מחאת נס ציונה שבה ל"צומת הדמוקרטיה"., עם כ 300 מפגינים הערב.
23.11.24 / 20:40
כ-300 מתושבי נס ציונה הפגינו במוצאי שבת בצומת הראשית בעיר, מול הקניותר.
ראשון הדוברים בעצרת היה יוסף אבי יאיר אנג'ל, סבו של אופיר שנחטף לעזה ושוחרר כעבור 54 ימים.
אחריו דיברה ענת סרגוסטי, עיתונאית, משפטנית ופעילת זכויות אדם.
נאומה של ענת סרגוסטי:
באתי הנה כדי לספר לכם מה הממשלה עושה במקום לקדם עיסקת חטופים.
במקום תוכנית לשחרור 101 חטופות וחטופים, הממשלה בונה תוכנית להשמדת התקשורת החופשית. כדי לחסל את הביקורת, את הסקופים, את הגילויים ואת התחקירים העיתונאיים.
הם לא רוצים תחקיר על מירי רגב, ולא על אלי פלדשטיין. הם לא רוצים תחקיר של אילן לוקאץ׳ שחשף אתמול באולפן שישי איך עובדת מכונת הרעל ומי מפעיל אותה.
הם לא רוצים ביקורת על מחדל ה-7 באוקטובר, הם לא רוצים שיטרידו אותם בשאלות על עסקת חטופים.
התוכנית להשמדת התקשורת החופשית כוללת חקיקה והשתלטות פוליטית על ערוצי טלוויזיה. החלשת העיתונות, וקמפיין הכפשה והסתה מתוזמר ולפעמים ממומן נגד עיתונאים וכלי תקשורת, שמלווה גם באלימות פיסית ברחובות.
מרגע שנכנס לתפקידו, הודיע שר התקשורת, שלמה קרעי, על ה״רפורמה״ בשוק התקשורת.
זו סידרה של הצעות חוק שנועדה להחליש, ולחסל את השידור הציבורי. למנוע ולקצץ תקציבים, לחסל את הערוץ ששידר את הסדרות הטובות ביותר ושזכו בפרסים בינלאומיים. לחסל את שתי תחנות הרדיו הציבוריות, גלי צה״ל ורשת ב׳. להעניק הטבות לטייקונים פרטיים שחלקם מזוהה עם הליכוד והימין.
לחסל את מערכת החדשות של התאגיד. כמו שאמרה מירי רגב, מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו.
הם לא רוצים לשמוע את הדיווחים של מיכאל שמש שחשף את פרשת פלדשטיין, ולא את סולימאן מסוודה שחושף שאין משא ומתן לעסקת חטופים. הם לא רוצים גילויים, ולא חשיפות, ולא תחקירים. הם רוצים לשלוט בשקט. בלי ביקורת.
ולכן הם מכפישים ומסיתים נגד עיתונאים וכלי תקשורת. עיתונאים, שמעזים לסקר את משפט השחיתות של נתניהו חוטפים איומים והסתה ברשתות, עיתונאים שמותחים ביקורת על מה שקורה בממשלה מסומנים ונענשים. צוותי טלוויזיה מותקפים פיסית. צוותים של חדשות 12 ו-13 גורשו באלימות כשסיקרו נפילת טיל בקריית אתא, צוותים של חדשות 12 ו-13 וידיעות אחרונות הותקפו כשסיקרו מפגיני ימין בהובלת ח״כ צבי סוכות פורצים לבסיס שדה תימן, צוותי טלוויזיה הותקפו כשסיקרו את הפגנת החרדים בבני ברק נגד הגיוס.
כל הדברים האלה הם חלק מאותה תוכנית על להשמדת התקשורת החופשית.
הם נועדו להפחיד, להטריד, לאיים ולייצר פחד בקרב העיתונאים.
מדינה בלי תקשורת חופשית, לא יכולה להיות מדינה דמוקרטית. מדינה בלי תקשורת חופשית, היא מדינה שבה השלטון הוא מקור המידע היחיד. מדינה בלי תקשורת חופשית היא דיקטטורה. התקשורת החופשית היא שומר הסף של כולנו.
אנחנו חייבים לשמור על התקשורת החופשית בישראל.
וחייבים להחזיר עכשיו וקודם כל את החטופים והחטופות לפני הכול. זו המטרה הראשונה במעלה.
ולהפסיק את המלחמה הזאת.
דבריו של יוסף אבי יאיר אנגל
414 ימים, לא להאמין, עברו מאז יום השואה של ה 7.10 ועדיין 101 ישראלים חטופים נמצאים בידי הארגון הקיקיוני שגדל וצמח בעזרתו הנדיבה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, מר הפקרה.
שמי יוסף אבי יאיר אנגל בן לניצולי שואה שעלו מיד אחרי בריחתו של אבי מצעדת המוות כדי להגשים את חלומם טרם המלחמה להקים מדינה יהודית בארץ ישראל.
אבא של יאיר ז"ל שנפל כחיל בשייטת 13 לפני כ 28 שנים וסבו של אופיר אנגל שחזר מהתופת החמסי לאחר 54 ימים של טרור פסיכולוגי קשה. תשאלו את שרה של ביבי המפקיר, הפסיכולוגית, מה המשמעות של טרור פסיכולוגי על בני אנוש. אופיר שהה בגיהינום יחד עם אבי חברתו יובל לאחר שנחטפו מביתם בבארי. אבא יוסי שרעבי נהרג מאש כוחותינו לאחר 97 ימים וגופתו עדיין אי שם בחורבות עזה. אופיר קם כל בוקר עם רגשות אשמה מדוע הוא שוחרר והאחרים לא.
