לא מתעייפים ! כ-300 משתתפים אמש במחאת נס ציונה.

נאומה של ד"ר מיטל פינטו:

אחר הצהריים טובים לגיבורות ולגיבורי הדמוקרטיה של מחאת נס ציונה. שמי מיטל פינטו ואני דוקטור למשפטים, יו"ר משותף של פורום המרצות והמרצים למשפטים למען הדמוקרטיה. הפורום שלנו, קם בעקבות ההפיכה המשטרית כבר בנובמבר 2022, וממשיך לפעול גם היום. למה? כי חשבנו, אולי קיווינו שהמלחמה והמצב הנואש של אזרחיות ואזרחים רבים כל כך יגרמו לממשלה שלנו לחדול מההפקרות והשחיתות ולהתחיל לשרת את הציבור. הבעיה היא שהם עושים בדיוק את ההיפך.

שימו לב, ההפיכה המשטרית חוזרת בגדול. היום אצביע על שלושה נושאים משפטיים שפחות מדוברים בשיח הציבורי בישראל:

נתחיל בעניין היועצים המשפטיים – לא היועצת המשפטית לממשלה – אלא היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה. הממשלה החליטה בשבוע שעבר לאשר את הצעתו של סמוטריץ' לקצוב את הכהונה של יועצים משפטיים במשרדי הממשלה לתקופה של שבע שנים. המשמעות היא שעד סוף דצמבר 2024 תופסק הכהונה של יועצים משפטיים שכבר השלימו תקופת כהונה בת שבע שנים. מדובר בחמישה יועצים משפטיים מכהנים במשרדי הממשלה. ביניהם, היועמ"ש של משרד האוצר, אסי מסינג, שאיתו יש לשר סמוטריץ חילוקי דעות רבים, והיועמ"שית במשרד רה"מ, שלומית ברנע-פרגו.

מה הבעיה עם זה אתם שואלים? ובכן, אין שום בעיה בהצעה לקצוב את הכהונה של יועצים משפטיים למשרדי הממשלה השונים. הצעד הזה אפילו מבורך. הייתה אפילו החלטה של ממשלת אולמרט ב-2008 לעשות זאת, אבל ההחלטה לא יושמה. אז מה הבעיה שסמוטריץ' עושה זאת עכשיו? הבעיה היא שכמו רבות מדי מפעולות הממשלה שנעשות בשנתיים האחרונות, גם הפעולה הזו נעשית מתוך שיקולים זרים. לא מתוך רצון לשמור על שלטון החוק, אלא מתוך רצון להיפטר ממגבלות החוק לגמרי.

זוכרים את ניסיונות ההפיכה המשטרית של 2023? אז ההצעה הייתה לעשות תיקון חקיקה שיהפוך את היועמ"שים במשרדי הממשלה למשרות אמון. כלומר, במקום שהיועמ"שים ישמרו עבור הציבור שמשרדי הממשלה פועלים כמו שצריך, היועמ"שים ישמרו על הישבן של השרים שבחרו בהם למשרות אמון.

אז מה סמוטריץ' עושה עכשיו? מעביר את ההחלטה הזו בלי לעשות תיקון לחוק. סמוטריץ' עושה את מה שמאפיין את הממשלה מאז ה-7 באוקטובר. אם לפני ה-7 באוקטובר ההפיכה המשטרית הייתה במסגרת החוק וחוקי היסוד, עכשיו הממשלה נכנסת לחור שחור מחוץ לשלטון החוק. מצפצפת לגמרי על החוק ועל כולנו.

אמשיך לנושא השני – תיקון סעיף 7א לחוק יסוד הכנסת (חוק הטיית בחירות). הקואליציה נחושה לנצח את הבחירות הבאות לא בצורה הוגנת, אלא באמצעות הטיית הבחירות. מה עושים? פשוט מאוד. מתקנים סעיף בחוק היסוד שמוציא את כל המפלגות הערביות מהכנסת. לא תהיה להן בכלל אפשרות להתמודד לכנסת כי ועדת הבחירות תפסול אותן מיידית. איך משכנעים את הציבור בישראל? כמו כל דבר שעושים מאז ה-7 באוקטובר. משכנעים את הציבור שהם פועלים כדי למנוע טרור. הבנתם? מתקנים את חוק היסוד כך שאפשר יהיה להוציא כל מפלגה תומכת טרור או שיש בה מועמדים תומכי טרור. לא צריך לאסוף מספר התבטאויות שמראות אינדיקציה ברורה לתמיכה בטרור, כפי שמחייבת הפסיקה היום. מספיקה התבטאות אחת שהקואליציה ועושי דבריה יפרשו כתמיכה בדברי טרור וזהו. יש להם רוב בוועדת הבחירות המרכזית והמעומד והמפלגה בחוץ. אין ביקורת של בית משפט. לא צריך. בלי המפלגות הערביות, הקואליציה הנוכחית משיגה רוב בקלות. רוב ענק. אל תטעו. זה לא יעצור במפלגות הערביות. כל מי שמתנגד לקואליציה על הכוונת. כולנו. אסור לתת לתיקון הזה לעבור.

