מאות הפגינו גם השבוע בצומת הקניותר בקריאה להשבת החטופים וסיום המלחמה

 דברי הנואמים הערב:

דבריו של פרופסור רבינוביץ׳:
״
אני קורא לממשלת ישראל לסיים את המלחמה בעזה.
אין לנו מה לחפש עוד בעזה.החמאס הוכרע ככוח צבאי ושלטוני. המשך הלחימה בעזה אינו משרת שום מטרה חיובית וממשיך להסב לנו נזק: החטופים נמקים במנהרות וללא הסכם וסיום הלחימה החיים והמתים לא ישובו ארצה ואילו המשך הלחימה גובה מחיר בלתי נגמר של הרוגים ופצועים.ללא סיום הלחימה בעזה המלחמה שנפתחה בשביעי לאוקטובר 2023 לא תסתיים.נשאר מדינה וחברה במלחמה.הכלכלה והלגיטימיות של ישראל לא ישוקמו.בהעדר כוון ברור ימשיכו עשבים שוטים למיניהם לגרור אותנו למחוזות אפלים של נסיונות להתנחל,לכונן ממשל צבאי ולפגוע באוכלוסיה הפלסטינית..
סיום נכון ונבון של המלחמה אין פרושו לקום ולהסתלק.סיום כזה יאפשר לשרידי החמאס להשתקם ולחדש את השליטה בעזה.על מנת להשאיר אחרינו ממשל יציב בעזה צריך להשתתף בכינון ממשל ומנהל אחרים בעזה.הסרוב והכשלון לבנות חלופה אפקטיבית ויציבה לחמאס בעזה הוא מחדל חמור נוסף של ממשלת נתניהו.אנחנו יודעים ממה הוא נובע.אנחנו והממשלה יודעים שהחלופה האפקטיבית היחידה לחמאס היא ממשל וכוח שיטור מטעמה של הרשות הפלסטינית שייכנס לעזה בשיתוף פעולה עם חלק ממדינות המפרץ ועם ארצות הברית ומערב אירופה.אלו האחרונות יעניקו למהלך לגיטימיות בינלאומית ומשאבים לשיקום עזה.אבל שליחיהן של מדינות המפרץ והמערב לא יילחמו נגד נסיונות של החמאס לחבל במהלך.רק לרשות הפלסטינית תהיה מוטיבציה להלחם בחמאס ולספוג אבידות.מהלך כזה יסלול גם את הדרך לנורמליזציה עם ערב הסעודית ולכינון ברית אזורית נגד איראן.בל נשלה את עצמנו איראן וחזבאללה ישתקמו מהמכות שספגו ויחדשו את האיום עלינו ואנו זקוקים לברית האזורית ולשיתוף הפעולה עם ארצות הברית כדי להתמודד עם האיום העתידי בהצלחה.
יש מי שחושב שעדיף להמתין לכניסתו של ממשל טראמפ לתפקידוב20 בינואר בציפיה שהו יכפה הן את סיום המלחמה בעזה וכן את הסדר האזורי החדש.זה אולי יקרה ואולי לא.טראמפ הוא איש בלתי צפוי ולממשלו מצפה שורה של אתגרים בבית ובחוץ.בכל מקרה כינון ממשל ואישור בעלי התפקידים המרכזיים לוקח זמן.שבועות רבים יעברו אחרי ה20 בינואר.אנחנו באמת רוצים לתת לנזרי ומחיר המלחמה להמשך בציפיה לטראמפ?
ועוד כמה מלים על לבנון וסוריה.אני מקוה שמערכת ההבנות שהוליכה להפסקת האש בצפון תכובד על ידי שני הצדדים ותעניק לנו תקופה של שקט גם אם לא הסדר יציב לאורך זמן.סוריה מציבה לנו יותר סימני שאלה מסימני קריאה.מיהו אחמד אל שרע או אבו אחמד אל ג׳וליאני.האם יקים בסוריה משטר אלאניס פרגמטי או שמא משטר אסלאמיסטי רדיקלי.האם מגוון הכוחות הפנימיים והחיצונים שמנסים לעצב את דמותה של סוריה יאפשרו כינון של סדר יציב.גם ישראל משתתפת במשחק הזה.עדינו כמה מהלכים לגיטימיים אבל גם נסחפנו בכמה מקרים.האם היה חשוב ונכון להניף את דגל ישראל בחרמון הסורי?אני מקוה שנדע להתנהל בתבונה ולא נגרר לעוד זירת לחימה פעילה.
לסיום אני מבקש להדגיש שסיום המלחמה צריך גם להיות נקודת התחלה חדשה.אנחנו היום חברה שסועה. המהפכה המשטרית נמשכת.האופוזיציה הפוליטית אינה אפקטיבית.תנועת המחאה המרשימה שעצרה בזמנה את המהפכה המשטרית נמצאת במשבר.באתי לכאן הערב לפגוש מעוז חשוב של המחאה.חיוני נמשיך עם אנרגיות מחודשות וכווני פעולה נכונים.״

