כך עובדים עליכם בעיניים ! חוק ביסמוט הינו חוק המריחה, לא חוק הגיוס...

חוק ההסדרה, לא חוק הגיוס

פרסום עיקרי "חוק הגיוס החדש" אינו מבשר על פתרון למשבר השוויון בנטל, אלא, לטענת מבקריו, על העמקתו ועל ניסיון לייצר מראית עין של חוקתיות. הביקורת הציבורית חריפה, ובצדק: במקום חוק גיוס, מדובר בחוק הסדרת השתמטות.

בלב הביקורת עומדת הטענה כי זהו חוק פיקטיבי. ראשית, נטען כי הוא מבטל דרישות למכסות לוחמים קרביים, ובמקביל מייצר מסלול עוקף של "שירות אזרחי-ביטחוני". המבקרים רואים בכך קומבינה שנועדה לאפשר ספירת תקנים של משרות כמו משגיחי כשרות בתעשיות ביטחוניות או במשרדי ממשלה כשירות צבאי לכל דבר. בפועל, הנטל הקרבי האמיתי, הכרוך בסיכון חיים, נותר על כתפי אותו ציבור שמשרת כבר היום.

זעם מיוחד מופנה כלפי הסעיפים המגדירים מיהו "חרדי" הזכאי למסלול זה – רק מי שלמד שנתיים בישיבה. המבקרים טוענים כי זהו מנגנון שנועד להבטיח שדווקא מי שעזב את עולם הישיבות יגויס, בעוד מי שנשאר במסגרות יזכה לפטור.

הביקורת מחריפה לאור היעדר מנגנוני אכיפה ממשיים. הטענה היא כיצד ניתן יהיה לאכוף את החוק ללא אמצעים בסיסיים כמו זיהוי ביומטרי (טביעת אצבע) בישיבות, מה שנתפס כפתח מובנה לרמאויות ודיווחים כוזבים.

השורה התחתונה, כפי שהיא משתקפת בטקסט, היא שהחוק ריק מתוכן אופרטיבי: אין בו סנקציות אישיות, אין איום ממשי במאסר למשתמטים ואין יעדי גיוס ריאליים.

מעל לכל הוויכוח המשפטי, נטען כי החוק מהווה זלזול עמוק בלוחמים ובפצועי המלחמה, ובעיקר במשפחות השכולות שאיבדו את יקיריהן. הפתרון המוצע על ידי מבקרי החוק הוא ברור: חוק גיוס אחד, שווה לכולם, המבוסס על העיקרון הפשוט ש"מי שנותן למדינה – מקבל מהמדינה".

לנוכח מה שנתפס כהונאה של הציבור המשרת, ובצל המשך המלחמה, הקריאה העולה מהשטח היא ברורה ונחרצת: בחירות עכשיו.