הקואליציה כבר הצליחה להעביר את חוק רדיפת מורים, שיש לו בדיוק את אותו רציונאל. אפשר לרדוף ולפטר כל איש או אשת חינוך שתומכים בטרור. מי יפרש מהי תמיכה בטרור? מנכ"ל משרד החינוך. עושה דבריו של שר החינוך.

כשלנו בלעצור את החוק הנורא הזה. בואו לפחות נעשה הכל כדי לעצור את חוק הטיית בחירות.

ולסיום הנושא השלישי והחשוב מכל – החטופות והחטופים.

צריך להגיד זאת בקול רם וברור: מטרת המלחמה בעזה היא כבר מזמן ביסוס התיישבות יהודית מחודשת בעזה. הדברים האלה נאמרים במפורש על ידי סמוטריץ' וסטרוק. הממשלה גם לא באמת עושה משהו בעניין החטופות והחטופים. בסוף אוגוסט האחרון ביבי כינס את הקבינט. אבל ההחלטה האם להחזיר את החטופים ואם כן אז איך לעשות זאת, לא באמת הייתה על השולחן.

בצד המשפטי חשוב להבין שמה שהיה בסוף אוגוסט לא הייתה ישיבת קבינט מסודרת כמו זו שחוק יסוד הממשלה מחייב.  ביבי מקבל למעשה מקבל את כל ההחלטות בעניין החטופים לבד, בהתאם לשיקולים הפוליטיים הצרים שלו (מי אמר סמוטריץ' ובן-גביר ולא קיבל), למרות שלפי חוק יסוד הממשלה, רק הממשלה יכולה לקבל החלטות כאלה. זה לא עניין של מה בכך. נכון שרוב חברי הממשלה מושחתים וקיצוניים, אבל החלטת ממשלה גם מחייבת שמיעה של מומחים וראשי מערכת הביטחון. בשפת המשפט המנהלי, אנחנו קוראים לזה "תשתית עובדתית". אחרי ששומעים אותם, כבר הרבה יותר קשה להגיד לא לעסקה.

בסוף אוגוסט, עוד לפני שמדינת ישראל הפקירה 6 חטופים להירצח בעזה, הוגשה גם עתירה בשם חלק ממשפחות החטופים שמבקשת מבג"ץ להורות לביבי לחדול מלקבל החלטות כאלה לבד ולהעביר אותן לפורום של הממשלה כולה. בין העותרים, אני היחידה שאין לה קרוב או קרובת משפחה חטופה בעזה.

העתירה מכוונת נגד ראש הממשלה ונגד הממשלה. לדיון הראשון בבג"ץ הזה, שהיה בסוף אוקטובר, הממשלה והעומד בראשה לא הגיעו עם תגובה בכלל. לא בכתב ולא בעל פה. זלזול מופגן במשפחות החטופים ובציבור כולו. לפני שבועיים היה הדיון השני. בדיון הזה סוף סוף הוגשה תגובה. אפשר להבין מהתגובה הכתובה (ומהדברים שאמרה פרקליטת מחלקת בג"צים בעל פה) שרק ראש הממשלה מחליט האם להביא עסקת חטופים לשולחן הקבינט או הממשלה ואיך להציג אותה בפני הקבינט או הממשלה. כלומר, נושא שלפי חוק יסוד הממשלה אמור להיות מובא להחלטת ממשלה כאשר הגורמים המקצועיים מציגים את עמדתם בפני כל חברי הממשלה, לא מובא אליה כלל. השרים כלל לא יודעים מה מצב החטופים ומה הסיכויים לעסקה.

חשוב להבין – אנחנו לא עוסקים בנושא "רגשי". אנחנו עוסקים בערכים הבסיסיים ביותר של מדינת ישראל – סולידאריות אזרחית. כשהממשלה לא נוהגת בסולידאריות אזרחית בסיסית ולא מתכוונת אפילו להחזיר את החטופים בעסקה, היא לא שוברת לנו רק את הלב. היא בעיקר שוברת לנו את המדינה.