נאומה של שקמה ברסלר:

ערב טוב,

456 ימים. והם שם.
אחים ואחיות שלנו.
מופקרים לגורלם.

יום אחרי יום, הרב המכריע של אזרחי ישראל, אנחנו, אומרים בכל סקר -
סיימו את המלחמה.
החזירו את החטופים.
אין דבר חשוב מכך.
עבורם שמופקרים שם
ועבורינו כחברה חפצת חיים.

אז למה למען השם
למה הם עדיין בעזה?

הם בעזה כי החזרה שלהם מפריעה.
מפריעה לקרב ההשרדות של ראש ממשלת הפשע והזדון.
מפריעה לברית שכרת עם חבורה בדלנית קיצונית.
מפריעה להגשמת החזון הפונדמנטליסטי אותו הציג גם השבוע בן גביר - מלחמת גוג ומגוג נצחית.

התמונה היום ברורה מתמיד.
מדובר במאבק בכל החזיתות על דמותה ועתידה של המדינה.
מאבק בכל החזיתות על הפרק הבא בסיפור של עם ומדינת ישראל.

מדינת מופת יהודית-דמוקרטית או תאוקרטיה קיצונית.

מדינת מופת יהודית-דמוקרטית
מחזירה חטופים
מעגנת שוויון בנטל
מקימה וועדת חקירה ממלכתית
מוקיעה אנסים
משקמת את הצפון והדרום
מקדמת חינוך, השכלה, בריאות, תרבות

כנגד כל אלה עובדת ממשלת הפשע והזדון ומקדמת הפיכה משטרית.
כדי שיוכלו לפעול באין מפריע כנגד רצון העם. כדי לפגוע בכל מי שלא מתיישר לפי משנתם הקיצונית וצרכיהם הפוליטים.

בניגוד מוחלט לרצון העם
בלי שום לגיטימציה ציבורית
בחסות מסכים של פייק ודיסאינפורמציה אודות ספק מגעים לעסקה
ותחת ערפל הקרב והחשש שלנו מעוד הותר לפרסום
הם פותחים במתקפה בכל החזיתות

חקיקה דיקטטורית אלימה
חוק השתמטות
הרס מערכת המשפט
פגיעה בזכויות האזרח
הרס התקשורת
תקיפת שומרי הסף
היועמ״שית וראשי מערכות הבטחון

קראנו כולנו את מכתבי האיומים של רעייתו הגולה במיאמי:
יש להם שיטה
קודם פועלים כאחרוני העבריינים
אחכ מאיימים על שומרי הסף
ואז מאיימים במלחמת אזרחים

אבל כל מי שנמצא ברחובות יודע
את מה שראינו בתחקיר של ספי עובדיה בעובדה
לא תהיה מלחמת אזרחים כי אין בציבור הישראלי תמיכה במהלכיה הקיצוניים של הממשלה. בסך הכל קבוצה קטנה של עלובים שמקללים משפחות חטופים ומשפחות שכולות.

גם השבוע וככל שנדרש,
אנחנו פונים מכאן לשומרי הסף:

אל תחששו ואל תסוגו
המשיכו לשמור ביחד איתנו על המדינה מפני ממשלת הפשע והזדון אנחנו לצדכם
נגן עליכם בתקופה שדורשת החלטות קשות.

