מאות התייצבו אמש בצומת הדמוקרטיה, לשאת את דגל מחאת נס ציונה.

דבריו של מנשה רם: 

מאד מרגש להיות פה ומאד מרגש לראות את כולכם. 

לפני שנתיים הלכנו שלושה דורות להפגנה בקפלן. לקחתי את אבא שלי ואת עמרי, בני הבכור והלכנו. שלושה דורות. על החולצה של כל אחד מאיתנו הדפסנו משפט.

על אבא שלי שהגיע מעיראק ב 51 כתבנו דור ראשון לחופש הגיע

על החולצה שלי, דור שני לחופש נולד.

ועל עמרי דור שלישי על החופש יילחם. 

קרוב לנס ציונה - לטייל בחול המועד פסח 2025 באזור השפלה בשמורות טבע ואתרים ללא תשלום

פסח 2025 אטרקציות

דור שלישי על החופש יילחם. 

אחרי ששירת ביחידה מובחרת, עמרי בחר להמשיך ולהלחם על החופש שלו במדינה, וללכת יד ביד עם סבא שלו כדי לסמל את הקשר הבין דורי בין העבר, בין אלה שהגיעו לפה ובנו את המדינה, לבין אלה שאחראים להמשך בנייתה בעתיד. ואני, אני הייתי גאה. 

ואז אחרי כמה חודשים הבן שלי הלך לרקוד בפסטיבל הנובה. ולא חזר. הוא הלך עם שניים מחבריו הטובים, צורי ואביעד ושלושתם לא חזרו. הם היו חלק מחבורה מופלאה שצמחה ביישובי  גדרות, שהיום ממשיכים את חייהם בלי שלושה מחבריהם הטובים.

הייתי לפני שבוע בניו יורק. באנדרטה לאסון התאומים. ראיתי אומה שמרכינה את ראשה בפני אזרחיה, אלה שלא הצליחה לשמור עליהם. ראיתי אומה שצורבת את זכר יקיריה לתוך הזכרון הלאומי שלה. ראיתי אומה שמלטפת ומחבקת את המשפחות שאיבדו את יקיריהם.

ופה בישראל? פה ראיתי את חברי החדשים, הורים שכולים כמוני, נדחפים לאחור, מוטלים על הרצפה.  איפה?  בבית המחוקקים. ועל מה? על כך שבאו להסתכל בעיניים של אלה שמחשיבים את עצמם כנציגי העם ולדרוש וועדת חקירה ממלכתית. ועדת חקירה שתתן להם תשובות. מי אחראי לכך שבארוחות שישי שלנו נשאר כסא ריק, מי אחראי שהחיוך והחיבוק של הילדים שלנו יישארו רק כזכרון? מי אחראי לזה שלא נזכה להחזיק נכדה על הידיים ולרוץ אחריה בחוף הים. כאילו לא מספיק שהמדינה כשלה בהגנה על ילדינו, לא מספיק ששנה וחצי אחרי, הפוליטיקאים שכשלו והביאו עלינו את השואה הזו, עדיין שם, הם גם יורקים לנו בפרצוף. בכלל, נראה שבקרב חברי הקואליציה, יריקה בפרצוף הפכה להיות ספורט לאומי. כל אחד מנסה לירוק גבוה יותר וחזק יותר.

אבל אני רוצה לומר לכם משהו, שאף אחד לא יטעה שם. אנחנו לא מתכוונים לוותר. אנחנו באים מעמדה של עוצמה וכדאי שהם ידעו את זה. אף אחד, אבל אף אחד לא יוכל לעמוד מול הנחישות שלנו, אף אחד לא יוכל לעמוד מול הכאב, הזעם והצדק ההיסטורי שאנחנו, המשפחות השכולות נושאים בקרבנו. אנחנו לא מבקשים ולא מתחננים. אנחנו דורשים ואנחנו גם קובעים. תהיה__וועדת__חקירה__ממלכתית. (__)

