לא נוותר עד שיהיה פה טוב יותר ! כך קראו אמש, בפעם ה30, מפגיני מחאת נס ציונה
23.06.24 / 11:18
בהפגנה גם צויין יום הולדתה של נעמה לוי הנמקה בשבי החמאס 260 ימים ולילות. שאול עמיר, מראשי מחאת נס ציונה, חברו של סבא של נעמה, נשא דברים לציון יום הולדתה.
עוד נשאו דברים:
יעקב גודו, אביו של תום ז״ל שנרצח בממ״ד בכיסופים בשבת הדמים ב 7/10.
נדב עוז זלצברג, דור(ש)ינוי, מחאת הסטודנטים.
עו״ד ליאת וייס שחף, אחים ואחיות לנשק.
את דבריהם במלואם, תוכלו לראות בהמשך:
260 ימים לשבת הדמים, 260 ימים בהם 120 חטופים נמקים בשבי החמס.
30 שבועות לחידוש מחאת נס ציונה
בהפגנה גם צויין יום הולדתה של נעמה לוי הנמקה בשבי החמאס 260 ימים ולילות. שאול עמיר, מראשי מחאת נס ציונה, חברו של סבא של נעמה, נשא דברים לציון יום הולדתה.
במחאת השבת דיברו :
יעקב גודו, אביו של תום ז״ל שנרצח בממ״ד בכיסופים בשבת הדמים ב 7/10:
ערב טוב נס ציונה, תודה שבאתם!
אנחנו נמצאים היום ביום ה 260 לספירת העת החדשה והשחורה ביותר בתולדות מדינת ישראל. לפני 260 ימים הומט עלינו אסון השבת האיומה, אסון טבח נתניהו. השבת הזאת הייתה שיאו של תהליך שהחל בינואר 2023, עת הכרזת מלחמת חורמה של ממשלת זדון ודמים והעומד בראשה, בנימין נתניהו, על החברה האזרחית והליברלית של מדינת ישראל. בעת הזאת החל ההרס השיטתי של המרקם העדין של החברה הישראלית והשמיים מעל מדינת ישראל החלו להתקדר והאופק החל להשחיר.
כנופיה של ארגון פשע נפסד השתלטה עלינו והחלה לפרוע בנו. מצד אחד חבורה של נאשמים בפלילים שבראשה נאשם עם שלושה כתבי אישום ומצד אחר חבורה של משיחיים חסרי אחריות ואינפנטילים שבראש חזונם עומדת עליונות יהודית וחתירה למלחמת גוג ומגוג שסופה שלטון יהודי משיחי מן הירדן ועד הים.
כל אלה הביאו עלינו בכוונת מכוון את אירועי שבת השבעה באוקטובר, השבת שבה הופקר בני תום גודו אל מותו בממ"ד שבביתו בקיבוץ כיסופים ועמו נרצחו עוד 1500 בני אדם, נשים גברים וטף וכ250 נלקחו בשבי. 120 מהם נמצאים עדיין בעיר התחתית עזה ואנחנו דורשים את שובם עכשיו, עכשיו, עכשיו. שני חבלי ארץ ננטשו וכ 150 אלף תושביהם נעים ונדים ברחבי ישראל, שומעים את קולות המלחמה וחוזים בבתיהם נפגעים ונהרסים ואין מושיע בשער.
אדם אחד אחראי לכל הארועים שקרו בשבעה באוקטובר, אחראי שאינו מוכן לקחת אחריות, מתכחש לאחריותו, תובע במפגיע ניצחון מוחלט, מתכחש להחזרת החטופים, פוגע במדינת ישראל פנימה והחוצה, הופך את המלחמה למלחמת הישרדותו הפוליטית, מקריב חיי חיילים לשווא ופועל להעברת חוקי השתמטות מגיוס של אברכים חרדים וחוקים מתועבים ומושחתים למינוי רבני ערים ושכונות.
האדם הזה, העומד בראש ממשלת זדון ודמים, ממשלה שלא הורידה דגל לחצי התורן, שלא יזמה טקס זיכרון, ששריה לא הגיעו לניחום אבלים של משפחות הנרצחים, האדם הזה שמוצא זמן להיפגש עם אנשי פורום הגבורה, שהוא התאים את האג'נדה הפוליטית שלו אליהם, האדם הזה וממשלתו הארורה אינם כשרים ואינם ראויים להמשיך ולשלוט בחיינו ולכן אנחנו תובעים – החזירו את המנדט לעם, אנחנו תובעים בחירות עכשיו, עכשיו ומיד.