לא נאפשר את פיטוריכם, מעשה בלתי חוקי בעליל.
לא נאפשר שנחקרים, נאשמים ומורשעים סדרתיים יפטרו את החוקרים שלהם.
הטירוף הזה לא יקום ולא יהיה.
אנו רואים נכוחה - דגל שחור של אנטי חוקיות מתנוסס מעל ניסיון כזה. נסיון כזה דינו להכשל.

זו תקופה שדורשת אומץ ונחישות.
שלכם ושלנו.
היו אמיצים ונחושים.
ישראל לא תהיה דקטטורה.
ישראל תשוב לשגשג כדמוקרטיה.

ועוד מילה לסיום

דווקא מתוך הכאב והקושי
דווקא מתוך תחושה של ספק יאוש
חשוב שנזכור, כולנו,
הסיפור של העם שלנו הוא ספור מתמשך. עבר, הווה ותמיד תמיד גם עתיד.

הוא זה שהביא את הסבים והסבתות שלנו לאורך הדורות
מכל המקומות בעולם דווקא הנה
הוא זה שגורם לנו לצעוק דווקא פה, מכל המקומות בעולם, דמוקרטיה.
הוא זה שבגללו אנחנו רצים יום אחד לתוך עוצמת זרם המים של המכתזית בקפלן ובכנסת ולמחרת לתוך האש בעזה ובלבנון.
את הפרק הבא אנחנו כותבים עכשיו ביחד

אנחנו מבינים, זו שאלה של ערכים.

‏פדיון שבויים או הפקרה?
וועדת חקירה ממלכתית או טיוח?
‏ערבות הדדית או הטרפת שינאה כדי לאחד מחנה?
‏קדושת החיים או זילות החיים?
‏שוויון ושוויון בנטל או נצלנות ועצלנות?
החלפת שלטון החמאס או המשך החזקתו, גם היום, כנכס?

לכאורה הרבה שאלות
אך למעשה זו אותה שאלה מזויות שונות.
‏מדינת מופת יהודית-דמוקרטית
‏או קנאית- קיצונית?
‏איזו ישראל נבנה פה?

אני מאמינה בכל ליבי ביכולת שלנו לצלוח את התקופה החשוכה הזו
אומץ ונחישות
תקווה ואמונה
ערכים ראויים וצדקת הדרך

עשינו זאת בעבר
נעשה זאת שוב
ביחד.

--------------------

דבריה של דולב זוהר:

קוראים לי דולב, אני בת 47 ויש לי שלושה ילדים
ועד לפני שנתיים חשבתי שאני עושה הכל ונכון כדי להבטיח את עתידם. 

לפני שנתיים התעוררתי וגיליתי שזה לא נכון,  ויחד איתי התעוררו עוד רבים.
בדיוק שנתיים להתעוררות המרשימה הזאת, ונראה שגל השחיתות והמשיחיות רק התגבר, כשהוא נישא על כספי המיסים שלנו.

נאום התהליכים הפך למדיניות.

בישוב שאני גרה בו מתוך 200 משפחות עזבו השנה את הארץ 6. מתוכן אחת רופאה.

אבל העתיד של הילדים שלנו, וסדרי העדיפויות של כספי המיסים שלנו, לא נקבע ברחוב ולא בחמ"ל אזרחי.

ברשותכם אני רוצה להסיט רגע את המבט מהדבשת של הגמל שלפני ולסובב את הראש אחורה:

כשמסתכלים על הסקרים אנחנו המומים שהמחנה השני חזר לדפוס ההצבעה שלו,
אבל מה שיותר מדהים זה שאנחנו חזרנו לדפוס ההצבעה שלנו: אוסף של נקודות במרחב.
לזכותו של הצד השני יאמר שלפחות הוא חזר לדפוס שכבר ניצח.