ההתנערות של חדלי האישים האלה מהקמת וועדת חקירה ממלכתית היא רק דוגמא אחת לממשלה שהתנתקה לגמרי מהעם. ממשלה שמזמן איבדה את זכות קיום שלה. ממשלה שמה שמחזיק אותה זה רק הפחד מהידיעה מה יקרה רגע אחרי שהיא תסיים את דרכה. מה יתגלה, מה ייחשף, כמה שחיתויות ימצאו. כמה מהם יגיעו לבתי המשפט ויסיימו מאחורי סורג ובריח. אין להם ברירה, המציאות סוגרת עליהם, אנחנו סוגרים עליהם והם יעשו כל_מה_שהם_יכולים כדי להישאר בשלטון. וזו חברים, בדיוק הסיבה שצפויים לנו ימים קשים, תתכוננו, קשים יותר ממה שחווינו עד כה. עכשיו זה לא זמן לפשרות. זה זמן להכרעות. אנחנו דוחקים אותם ובכל פעולה שהם עושים הם כורים לעצמם בור עמוק יותר. וכדאי שהם ידעו. אנחנו_נבוא_חשבון_עם_כל_אחד_מהם.

אלה ימים גורליים בחייה של המדינה שלנו. ימים חשובים שעוד ידברו עליהם וילמדו אותם בעתיד. איך אנשים טובים כמוכם יצאו לרחובות ולקחו את גורלם בידם. תרימו ראש. תלהיבו את מי שעדיין בבית, תדביקו באנרגיה שלכם את כל אלה שמסביבכם. אנחנו לא כאן רק כדי לדבר. אנחנו כאן כדי לשנות. נילחם על האמת, נילחם על המדינה שלנו וננצח.

בשם עמרי בני אהובי, 

בשם כל מי שהלך לרקוד ולא חזר

בשם כל הנרצחים ב 7 באוקטובר

בשם כל החיילים שהקריבו את נפשם

בשם החטופים שעוד ישובו הביתה

אנחנו נשנה את המדינה הזו מהיסוד ונבנה אותה מחדש בדמותם.

הם יהיו היסוד של חברה צודקת יותר

הם יהפכו להיות סמל של אהבת חינם, רעות, שמחה ותקווה.

הם יכנסו לליבת הזכרון הלאומי וישמשו לנו כמצפן לעתיד.

תהיו חזקים.

 דבריה של רוני ברזון:

כמה טוב לראות אתכם!

אנשים שיוצאים מהבית, מתייצבים, זועקים, זועמים, כואבים, ובוחרים להשמיע את הקול – האנושי, המוסרי, הישראלי והיהודי, שלנו!

אני רוני ברזון, פסיכולוגית, מראש העין, פעילה במאבק למען החזרת החטופים שלנו ולמען ישראל דמוקרטית ונקיית כפיים.

אני פעילה בין היתר במיזם  "בואו", של א.נשי בריאות הגוף והנפש, המחויבים להצלת החטופים ורואים בהצלתם הצלת החברה הישראלית כולה. מוזמנים להזמין הרצאות שלנו, הכל בהתנדבות כמובן.

אני רוצה לדבר איתכם על המועקה  הזו. 

 כן, זו . שבגרון, בבטן, או בלב.

מכירים אותה?

היא איתנו כבר המון זמן , מזה 540 ימים.  

אנחנו קמים בבוקר, הולכים לעבודה, מגדלים ילדים, עולם כמנהגו נוהג. כאילו.

אבל המועקה הזו, בגרון, בבטן, בלב, כל הזמן שם. הולכת איתנו לכל מקום. 

זו המועקה של אלון אהל. המועקה של כרמל. של מתן . תמיר. ענבר.

של 59 האחים שלנו. שעדיין שם.

המועקה הזו מספרת לנו,  שאנחנו א.נשים מוסריים. שאנחנו אנושיים.

היא מספרת לנו  כמה קשה לנו להיות עדים לסבל נורא שחווה הזולת. שאנחנו לא אדישים לו. כואבים אותו.

