מאות משתתפים בשבת ה 27 למחאה המתחדשת בנס ציונה. ראו בוידאו

השבת ה 27 למחאה המתחדשת בנס ציונה.
239 ימים, 125 חטופים, תשעה הרוגים השבוע במלחמה,1 חוק השתמטות, 0 משא ומתן, 0 הישגים, 0 חמלה על משפחות החטופים והחללים אבל פורצת קרן אור מהשחור, בדמות נאום נשיא אמריקאי שמנסה להציל אותנו מעצמנו.

ראו בוידאו:

להלן הנאומים שנישאו במחאה, במלואם:

עו״ד גבי לסקי, ח״כ לשעבר וממובילות צוות מערך העצורים:
ערב טוב נס ציונה, אני גאה להיות כאן הערב.
יש לנו ממשלה שמפקירה את החטופים, את החולים, את הדמוקרטיה. ממשלה כהניסטית.
יש לנו ראש ממשלה שדוחה כל דיון על היום שאחרי והוא וממשלתו עסוקים ביצירת יאוש, קוראים לא לעסוק בפוליטיקה בעוד כל מה שהם עושים זו פוליטיקה.
ההפיכה המשטרית עדיין כאן, אולי לא בחקיקה אסל באמצעות קביעת עובדות בשטח. טוב שהתעוררנו!!!
שר לביטחון פנים שפוגע במפגינים באמצעות מעצרי שוא ומנסה לדכא כל את ההפגנות להחזרת החטופים. שרת תחבורה שעוסקת בשחיתות קידום ״יהלומים״ ושר חוץ שהפך לבדיחה.
אני היום בוחרת בתקווה. אנחנו הגרעין ממנו יצמח השינוי. כוחנו חייבים להתגייס למען השינוי. אנשי המגזר הציבורי, השארו בתפקידי כם, אנחנו זקוקים לאנשים טובים במגזר הציבורי.
חושפי שחיתויות, אל תחששו, אנחנו כאן כדי לתת לכם גב.
עכשיו הזמן לקרוא להחזרת החטופים, לקרוא להסדר מדיני ולהדיח את השילטון.
חוק ההשתמטות לא יעבור. יש תקווה שנצליח לתקן וביחד נבנה חברת מופת ולכן אנחנו קוראים לבחירות עכשיו!!!
אנחנו צודקים ואנחנו ננצח!!!

פרופ׳ רותי שובל: חוקרת סרטן במכון וויצמן, ממובילות מחאת האקדמאים, מחאת רחובות ואחות לנשק:

ערב טוב לוחמי החופש,
 
כמעט שמונה חודשים חלפו מאז השבעה באוקטובר. כמעט שנה וחצי חלפה מאז החל ניסיון ההפיכה המשטרית.
 
חג השבועות בפתח, החג של הקיבוצים, הביכורים והקציר.
ואנחנו עדיין עמוק בשמחת תורה. מותשים, עצובים, כואבים.
 
מה קצרנו השנה? מה קצרנו השבוע?
 
את הסיאוב והשחיתות של מירי רגב שמעדיפה יהלומי ג׳ובים על פני מקצועיות, מקצוענות ועשייה?
 
את המשך חלוקת צווי ה 8 לחיילי המילואים השחוקים ע״ אותה ממשלה שמקדמת חוק השתמטות שקובע שמי שנתן עד היום ייתן עוד ומי שלא נתן, לא ייתן לעולם?
 
את ההודאה הבלתי נתפסת של ראש המל״ל צחי הנגבי בפני משפחות החטופים, שהוא עצמו לא מאמין שהממשלה הזו תצליח להשלים את העסקה???
 
יום רודף יום וכל שבוע מביא עימו טרלול חדש ותהום נוספת שלא האמנו שאפשר ליפול לתוכה.
 
ובאקדמיה? אני חוקרת סרטן במכון ויצמן. אני חברה באקדמיה הישראלית הצעירה.
ואני רואה איך בכל יום שעובר עוד הזמנות לכנסים מתבטלות, עוד שיתופי פעולה מעוכבים והחרם הבינלאומי מתגבר.
 
סטודנטים חוזרים ממילואים שבורים וסטודנטים זרים עוזבים את הארץ.
חברים לא מעטים מחפשים את הדרך החוצה. לא רוצים שילדיהם ישרתו את הרודן ולא רואים איך ממשיכים במחקר האקדמי במצב הזה.
וזה לא רק באקדמיה. בשבוע האחרון חברינו במאבק החלוקים הלבנים התריעו על מגמה דומה ואף משמעותית יותר בקרב הרופאים.
 