על קברו של תום נשבעתי שאעלה לירושלים ואשב מול הכנסת עד שהם ילכו. ביום השלושים לטבח נתניהו עליתי לירושלים עם חברים ותומכים, ערכנו טקס זיכרון והקמנו את מאהל משפחות הנרצחים מול הכנסת. אנחנו שם כבר שבעה וחצי חדשים מפגינים יום יום מול הכנסת, אנחנו אצבע בעין לכל אנשי קואליציית ה 64 ואנחנו מחכים למאות אלפי האנשים שיבואו לירושלים, ישימו עליה מצור ובד בבד ישימו מצור על הכנסת ויעיפו את הממשלה הנפסדת ואת העומד בראשה אל פח האשפה של ההסטוריה.
אנחנו התקווה, אנחנו נוביל אל אופק מואר, אל אופק של חזון, אנחנו נביא את השלום לתוכנו ונוביל לשלום עם שכנינו.
אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום!!!
נדב עוז זלצברג, דור(ש)ינוי, מחאת הסטודנטים:
ערב טוב, שמי נדב עוז זלצברגר, ואני רוצה להתחיל בלדבר איתכם על הדור שלי. פעם קראתם לנו דור הטיקטוק, היום אתם קוראים לנו דור הניצחון. ואני אומר לכם- נצא מזה טובים יותר!
אנחנו גדלנו לתוך חברה ישראלית ששבויה בקונספציות. שכסף לחמאס יקנה ביטחון. שסכסוך אפשר לנהל. שצריך לקצץ, והשוק ידאג לנו. גדלנו בצל אבי הקונספציות הללו, אחד בנימין נתניהו, וכמעט לא ידענו הנהגה מהי.
הלכנו ליסודי בצל ההתנתקות. בחטיבה ראינו מחאה חברתית שוטפת את המדינה ונעלמת בלי להותיר חותם. התבגרנו בעמוד ענן וצוק איתן ושומר החומות, קורונה, וסבבי בחירות, ורשתות חברתיות.
ולמרות הכל, בשביעי לאוקטובר עזבנו הכל והתייצבנו: מי לחזית, מי לעורף. הקמנו חמ"לים, התגייסנו למאמץ הסברתי, קיפלנו את דגל המחאה מתוך הבנה של גודל השעה, וציפינו מההנהגה לפעול
בהתאם.
והיא? מהיום הראשון בורחת מאחריות. לא לקח הרבה זמן עד שהתחילה לרקוד על הדם ברעננה, או לחגוג חזרה עתידית לגוש קטיף. עסוקה בחוק רבנים במקום בהחזרת החטופים, בושה!
היום, אנחנו רואים יותר ויותר צעירים שחוזרים לאחוז בדגל המחאה. נכון, זה עוד לא מספיק, אבל הדור שלנו מבין היטב שעתיד המדינה מונח על הכף. אנחנו לא דור הניצחון, אלא דור השינוי, ואנחנו נבנה פה ישראל טובה יותר.
לפני 18 חודשים קמנו. מתוך שנים של ריקבון, של יאוש,
שחיתות ושל חידלון קמנו
לקחנו דגל והתחלנו ללכת.
ויותר חשוב מזה שהתחלנו ללכת, התחלנו לחלום.
לפני 18 חודשים חלמנו ביחד חלום על ישראל שיכולה להיות. על ישראל צודקת יותר, שוויונית יותר, חופשיה יותר. חלמנו על חוקה ועל חוסן ועל רעות.
עם החלום הזה שטפנו את המדינה. הלכנו לישון איתו וקמנו איתו בבוקר.
ובשבעה באוקטובר קמנו עם אסון נורא. ועם התזכורת הכואבת והמדממת שאין לנו מקום אחר. שהבית הזה הוא הבית היחיד שיש לנו.
וככל שהחודשים עוברים ההבנה רק מתחדדת: ישראל תהיה טובה יותר, או שהיא לא תהיה.
אני רוצה לבקש מכם דבר אחד כאן הערב: לא לוותר עד שיהיה פה טוב יותר. זה לא פשוט, אני יודע. אבל את הסדקים בממשלה הרעה הזו אנחנו כבר רואים. לאונרד כהן אמר פעם שדרך הסדקים נכנס האור.
אנחנו, כאן הערב, ובעוד עשרות נקודות של אור בארץ, מגדירים את דמותה המוסרית של ישראל. אנחנו, ולא חדלי האישים בהגה השלטון. אין רואים את הרוח, אבל היא הנוהגת את הספינה, ולא הסמרטוטים האלה המתנפנפים מעל התורן לעיני כל- ביאליק.
מול הפקרת החטופים, מול היהלומים של מירי רגב וחוק הרבנים של דרעי, מול הציונות המשיחית של ישוב עזה ולבנון, התשובה שלנו חייבת להיות: ציונות מעשית. אדם, ולא אדמה. פידיון שבויים ולא נקמה. שוויון ולא מלחמת שבטים על פירורים. ברית אזורית ולא מצדה.
לפני 18 חודשים חלמנו ביחד חלום על ישראל. קמנו איתו והלכנו לישון איתו. כל מעשה, אמר הרצל, היה פעם חלום.