קוראים לזה פציעה מוסרית.  זה הפצע המוסרי שלנו- אנחנו,  שהתחנכנו על הערכים "ואהבת לרעך כמוך", ערבות הדדית, שלימדו אותנו שלא משאירים פצועים בשטח.

אבל הפצועים עדיין שם.

וזה היה יכול להיות כל אחד ואחת מאיתנו. האבא שלנו, האח, הבת שלנו....

ואנחנו יודעים: המדינה שמפקירה מועלת בחובתה הבסיסית  כלפינו. אזרחיה, חייליה.

משהו נורא קורה לנו כבר 540 יום. רבים מאיתנו נושאים עיניים ומחפשים הנהגה, מחפשים דמות אב – מגן, אחראי, שטובת ילדיו  בראש מעייניו.

ואין.

כבר שנים שתפקיד האב במדינת ישראל מיותם.

ההנהגה, שאמורה להגן, לפעול על פי ערכינו, לדאוג לנו ולאחינו , לקחת אחריות כדי לשקם את אמוננו – ממשיכה להפקיר אותם, אותנו.

עסוקה בללבות את הפחד. מלבה תאוות נקם וכח.

עסוקה בשחיתויות עד כדי סיכון חיים.

מקדמת השתמטות וטפילות בעודה שולחת את חיילינו למלחמות שווא. מקריבה חיים.

משקרת, מסיתה, משסעת. מלבה שנאה.

מבזבזת את כספינו על אג'נדות משיחיות אלימות ומסוכנות.

בוזזת את הערכים שלנו. מחריבה את הדמוקרטיה הישראלית שלנו.

כולנו חטופים.

לא בשביל זה חיילינו יצאו להילחם. לא בשביל זה הם נפצעו. לא בשביל זה הם נפלו.

לא בשביל זה האחיין  האהוב שלי , איתי שוהם, נפל בעזה.

זה עלינו. זה עליך. עליך. עלי.

אנחנו הרוב. מכל קצווי החברה הישראלית. זה לא פוליטי. זה ערכי. ואנחנו ערכיים. מוסריים. אנחנו חזקים.

לפעמים אנחנו מתייאשים. לפעמים אנחנו מתעייפים. מרגישים שאנחנו לא משפיעים. אנחנו תופסים את הראש, את הלב, מודאגים מהאטימות, מהשחיתות, מההרס, מההפקרה.

מנסים לגרום לנו להיכנע לתביעה צבועה לאחדות העם. מאשימים אותנו בפגיעה במדינה.

מפחידים אותנו באלימות. רוצים שנתרגל ונציית לנרמול הלא נורמלי.

ולפעמים מתחשק להסתגר בבית, להתנתק, לנסות להסיט את המבט. 

אבל האמת?  התרופה הכי טובה נגד חוסר האונים, נגד הייאוש- היא להתייצב ולעשות.

להתגייס. לשירות המילואים  שלנו. זו מלחמה כמו מלחמה.

במקום צו 8 יש לנו צו הלב. צו הערכים שלנו.

התרופה הכי טובה היא לפעול מתוך הערכים שלנו. מתוך מי שאנחנו.

לפעול למען הא.נשים שסביבנו: אתם. תראו אתכם, את מי שסביבכם. תראו את ההמונים שנמצאים עכשיו בצמתים, בכיכרות ברחבי הארץ.

לפעול למען משפחות החטופים, החטופים.

אנחנו ביחד בזה!

לדבוק בכל זה ולדעת שאנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים למען עצמנו ובשרנו, אלה שבעזה ואלה שבבתים שלנו. ולמען אלה שאינם איתנו עוד .

למען חברה טובה יותר, מדינה טובה יותר, עתיד טוב יותר.

כל פעולה חשובה: דברו עם  מיואשי הספה. עם הנוער.

תעמדו עם שלט ברחוב, בקניון.

תצטרפו למוקד המחאה ליד בית חבר הקואליציה הקרוב אליכם.

 תבואו לשער בגין, להבימה, לכיכר, תעלו לירושלים!

