למרות מזג האויר, הגיעו גם הערב רבים להשתתף במחאת נס ציונה.

נאומה של אירית טויטו:
שלום נס ציונה!
כמה טוב לראות אתכם כאן, מתייצבים בגאווה ובנחישות למען המדינה שלנו!
אתם הלב של העם הזה.
אני אירית טויטו מ"פורום ההייטק למען ישראל". אנחנו פועלים בכנסת כדי לבנות ישראל משגשגת, יהודית ודמוקרטית. אבל עכשיו, המאבק על המדינה שלנו, שאנחנו כל כך אוהבים, הפך להיות מאבק קיומי.
463 ימים. מספר שלא נתפס, לא שוקע, בכלל לא נקלט לי בראש.
463 ימים שילדינו, הורינו, אחינו ואחיותינו מעונים כקלף מיקוח על ידי חיות אדם. מקומם בבית, איתנו. אנחנו דורשים את כולם – את כולם, עכשיו!

463 ימים מאז שהתעוררנו למציאות קשה שבה הביטחון שלנו – ביטחון המדינה, ביטחון אישי וביטחון כלכלי – מתפורר לנו מול העיניים.
אין ביטחון מול אויבים בשבע חזיתות. אין ביטחון מול הפשע הגואה. אין ביטחון בכבישים. ובעיקר – אין לנו שום ביטחון בממשלה הזאת.
ממשלה מפקירה ש-אין לה דרך, אין לה תכנית, אין לה מטרה.
אין לה תכנית ליום שאחרי המלחמה.
אין לה תכנית להציל את הכלכלה ואת הצמיחה.
אין לה תכנית לשקם באמת את הדרום ואת הצפון, להילחם בפשע או להציל את החינוך.
איך ייתכן שעדיין לא הוחזרו החטופים? 463 ימים!

ב-8 באוקטובר 23, אנחנו – העם ובפרט המחאה – התגייסנו.
חלקנו יצאנו לחזית, וחלקנו פעלנו בעורף במיזמים מדהימים של הצלה וסיוע. אבל הממשלה? היא מפקירה אותנו!
בדרום ובצפון – בתים הרוסים, תעשיה וחקלאות קרסו, תשתיות מחוקות.
בכל הארץ – יוקר המחיה הרסני וגואה, עסקים קטנים פושטים רגל.
ובכנסת? ראינו את היחס הגס למשפחות. האנשים שהמדינה הפקירה ועכשיו היא לא רוצה לזכור.
שוב ושוב, אני פוגשת בכנסת: נציגי המשפחות, יישובי הצפון, מילואימניקים, כולם מתחננים לעזרה. – אבל מה הם פוגשים?
אטימות הלב. אין עם מי לדבר. ממשלה של מ-נו-ת-קים!! מנותקים נמאסתם!!
תקציב 2025 חושף הכל:
* החשמל – עלה.
* המים – עלה.
* הארנונה – עלתה.
* המע"מ – עלה.
אבל ההטבות למילואימניקים - אלו נחתכו!
ואיפה הכסף?
הכסף הולך לקומבינה. לשותפים קואליציוניים, למקורבים, לג'ובים, ולמשרדים מיותרים.
המחירים עולים – אבל
הדבר היחיד שצומח תחת הממשלה הזאת זה רק בתי הקברות. בושה!

מדי יום מותר לפרסום עוד פרח שנקטף מאיתנו, חיוך מוקפא לנצח בתמונות וזכרון שחונק בגרון. אלפי הרוגים ופצועים, אלפי יתומים ומשפחות מרוסקות. במילותיו של חיים גורי:
" מה רבים שאינם כבר בינינו.
אך נזכור את כולם
את יפי הבלורית והתואר
כי רעות שכזאת לעולם
לא תיתן את ליבנו לשכוח..."
ולמרות הכאב, אנשי המילואים ממשיכים לשאת את הנטל. משלמים מחירים עצומים – לבד לבד.
והממשלה? מקדמת חוק השתמטות!
* 80,000 סרבני גיוס חרדים נשארים מחוץ לאלונקה. הם מיוחסים!
* האנשים שתורמים למדינה – הקורבן שלהם מובן מאליו!
בדמוקרטיה אמיתית, כולנו שווים בזכויות ובחובות.
אבל מה עושה הממשלה הזאת?
הפיכה משטרית!
בזמן שכולנו דואגים לחטופים ולחיילים, הממשלה מריצה מאות חוקים שנועדו לפרק את הדמוקרטיה, לדרוס את בג"ץ, ולהשאיר אותם בשלטון בכל מחיר.
הם יודעים שאין להם רוב בציבור – אז הם ממהרים לשדוד את הקופה הציבורית ולהרוס כל מנגנון איזון ובלם.
אבל הם לא לקחו בחשבון אותנו. את נס ציונה!
את ירושלים, חיפה, צפון, דרום ומרכז – את כל הישראלים היפים שקמים להגן על המדינה האהובה שלנו!
הרסו את המדינה – ובאנו לתקן. אנחנו נבנה אותה מחדש!
יכול להיות שיש לנו עכשיו הזדמנות נדירה. שאסור להחמיץ.
עם חילופי השלטון בארה"ב, אולי נצליח סופסוף להחזיר את החטופים, לסיים את המלחמה, ולהתחיל לשקם את המדינה.
אבל אסור לנו לשבת בשקט. הצעקה של כל אחד ואחת מאיתנו היא הצעקה הנכונה, היא חשובה לאין שיעור.
הלחץ הציבורי שלנו – ברחובות, בכנסת ובכל מקום – הוא קריטי עכשיו יותר מתמיד.
טיפה ועוד טיפה, אנחנו ננצח!
תודה רבה, נס ציונה! 