5 מערכות בחירות, שנתיים של מחאה, טבח, 100 חטופים, וחיילים שמתים במלחמה שתכליתה כבר לא כל-כך ברורה,
ואנחנו בשלנו: מקימים עוד ארגון אזרחי, עם חולצה בצבע אחר, שחשוב לו מאד לציין שהוא לא פוליטי, ומחכים.

והאמת היא שאל מול המציאות המזעזעת שאנחנו חיים בה, והעתיד שיכול להיות גרוע אף יותר, ניצב פתרון פשוט.
זה שאנחנו מסרבים ליישם.

אז חברים: עד שקריאה פשוטה ונחושה "רק ביבי" לא תענה בפשטות ובנחישות:  "רק + שם" אפשר לעמוד כאן לנצח.

אני בחרתי לקרוא "רק יאיר גולן"

בחרתי בו כי הגיע הזמן שנבחר במנהיג שמייצג את הערכים שלנו, ונפסיק להתפשר עליהם לטובת שלום בית או ספקולציות על מועמדים חוצי -מחנות .

כבר שנים שמאחזים בלתי חוקיים בשטחים חשובים יותר מחיי חיילים אז מה הפליאה שהתנחלות בעזה חשובה יותר מחיי חטופים?
דברים רעים קורים כשמתפשרים על ערכים.

אז תבחרו את השם הזה, זה שאתם צריכים לצעוק בחזרה, בקפידה.

ועכשיו ללוחות הזמנים:
ארגונים אזרחיים ותשתיות ארוכות טווח זה חשוב, ואם היינו מתעוררים ב 4.11.95 זה היה מספיק.

אבל אנחנו התעוררנו ב 4.1.23

ולכן אנחנו חייבים לבנות כח פוליטי עכשיו.

ומה זה אומר לבנות כח פוליטי?

זה קודם כל לבחור מפלגה ומנהיג.
תתמכו במי שנמצא עכשיו בזירה הפוליטית.

תמיכה ללא סייג.

וזה להפסיק לירות בתוך הנגמ"ש:  
זלזלנו במנהיגים שלנו ואז כעסנו שאין להם מספיק כח.

להגיד "בחרתי בו רק כי אין מישהו אחר" זה לזלזל בו ובעצמנו.

זלזלנו בזירה הפוליטית ואז כעסנו שאין אופוזיציה.

לתמוך ללא סייג זה להיות גאה בבחירה, ולהפוך אותה לחלק מהזהות שלכם.

זה מה שהצד השני עושה וככה הוא מנצח.

אז למה, בעצם, אנחנו לא עושים את זה?
גם שכל כך הרבה מונח על הכף?

לתמוך זה להתפקד.

אם אנחנו רוצים לנצח, כל אחד מאיתנו, בסוף הערב הזה, צריך לבחור במנהיג הפוליטי שלו, לשבת 2 דקות באוטו ולמלא טופס התפקדות.

כי בעת הזו, ובשלב שבו המחאה נמצאת:  זה הדבר הכי חשוב ומשפיע שניתן לעשות.

ובואו נדבר רגע על הילד שצועק "רק ביבי": זה ילד שיש לו מודעות פוליטית, מנהיג פוליטי, והוא תומך בו ללא סייג.

והילדים שלנו? הם לא באירוע.
עסוקים בחמש אצבעות וביום סיירות.

הניתוק שלהם מהפוליטיקה מרמז על כך שדפוס ההצבעה הנוכחי ימשיך גם בדור הבא.

לגבש אצלם מודעות פוליטית זה עלינו. ואין גיל מוקדם מידי.

אם הילדים שלנו לא ידעו לצעוק שם בחזרה בפשטות ובנחישות הם יפסידו כמו שאנחנו הפסדנו, ומאותה הסיבה בדיוק.

המחאה האזרחית ההיסטורית הזאת שאנחנו שותפים לה: אם היא לא תתגבש לכח פוליטי עכשיו, או כמו שאוהבים להגיד "לא תהיה לה רגל מסיימת מדינית" היא תדשדש עד שתגמור לבסוף כערך בויקיפדיה.

אז תבחרו

תתפקדו

ותתמכו ללא סייג

וזה נקרא לבנות כח פוליטי

ורק ככה ננצח.