ומהסיוט הזה נוכל להיחלץ רק אם נמשיך לקום כל בוקר לחלום הזה.
זה יקח זמן. צריך לנשום עמוק. אבל אני משוכנע- נצא מזה טובים יותר.
עו״ד ליאת וייס שחף, אחים ואחיות לנשק:
ערב טוב נס ציונה,
הסתיים שבוע עוצמתי עמוס אירועי מחאה, אנשים שלא יצאו למחות עד היום, מבינים את המחיר שכולנו נשלם אם נישאר בבית.
ולכן ולמרות האובדן והכאב הגדול שכולנו נושאים אנחנו פה.
אנחנו פה כי 120 חטופות וחטופים מעונים בגיהנום החמאס, מתוכם 43 שנקבע מותם ומי יודע כמה נושמים את נשימותיהם האחרונות ברגעים אלה. אנחנו פה כי אנחנו מרגישים שנגמר להם הזמן.
אנחנו פה כי יש 60 אלף פליטים של חבל ארץ שהופקר בצפון, כי יש עשרות אלפים פליטים מעוטף עזה שעברו גיהנום וממשיכים לעבור אותו.
אנחנו פה כי הישגי המלחמה לא ברורים אבל מחיריה צורבים את נפשנו, אנחנו פה כי אנחנו מנודים ומנותקים מהעולם.
אנחנו פה כי ברגעים הכי קשים שלנו הממשלה שלנו בוחרת שוב ושוב בעצמה על פנינו, במקום לבקש סליחה ולבלות את שארית ימיה בתיקון היא ממשיכה להזיק לנו, מסרבת לאפשר לנו להחלים.
ב28 ביולי יסתיים מושב הקיץ של הכנסת וחברי הכנסת, אלה שאמורים לעבוד עבורנו, אדישים לסבל ולכאב שלנו,הם ממשיכים להסית ולפלג. ואלו רק חלק מהצעות החוק שתעלנה בשבוע הבא.
שני בבוקר הוא יום עמוס לממשלת המשתמטים. בשני הם יאריכו את השירות הסדיר בארבעה חודשים, לא בהדברות, לא בהסכמה, לא בתהליך. ביום שני נקום ונגלה שהילדים שלנו ישרתו עוד ארבעה חודשים, שהם יסכנו את חייהם ארבעה חודשים נוספים.
ממש באותו יום יתקיים דיון בחוק הרציפות המושחת כדי להמשיך לתת פטור משירות צבאי לבני ישיבות, כאשר הצבא משווע ל10,000 חיילים מחר בבוקר, כאשר מדינת ישראל נמצאת בסכנה קיומית!
הבטחתי יום עמוס? באותו יום ממש תוארך הוראת השעה על חיפוש שלא מצריך צו חיפוש כי בדיקטטורה אין צורך בהסברים כשיכנסו אליכם הביתה כדי להפוך לכם את הבית.
ביום שלישי ידברו על הפעלת מכת"זית נגד מפגינים בניגוד לנהלי המשטרה, לאחר פגיעה חמורה בעינה של רופאה שנכחה במקום לפי הנחיית המשטרה. זה לא מפתיע כשסגן יו"ר הכנסת התיר את דמם של המפגינים. אותנו הוא כינה זרוע של החמאס- את ציבור המשרתים, המשלמים, המדממים והאבלים.
כמובן שהדיון לא רלוונטי למפגינים חרדיים שחסמו את כביש ארבע ביום חמישי האחרון לשעתיים ללא הפרעה מיוחדת מצד המשטרה. כי כמו שכבר הבנתם, על חרדים חלים כללים אחרים. וכאמור אלו רק כמה דוגמאות משבוע אחד.
אבל אנחנו לא פה בגלל החורבן, אנחנו פה כי אנחנו מבינים שבלעדינו לא תהיה תקומה.
נותרו לנו עוד חמישה שבועות עד סיום מושב הקיץ וזה הזמן להגביר את הלחץ ולא לתת לממשלה הנוראה הזו לסיים את ימיה.
זה הזמן להילחם בשביל הילדים שלנו שעדיין שבויים בעזה, בשביל הילדים שלנו שנלחמים בעזה, בשביל העם שלנו שזקוק לריפוי, בשביל האנשים שזקוקים לבית שלהם כדי להחלים, ובשביל המדינה הדמוקרטית שלנו.
באנו להגיד לממשלת ישראל- אתם מפוטרים. בחמש השבועות הקרובים לא ניתן לכם מנוח עד שתלכו הביתה. כל אחד ואחת מכם נושאים לעד אות קלון ציבורי.
לא תהיה יותר אפלייה בין דם לדם, נילחם על שיוויון לכולם בפני החוק.
החורבן נכפה עלינו, התקומה בידיים של כולנו.
לעולם לא נוותר!