הנאום של מיקי שניר:

לפני שאתחיל בדברים, //

השבוע הלכתי להופעה של הפרברים.
אורי הרפז הוא המורה שלי לגיטרה. אך בעיקר חבר ואיש שמסמל דרך ארוכה במסלול חיי התרבות שלנו.
השירים הזכירו לי עד כמה אנחנו מושרשים באדמת הארץ,
עד כמה הייתה כאן תרבות אחרת, ערבות הדדית אמתית, חדוות חיים ותקווה.

אז אחרי, אורי יזכיר לנו, למה ועל מה אנחנו נלחמים כאן. //
אזלו המילים לתאר את עוולות הממשלה הזו./
אז די! תפסיקו את המלחמה המיותרת הזו! את רשימת ה"הותר לפרסום" המתארכת מידי יום. והחזירו את כל החטופים. עכשיו!

אתחיל בכך שאנחנו צריכים להסתכל על המציאות בעיניים פקוחות:

יש כאן ממשלה של פאקינג 68 מנדטים הזויים.
ממשלה שפלה שמחריבה כל חלקה טובה שהייתה כאן.
הם יעשו הכל, בלי למצמץ, כדי להישאר בשלטון! /
תפקידנו, להביא לבחירות בהקדם, ועד אז למזער נזקים. //

לכן המחאה כל כך חיונית!
לפני שנתיים הפסקנו לשתוק. התעוררנו התחלנו להילחם!
יצרנו מחנה מגוון עם בסיס רחב ומאחד
המחאה נותנת כוח לשומרי הסף, ליועמשי"ת, למערכת המשפט.
הם בגופם עוצרים את ניסיונות הממשלה להמשיך בהפיכה המשטרית ואנחנו הגב שלהם.
המחאה היא נשמת אפו של המאבק!! //

דמיינו היכן היינו בלעדיה...

מעולם לא היה פער כל כך גדול בין השלטון לעם! /
הפער העצום הזה יפרק את הממשלה! /
זוהי האחריות שלנו להביא לרגע הזה! //

העתיד שלנו כאן בידיים שלנו.
אנחנו חייבים לעשות יותר!
לבוא לכאן, שבת אחר שבת, זה מדהים אבל לא מספיק. //

שני דברים שצריך ואפשר לעשות מחר:
1. להביא עוד אנשים למחאות הבאות!
את החברים שהתעייפו, את הילדים שלכם. את הנכדים...
כן, ילדים! חינוך פוליטי זו לא מילה גסה.
זה מתחיל היום. לא מחר!
כאן ועכשיו נכתבת ההיסטוריה!!!
לכן, חינוך למדינה דמוקרטית, יהודית, ליברלית וסוציאלית, ברוח ערכי מגילת העצמאות, הוא צו השעה!

אז למחאה הבאה אנחנו מביאים עוד אנשים!!!
כל אחד מאיתנו לפחות עוד אדם אחד.
ולהוריד את הגיל הממוצע כאן!

2. להתפקד למפלגה! להחליט על מעורבות ומחויבות.
יש לזה כוח עצום. זה פשוט מאוד לביצוע. /
המפלגות הקיימות ובנט ברגע הנכון הם השחקנים בבחירות הבאות!
לא יגיע לכאן מתמודד מכוכב אחר!
אני התפקדתי ליאיר גולן והדמוקרטים מהיום הראשון. יבחר כל אחד מאיתנו את מי שהוא מאמין בו ותתפקדו!!
עוד השבוע!!!

מילה על תקווה:

במלחמת יום כיפור, הינו בשבי בדמשק, שמונה חודשים,
150 חיילים, 26 קצינים, מתוכם 22 צ"א,

הקצינים היו ארבעה וחצי חודשים בבידוד מחלט.
אתם יכולים לדמיין, ואולי לא, מה עברנו שם.
אבל לרגע לא איבדנו את התקווה.
ידענו בביטחון גמור שנחזור.
על החולצה כאן מאחור כתוב. "התקווה מתה אחרונה"
בסוף מלחמת העולם השנייה,
משוחררי מחנה ברגן בלזן, עמדו בשערי המחנה ושרו את התקווה.
מתוך הכאב, שאין לו סוף, הם שרו בקול גדול ובהזדהות מלאה, את המילים.
המילים,- - שארבע הראשונות הן,~ "כל עוד בלבב פנימה"
ארבע מילים מופלאות, שהיו הגחלים הלוחשות של התקווה //

מאז הפכנו לעם, עברנו שבעה מדורי גיהינום.
פעם אחר פעם קמנו, מתוך ההריסות, מתוך האפר, הפחנו חיים חדשים ותקווה. //

, כל עוד נאמין, כל עוד נתמיד ולא נוותר
כל עוד נילחם על זכותנו למדינה יהודית ודמוקרטית
יש תקווה