נכון, זה לא נוח. זה תובעני. צריך לעשות ויתורים, וזה כבר הרבה זמן.

ואנחנו לא תמיד יודעים מה עוזר.  אבל כמו שאיתי, אחייני אמר : מוכרחים להמשיך לנגן.

ואנחנו יודעים שלושה דברים:

שהשמעת קולנו עדיפה על שתיקה. שפעולה מועילה יותר מחוסר מעש.

שאנחנו הרוב. שהצדק והאמת איתנו. ואנחנו ביחד.

וכמו שאמר לאונרד כהן:  There's a crack in everything. That's how the light gets in

יש סדק בכל דבר. כך נכנס האור.

האור ייכנס. אנחנו נעשה שהם יחזרו. אנחנו נעשה שיהיה פה טוב יותר.

 דבריה של אתי דואניס:

אחיותיי ואחיי ממחאת נס ציונה והסביבה,

שוב ושוב נדמה שהגענו לתחתית , ואז מגיע שבוע נוסף – והתחתית רק הולכת ומעמיקה. אנחנו עדים להתפוררות הערכים שעליהם נבנתה מדינת ישראל. כשממשלה מכריזה שהיא לא תכבד את החלטות בג"ץ, ברור לנו שהגענו לנקודת שפל היסטורית  מסוכנת, שבה שלטון החוק הופך להמלצה בלבד, והדמוקרטיה שלנו נמצאת על סף תהום.

כשהוצע לי להיות דוברת התלבטתי במה להתמקד הערב. יש כל כך הרבה עוולות, כל כך הרבה שחיתות, כל כך הרבה השחתה של ערכים בסיסיים. ואז צפיתי בזעזוע בסרטון של גולדקנוף רוקד עם האברכים לצלילי השיר "נמות ולא נתגייס" – והחלטתי להוקיע את הצביעות, לקרוע את מסך האשליות שמנהיגי הציבור החרדי מוכרים לנו במסווה של תורה והלכה.

מדברים על תורה, על הלכה, על "צבא השם" – אבל בפועל, זה לא תורה, זו שליטה, זה כוח, זה כסף!

מנהיגי החרדים משתמשים בתורה כקרדום לחפור בו, להפוך אותה לכלי לסחיטת תקציבים, לפטורים, לשימור עמדות הכוח שלהם – וכל זה תוך הפרת הערכים הבסיסיים ביותר של היהדות.

אז אני שואלת אתכם – זאת יהדות?

יהדות היא דרך חיים. היא מחייבת לא רק אמונה, לא רק לימוד אלא גם מעשים!

אבל הם? הם הפכו את לימוד התורה לעניין טכני, חלול, "מצוות אנשים מלומדה", כפי שמבקר אותם הנביא ישעיהו.

לא למען תיקון עולם, לא למען חברה מתוקנת – אלא למען שימור ג'ובים ופריבילגיות!

ומה עם החטופים?

ההלכה היהודית ברורה לחלוטין: פדיון שבויים היא אחת המצוות החשובות ביותר.

הגמרא קובעת: "אין לך מצווה גדולה מפדיון שבויים."

הרמב"ם פוסק: "פדיון שבויים קודם לפרנסת עניים ולכסותם, ואין לך מצווה גדולה כפדיון שבויים."

ובמקור חז"לי נוסף: "כל רגע שאינו פודה אותם – כאילו שופך דמים."

אז איך ייתכן שאותם מנהיגים שתובעים לעצמם מונופול על היהדות מצביעים בעד החלטות שפוגעות בסיכוי להחזיר את החטופים הביתה?

איפה הערבות ההדדית? איפה קדושת החיים? איפה פיקוח נפש דוחה את כל המצוות ? איפה היהדות?

יגידו לנו: "אבל שחרור מחבלים מסכן את המדינה, הם יחזרו לטרור."

ואני אומרת: שהלכה מפורשת קובעת שאנשים שנמצאים בוודאי סכנה קודמת לאנשים שבספק סכנה.

