נמות. לא כסף, לא נוחות, לא המירוץ למיליון. החיים שלנו על הכף.
המאבק הזה- הוא הדבר הכי חשוב. ואנחנו, אני ואתם, חייבים לשים אותו בראש סדרי העדיפיות.
גם לי יש עבודה וילדות וחיים בורגנים לתחזק – אבל הכלל שלי הוא מעשה התנגדות אחד ליום. עדיף שניים. וזה עובד. אנחנו חוזים עכשיו בפרפורי הגסיסה של ממשלת הזדון.
אנחנו בנקודת המפנה, זו ההתחלה של הסוף. ממשלת נתניהו בדרך למטה, ראשי הביטחון אחד אחר השני מנפצים את השקרים של נתניהו בכלל ועל ציר פילדלפי בפרט. חייבים להפיל את הממשלה בשביל להציל את החטופים, בשביל להציל את הצפון, בשביל להציל את ישראל.
הממשלה הנוכחית לא כשירה לנהל את המלחמה הזו, הממשלה הנוכחית מקריבה את החטופים, אותנו העקורים ומקריבה את הילדים והחיילים שלנו על מלחמה ללא מטרות וללא אופק. חייבים לצאת לבחירות!
ניר ונועה ברנס נהרגו בכביש מטווח - גם אני נוסעת על כבישים מטווחים אבל אני עדיין חיה!
ניר פופקו נהרג ליד ביתו בקיבוץ הגושרים – גם אני נמצאת בביתי בישוב מפונה – אבל אני עדיין חיה!
אורי טשרניחובסקי נרצח בנובה - גם אני רוקדת במסיבות טראנס אבל אני עדיין חיה!
עופרה קידר נרצחה בעזה - גם אני יכולתי להחטף ולהירצח מכוח רדואן אבל אני עדיין חיה!
בסוף המלחמה תגמר, פשוט לא בטוח שנישאר בחיים עד אז. לחיים שלי ושל אהוביי אין ערך בעיני הממשלה המנותקת הזו. אני אולי אמות אבל לא בלי שאני אלחם.
כל עוד אני חיה, אני אמשיך לצעוק מעל כל במה - בחירות עכשיו! עסקה עכשיו! הבית שלי נשרף והקהילה שלי מתרסקת אבל כל עוד אני חיה אני אמשיך להאבק! אני ואתם פה, כדי להגיד - לא נסכים. לא נסכים לוותר על הגליל. לא נסכים שיוותרו על החטופים. יש עוד תקווה.
התקווה שלנו – היא הכוח שלנו.
לא נפסיק להיאבק