זה לא קורה מיד. זה לא קורה ברעש. זה קורה בשקט, וזה יגרום נזק בלתי הפיך.
 
בלי אקדמיה בינלאומית אין לנו קיום.
אקדמיה זה חינוך.
אקדמיה זו מקצוענות.
בריאות. הנדסה. בריאות הנפש.
בלי אקדמיה – אין הייטק
בלי אקדמיה – אין כלכלה
ומי יציל אותנו כשכלכלה וההייטק יקרסו? מי שאינם לומדים לימודי ליבה ואינם משרתים בצבא?
 
בדד עומד המנהיג וקורא לנו למצדה איתו. ואני אומרת – לא.
בדד נשאיר אותו במציאות המדומיינת של ערוץ 14 שיצר לעצמו ולקהל המאמינים והממרידים שלו.
 
בחודש הזה, חודש יוני, מתחדשת בכל עוצמתה המלחמה שלנו על הבית.
 
כולנו שואלים את עצמנו: איך מתגברים על אסון השבעה באוקטובר? מהם הצעדים הצבאיים והמדיניים הנדרשים? אין לי את התשובות לזה.
 
אני כן יודעת להגיד שכדי להתגבר על האסון שפקד אותנו נדרשת מקצוענות, אהבת המדינה, חשיבה מפוקחת וחזון. נתניהו חיסל כל גורם מקצועי, מפוקח ובעל דעה עצמאית שיכול לתת את הפתרון הזה.
 
אבל בואו ניזכר: לפני יותר משנה יצאנו למאבק בהפיכה המשטרית. ואתם זוכרים? הצלחנו! עצרנו את החקיקה!
הקמנו את מטה המאבק של האקדמיה להילחם על הדמוקרטיה, התרענו מפני ההשלכות של המדיניות המסוכנת של נתניהו, לוין וסמוטריץ׳ על עצמאות מערכת המשפט, חופש הביטוי, האקדמיה, ומערכת אכיפת החוק. והצלחנו! עצרנו את החקיקה.
 
אז למרות שאנחנו על הקצה, וכבר אין כוח – חייבים למצוא את הכוח.
כאמא לשלושה ילדים, הבכורה שבהם חיילת תומכת לחימה בעוטף, אני חייבת למצוא את הכח.
 
בתוך הכאב הפרטי שלכם חפשו את הזעם וצאו איתו החוצה.
תסתכלו על הילדים היפים שלכם, ההורים שלכן, בני ובנות הזוג, תחשבו על מה שיקר לכם וצאו לרחובות.
תסתכלו סביבכן. תראו כמה חזקים אנחנו ביחד.
 
זה לא יהיה קל
זה לא יהיה נעים
אבל אין לנו ברירה.
 
חודש יוני הקרוב הוא חודש קריטי במאבק
 
זו ההזדמנות האחרונה להצבעה על הקדמת הבחירות וקיומן לפניה-7 באוקטובר
2024.
 
הזדמנות אחרונה לפני שהמפכ"ל, הרמטכ"ל, ראש השב"כ, ונשיאבית המשפט העליון יתחלפו.
 
אתם יכולים לדמיין מצב שממשלת הדמים שהביאה עלינו את האסון הנורא ביותר מאז הקמת המדינה תשלוט עדיין ב 7 באוקטובר??

נאום ביידן הבהיר אתמול: יש עסקה על השולחן, ועל אזרחי ישראל ללחוץ על ההנהגה לממש אותה. לא עוד טרפודים! לא עוד תדרוכים אנונימיים! לא עוד הפקרה!

הגיע הזמן שהמלחמה תסתיים ושהיום שאחרי יתחיל
 
אז פנו את היומנים
היערכו לעליה לירושלים במחצית השניה של יוני
עקבו אחרי הפרסומים
ותעזרו לנו להביא
בחירות עכשיו
 
יש לנו דרך, יש לנו כיוון ויש לנו אחד את השני ואין לי ספק שנצליח.
ההתמדה מנצחת הכל.
 
תודה רבה

כלנית שרון: מייסדת החזית הוורודה ופעילת מחאה:

אני כלנית שרון, לפני ארבע שנים הקמתי עם אנשים ונשים מופלאים את החזית הוורודה.
למי שלא מכיר אותנו, אגיד במשפט שאנחנו פועלות כבר ארבע שנים, מאז מחאת בלפור כדי שישראל תהיה מדינה דמוקרטית, בצורה לא אלימה, אומנותית, מלאת תקווה, ורודה.