החטופים נמצאים בסכנת חיים מיידית.

הטענה שטרוריסטים ישתחררו ויחזרו לפגוע – היא ספק.

מנהיגי החרדים מכירים את ההבחנה הזו היטב, אבל כשהיא לא משרתת אותם – הם פשוט מתעלמים ממנה.

ומה עם השוויון בנטל?

"כָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה לָזֶה." נאמר

האם יש כאן ערבות הדדית כשהם שולחים אותנו להילחם ולמות, בעוד הם מקבלים פטור גורף ועוד בתקופת מלחמה ?

משה רבנו אמר לבני גד ובני ראובן:

"אַחֵיכֶם יבואו לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹהּ?"

הנביא יואל אומר :" יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה כולם מחויבים  לצאת למלחמה.

מי שמסרב להשתתף במאבק על המדינה, מי שמבקש שכולם יילחמו במקומו – אינו נוהג כיהודי.

ומה עם עתיד היהדות?

החרדים מנסים להציג את עצמם כנציגי היהדות האותנטית אבל כשהם דורשים מיליארדים לעצמם, בזמן שמקצצים בתקציבי בריאות, חינוך ורווחה – זו יהדות?

כשהם משתיקים את הנשים שלהם, כששמים מחיצה בכל מקום, כשמונעים מהילדים שלהם חינוך בסיסי במתמטיקה ואנגלית – זו יהדות? איפה זה כתוב ?

הם טוענים שהם מגנים על היהדות – אבל בפועל, הם גורמים לניכור ולהתרחקות של אלפי ישראלים מהיהדות! במקום לקרב – הם מרחיקים.

תוך שהם מגנים את הזרמים האחרים ביהדות את הזרם המסורתי והרפורמי. 

אז תגידו חברים מי כאן היהודים האמתיים?

אנחנו!

אנחנו אלה שמגיעים לכאן כל מוצ"ש ויותר להיאבק על המדינה.

אנחנו אלה ששולחים את בנינו ובנותינו להיות לוחמים.

אנחנו אלה שלא עומדים מנגד כשאחינו נמקים בשבי.

אנחנו אלה שמקיימים באמת את מצוות "ואהבת לרעך כמוך" "ולא תעמוד על דם רעך". אנחנו אלה שמבינים שערבות הדדית היא לא סיסמה – אלא דרך חיים.

אנחנו אלה שנאבקים לשמור על מדינה יהודית ודמוקרטית, צודקת ושוויונית!

אז בואו לא ניתן להם להשתלט על המדינה שלנו

אלה שרובם מצהירים על עצמם כלא ציונים  כופים עלינו מדינת הלכה מהסוג שלהם. כמה הזוי

אנחנו כאן כדי להגיד לנתניהו ולממשלת החורבן המשיחיסטית שלו  – עד כאן!

כי מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי כולו – דתי, חילוני, מסורתי, חרדי, כל אדם ואמונתו – כל עוד יש ערבות הדדית, שותפות אמיתית, ונכונות לקחת חלק בבניית המדינה והגנתה באופן צודק ושיוויוני.

אנחנו בפתחו של חג החירות בואו נצעק מכאן לבנימין נתניהו בקול גדול "שחרר את עמי את 59 החטופים בפעימה אחת ואני אוסיף "שחרר אותנו מעולך"

זה החזון שלנו ממגילת העצמאות וזה הייעוד שלנו. ועל זה נשמור– בכל מחיר!

אנחנו כאן עד כמה שיידרש, ולא נוותר גם אם הדרך קשה והיא קשה מאוד!

אנחנו כאן נמשיך להילחם עד להחזרת ישראל  להיות מדינה מתוקנת , ליבראלית, יהודית ודמוקרטית !

ועכשיו, כולנו ביחד –

ד-מו-קר-ט-י-ה!

קרוב לנס ציונה - לטייל בחול המועד פסח 2025 באזור השפלה בשמורות טבע ואתרים ללא תשלום