לסיכום, חברות וחברים, בואו נבין. אנחנו תקועים במאבקים על מבול של הצעות חקיקה אנטי דמוקרטיות, בתוך לופ עצוב של הודעות 'הותר לפרסום'. אבל המשימה שלנו היא לא לוותר, לא להרים ידיים. זה לא מרוץ קצר – זה מרתון של מלחמה על הדמוקרטיה, והיא דורשת סבלנות ועוצמה. אנשים אומרים לי "ההפגנות והמחאות לא עוזרות". זה לא נכון. ודאי שהן עוזרות. אם לביבי לא היה אכפת מההפגנות, הוא לא היה משקיע את כל המרץ שלו בחשיפת מסמך מפוקפק רק כדי להחליש את הקולות בעם שתומכים במשפחות החטופים. את ההמון הרב של הא.נשים ששטף את תל-אביב ב-1 בספטמבר, אחרי שנודע דבר הירצחם של שישה חטופים וחטופות. מעבר לכך, אין מעשה אחד שנעשה שיוביל את ישראל מיידית למסלול הדמוקרטי. לא קיים כזה דבר. אם אנחנו לא נילחם עבור המדינה שלנו בכל הדרכים החוקיות שעומדות לרשותינו, אף אחד לא יעשה את במקומינו. אנחנו כאן כדי לצעוק בגרון ניחר: לא תשתיקו אותנו. אנחנו רוצים את החטופות והחטופים, ואנחנו רוצים בחירות הוגנות. ועכשיו!

דבריו של יובל גרין, ממובילי חיילים למען החטופים:

אני יובל גרין, בן 27, חובש בצנחנים וחבר בארגון 'חיילים למען החטופים'.

אני כאן היום כי האמת חייבת להיאמר: המלחמה בעזה הורגת את החטופים. המלחמה היא לא הפתרון, המלחמה היא הבעיה.

מאז תחילת המלחמה מהדהדת מכל כיוון האמירה- אנחנו נלחמים בשביל החטופים.

בשביל רבים אמירה זאת נאמרת באמונה גדולה, במחויבות להקרבה, כך זה היה בשביל חלק מחברי למחלקה, ואילו עבור אחרים, הפוליטיקאים בצמרת, מדובר בלא יותר משקר אכזרי במיוחד.

היום, מעל שנה לאחר תחילת המלחמה, צריך לומר את האמת הברורה:

הדרך היחידה להחזרת החטופים היא באמצעות עסקה!

חשוב לזכור את המספרים:

בשנה האחרונה שוחררו בעסקה מעל 100 חטופים ואילו רק 7 במבצעים צבאיים.

לעומת זאת נהרגו בשבי, בשל פעילות כוחותינו לפחות 20 חטופים!

חלקם באופן ישיר בשל הפצצות, חלק נורו בשוגג, חלק בשל עיכוב של טיפול רפואי וחלק בשל מחבלי החמאס האכזריים שרצחו אותם ברגע שכוחותינו התקרבו.

אינני טוען כנגד הלוחמים הגיבורים שעוסקים במבצעי החילוץ או הלוחמים בעזה.

אני טוען נגד כך שמטילים עליהם משימה בלתי אפשרית, משימה שמסכנת את חייהם וגם את חיי החטופים.

מספרים לנו שהחמאס מסרב לעסקה.

זה שקר מכוער.

בעסקה צריך להגיע להסכמות, צריך לעשות ויתורים.

חיי החטופים לא היו חשובים מספיק לממשלה בשביל לעשות ויתורים.

בשל ההתעקשות הזאת אנחנו מצויים במלחמה אין סופית.

מלחמה שבה חיילים נוספים נהרגים ונפצעים.

אנחנו עשויים למצוא את עצמנו שולחים ילדים לשמירות מסוכנות בעזה, ללא תכלית או מוצא.

מדובר רק בעניין של זמן עד שגורמים קיצוניים יקימו בעזה יישובים שימצצו את משאבי כוח האדם של צהל ויסכנו חיילים נוספים.

כל אחד מאיתנו צריך לחשוב איך הוא היה מרגיש, אם זאת הייתה הבת שלו, אבא שלו, אחות שלו, חבר שלו.

בעוד חודש וחצי תתחיל הקדנציה של טראמפ במשרד. יש לכך משמעויות חדשות, אפשרויות חדשות. אני מאמין שעסקה נוספת תעלה. עלינו לדאוג שהעסקה שתעלה תבטיח את השבת החטופים. עלינו לדאוג שהממשלה תקבל את העסקה ולא תמסמס אותה כמו בפעמים הקודמות.

אני וחיילים למען החטופים הבנו שהמחויבות העמוקה ביותר שלנו היא כלפי החטופים.

יצאנו במכתב פומבי שבו אנו אומרים - אנו לא מוכנים לשתף פעולה עם ההפקרה הפושעת הזאת.

אם הממשלה לא תשנה כיוון, ותחתום על עסקה לשחרור החטופים, לא נהיה מוכנים להתייצב לשירות.

שייכים לקבוצה שלנו כ170 חיילים וחיילות, אנשי מילואים, קבע, סדיר.

חלק גדול מאיתנו נלחמנו בעזה ובלבנון וההחלטה שלא להתייצב היא קשה ולא פשוטה עבורנו, ואולם, היום איננו רואים ברירה אחרת.

היום, צריך לומר בבירור, המלחמה בעזה גוזרת מוות על החטופים!