אין ספק שאנחנו נמצאות ונמצאים באחת התקופות הקשות של מדינת ישראל,
מעבר לאסונות הגדולים שקרו תחת ממשלת החורבן הזו,
שרי הממשלה ושותפיהם ממשיכים לתת פירות לבושה,
מירי רקב והיהלומים,
צחי הנגבי והזלזול במשפחות החטופות והחטופים,
ערוץ 14 וסקרי הדעה-מוות,
צווי המעצר הבינלאומיים,
ועוד ועוד ועוד.

היום מתחיל חודש יוני, חודש יוני בכל שנה הוא חודש הגאווה.
השנה, בהרבה ערים בארץ החליטו לבטל את המצעדים,
בערים בודדות החליטו לקיים עצרת.
בתל אביב מצעד הגאווה השנתי הגדול בוטל.
למה אני מציינת את זה אתם שואלים?
כי הדרך שלנו לשיוויון זכויות לכולן ולכולם,
עוברת דרך הזכות שלנו להלחם עליהם.
התרגלנו לצמצם את עצמנו,
התרגלנו מעודף סובלנות לאחר
לרסן את הדרישות שלנו.
התרגלנו אנחנו הציבור הליברלי לשאת בנטל של מדינה שלמה.
אבל! שיוויון הוא שיוויון רק אם הוא לכולן ולכולם
בברית הנישואין,
בגיוס,
בנטל הכלכלי,
בחופש הביטוי,
בחופש התנועה.
לכולן ולכולם כל הזמן!
כדי שמדינת ישראל תהיה מקום שראוי לחיות בו,
המאבק שלנו על ערכים ליברליים חייב להימשך!
המאבק שלנו על הדמוקרטיה הישראלית חייב להימשך!
והמנדט חייב לחזור לעם-
בחירות עכשיו!

כמו רבים מכם אני משערת, צפיתי בנאום ביידן אתמול בערב,
אני משערת גם שחלקכם כמוני חשבתם-
וואו, איזה מנהיג!
זה המנהיג שאנחנו צריכים, זו המדינה שאנחנו רוצות לראות.
ואז מיד עולה החשש, אם אין מי שינהיג אותנו איך נגיע לשם?
המרחק בין ביידן לגנץ הוא גדול מדי.
אני בטוחה שגם לכם קורה כמו גם לי, שאנשים שואלים אתכן:
אבל מה יהיה אחר כך?
נגיד שנעיף את הממשלה הפושעת הזאת, נגיד שנעיף את ביבי, מי יהיה המנהיג שלנו? למי נצביע בבחירות?
את באמת חושבת שנצליח להפוך את ישראל למקום אחר?
אני מציעה תשובה:
תיקון לא קורה ביום, מנהיגים לא צומחים בשעה.
אנחנו הציבור, הקהילה הליברלית המתחדשת שהבינה שהיא לא יכולה להפקיר את המקום הזה,
שלקחנו בעלות חזרה על הישראליות שלנו,
על הדגל שלנו, על ההמנון שלנו, על כלל הסמלים המשותפים שלנו,
שנגיע גם לקחת בעלות חזרה על היהודיות שלנו,
פשוט כי בכל מקום אחר בעולם היא מגדירה אותנו.
אנחנו, נדאג, שלב אחר שלב, שישראל תהיה מקום טוב יותר לחיות.
ונקודת הפתיחה חייבת להיות, הזזת השלטון המשיחי, המשחית, ההורג, המפקיר הזה מעלינו.

בחירות עכשיו!

לסיום, אגיד מה שאמרתי שבוע שעבר על הבמה בקפלן ועדיין הולך איתי:

בדרך לשינוי אנחנו עוברים אינסוף רגעים מפחידים ומייאשים.
הלוואי שאפשר היה אחרת, אבל מולנו ניצבים אנשים, שבאופן פרדוקסלי ״אין להם אלוהים״, והם מבצעים מכירת חיסול של המדינה שלנו.
החדשות הטובות הן שהם לא משחקים על מגרש ריק.
גם כשקשה ומעייף - אנחנו מאמינות ומאמינים אחד בשנייה, ובעתיד אחר למקום הזה.
אנחנו נהפוך אותו לכזה שראוי לחיות בו. יותר מזה, לכזה שראוי לשמוח בו.
אנחנו נגרום לכנסת הנוכחית לפזר את עצמה הרבה יותר מהר ממה שנדמה. לא בשנה הבאה, לא במושב הבא, כבר במושב הכנסת הזה!

צאו לרחוב, תביאו חברים, ובואו נתקן את מדינת ישראל.
אנחנו כולנו, דור שלם שדורש עתיד ורוד.
תודה רבה