היום אנו עומדים 414 ימים אחרי שואת ה7 באוקטובר. אי אפשר לעמוד בלי לחוש בושה, כאב ואכזבה על המחדל ב-7 באוקטובר והכשלון המתמשך באי החזרת החטופים ולנוכח הליקויים בהתנהלות המלחמה המתמשכת בהיעדר בהירות אסטרטגית ובהיעדר קידום תכנית מדיניות להשלמת ההישגים הצבאיים.
הכישלון של אי החזרת החטפים הוא מחדל מדיני ואנושי והוא כישלון בהגשמת ערכי מדינת ישראל המחויבת לאזרחיה. הכישלון והמחדל בהחזרת החטופים משולב עם הדמוקרטיה הפגומה שהתפתחה בישראל בשנים האחרונות. אילו הדמוקרטיה הישראלית הייתה משקפת את ערכיה האמיתיים של ישראל, לא היינו מגיעים למצב בו רוב העם רוצה לעשות צדק ולהחזיר את החטופים ואילו הממשלה בראשות נתניהו, מר הפקרה, נשענת על רוב פרלמנטרי פורמלי בעל אינטרסים אישיים וממשיכה להכביד ולעיתים לסכל הסדרים והצעות להחזרת החטופים.
מצב זה של גישה שלילית להחזרת החטופים בא לידי ביטוי בפרשה הביטחונית החמורה של הפעלת אדם שעבד עם לשכת ראש הממשלה שעסק בפעילות שגרמה לפגיעה במטרות המלחמה של החזרת החטופים. מצב זה הגיע לשיאו בפיטורי שר הביטחון יואב גלנט, בין השאר בגלל המחלוקת על העסקה, ההשתמטות, וועדת החקירה. במקומו מינה מר הפקרה איש ללא כל ניסיון וידע בתחום הביטחון שכבר ביום הראשון הצהיר כי נצחנו את החמס ואת החיזבללה. רחמים עליו ועלינו.
ישנו קו מחבר בין כשל דמוקרטי וכשל אי החזרת החטופים. ישנו קו מחבר בין אי החזרת החטופים והכשל של אי מינוי וועדת חקירה כתוצאה מהכשל הדמוקרטי.
הסבל הגדול של משפחות החטופים אינו עניין תאורטי להלן ציטוט מדברי נירה שרעבי רעייתו של יוסי ז"ל וגיסתו של אלי החטוף מקיבוץ בארי שרעייתו ושתי בנותיו נרצחו באכזריות בביתן בקיבוץ:
"שניהם עדיין מוחזקים בידי החמאס גם גיסי האהוב אלי, נמצא בשבי. מעל שנה שאנחנו מחכות לחבק אותו.
כשיחזור, נצטרך כולנו להתמודד עם המציאות הנוראה שמשפחתו הגרעינית - איננה. ליאן האהובה ושתי בנותיהם נויה ויהל נרצחו בביתן.
המשפחה שלנו חוותה אובדניים כה רבים, ונאלצת לשאת על גבה את תוצאות השבעה באוקטובר שעה אחר שעה, כבר מעל שנה.
אלי ויוסי חייבים לחזור אלינו. יוסי לקבורה, אלי לחיבוק שלא ייגמר.
רק כששניהם יהיו כאן, אוכל אני ונוכל כמשפחה- להעז להסתכל על הפצעים. אבל זה לא רק הסיפור שלנו.
רק כש101 חטופים וחטופות יחזרו אלינו נוכל כמדינה וכעם להסתכל על הפצעים שלנו ולהבין לאט לאט איך ממשיכים קדימה, אחרי שהערכים שהאמנו בהם בכל ליבנו, שגדלנו עליהם כילדים, ואנחנו מגדלים עליהם את ילדינו- לא יושמו סביב נושא החטופים מעל שנה.
הבחירה להמשיך ולא להוציא לפועל עסקה להחזרת החטופים כולם היא בחירה אקטיבית. כשיורדת השמש על כל יום שבו לא נחתמה עסקה זה יום נוסף שבו בחרו במדינת ישראל שלא לקדש חיים. שלא לקדש קבורה. שלא ליישם את החוזה הבסיסי ביותר בין אזרח ואזרחית למדינתם״. סוף ציטוט.
כמה כואב לשמוע את הדברים.
414 ימים עברו כשעדיין אין אשמים ולא הוקמה ועדת חקירה ממלכתית כנהוג במדינתנו באירועים כאלה. ויותר מכך, מר הפקרה לוחץ בכח להעביר חוק שלא תקום ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את האירועים שהוא עמד בראשם. עד לאן ניתן לרדת נמוך מבריחה מאחריות לאומית?
414 ימים עברו, כמה ימים עוד יעברו עד שכמה ח"כים אמיצים מהקואליציה יקומו ויעשו מעשה כדי להציל את 101 החטופים ואת החברה הישראלית מאבדון מבלי לפחד על אובדן הכיסא המרופד בכנסת?
לסיום, כמה מילים על אופיר. לאחר שחזר מהשבי סיים את בחינות הבגרות בעזרתם של מוריו מבית ספר "גבעת גונן" בירושלים. יצא לשנת שירות ברמת הגולן ובין לבין יוצא למסעות הסברה ברחבי העולם, כפי שהצהיר כשיצא מבית החולים, "אלחם עד שאחרון החטופים יחזור".
תודתי לפרופ' שמעון שטרית ולנירה שרעבי שאפשרו לי לשלב מדבריהם בנאומי זה.
