על רקע העימות סביב המתקן לסילוק אשפה המתוכנן בראשל"צ, פרופ' עדי וולפסון, מוביל דעה מוערך בתחום איכות הסביבה והקיימות, בראיון מיוחד

פרופ' עדי וולפסון הינו מוביל דעה מוערך בתחום איכות הסביבה והקיימות, פרופ' להנדסה כימית ומומחה בתחום, העוסק שנים רבות בתחומי סביבה שונים, כולל בנושאי איכות אוויר ופסולת.

(ראו "כרטיס ביקור").

השבוע שוחחנו ושאלתיו תחילה: מהי הדרך הנכונה לטיפול באשפה, לדעתך?

חשוב לציין כבר בהתחלה, שאסור לשכוח שאנחנו מייצרים פסולת, והרבה, ולכן צריך לטפל בה, אפילו ואולי דווקא בסמיכות לישובים, כלומר למקור הייצור שלה-כדי לשנע פחות וגם על פי עיקרון הצדק הסביבתי. יחד עם זאת צריך לבחון את סוג המתקן, המיקום והגודל שלו, כמו גם את הטכנולוגיה המוצעת והחלופות, וכמובן את ההשפעות הסביבתיות שלו. באופן עקרוני ניהול הפסולת, ולא רק טיפול בפסולת שנוצרה, מתייחס לסל של פתרונות: טכנולוגיים-שיטות הפרדה, מיון, וטיפול בפסולת, כלכליים-תמריצים להפחתה במקור, מענקים ליזמים, מיסוי ועוד, ורגולטורים-חקיקה ותקינה.

ומה נשתנה לפתע שהנושא בכותרות?

לאחרונה פרסם המשרד להגנת הסביבה תוכנית אסטרטגית חדשה לניהול הפסולת בישראל, וקבע יעדים שאפתניים לשנת 2030: הפחתת הטמנת הפסולת מ-80% כיום ל-20%, ומיחזור של 54% מהפסולת הביתית. התוכנית בחנה מכלול של כלים, וגם כמה חלופות על בסיס בחינה טכנו-כלכלית רחבה, שקשורה באיסוף, הפרדה, שינוע וטיפול בפסולת ובעלות העקיפה של פליטת גזי חממה. לפי החלופה הנבחרת: הפרדה במקור של הזרם האורגני והזרם "היבש" המתמחזר וקביעת תמריצים כלכליים להפחתה ולהפרדה במקור תוך השבה לאנרגיה של הפסולת שנשארה בלבד, יש למחזר את החומר האורגאני הרקבובי, ובהינתן ששריפה של פסולת תהיה רק לפסולת השייורית-שאינה ברת מחזור, אחת השיטות העיקריות לעשות כן היא בעזרת עיכול אנארובי.

ואתה תומך בתוכנית של המשרד, ככתבה וכלשונה?

באופן עקרוני אני תומך בקידום תוכנית כוללת לניהול הפסולת, שכוללת הפחתת ההטמנה והגברת המחזור, אבל עדיין צריך לראות איך ניתן יהיה ליישם אותה בפועל, בעיקר בתקופה של חוסר וודאות פוליטית וכלכלית. אני חושב שיש חוסרים גם בתוכנית של המשרד, למשל דין הפסולת באזור עירוני צפוף, כמו בגוש דן, שונה מדין הפסולת באזור חקלאי בגליל, ולכן הפתרונות צריכים להיות מתואמים. כמו כן,  ביישום הפתרונות יש לקחת בחשבון את המיקום והגודל של המתקן ואת הטכנולוגיה הנבחרת, אך גם לזכור שהעלויות הכלכליות של תפעול לא פעם נגזרות מהגודל.

אנא הסבר בקצרה ככל האפשר מהו "עיכול אנאירובי" ומה תפקידו בתוכנית הארצית?

עיכול אנארובי הינו תהליך ביולוגי לפירוק פסולת אורגאנית-רקבובית, כלומר בעיקר שאריות מזון וגזם או פרש (זבל) בעלי חיים, בעזרת מיקרואורגניזמים ללא חמצן ובמערכת סגורה ומבוקרת. תוצרי התהליך העיקריים הם ביו-גז, שהוא גז מתאן (כמו הגז הטבעי), שנאסף ומשמש כמקור אנרגיה, ופחמן דו-חמצני, כאשר החומר הנוזל-מוצק שנשאר בסוף התהליך הינו קומפוסט-דשן עשיר.

עיכול אנארובי הוא מעיין שילוב של תהליך מחזור והשבת אנרגיה. מצד אחד מחזור של החומר האורגאני לביו-גז ודשן, ומצד שני שריפה של הביו-גז להפקת חשמל ו/או חום. כאמור, באסטרטגיה החדשה של המשרד, אחד הפתרונות העיקריים לטיפול בפסולות האורגאנית-רקבובית הוא עיכול אנארובי.

שמעתי דווקא מפעילי סביבה כי השיטה הזו עדיפה מכל הצעה אחרת. אתה מסכים?

יש לעיכול אנארובי כמה יתרונות מבחינה סביבתית. היתרון המרכזי הוא שמתקנים אנארוביים שכאלה מחייבים הפרדת פסולת יעילה לפני כן, וכך יכולים להבטיח הפרדה טובה יותר בין הפסולת הרטובה והיבשה ומיון לזרמים שונים, שיובילו למחזור טוב יותר של פסולת רטובה ויבשה, בשונה ממשרפה שיכולה "לבלוע" הכל. יחד עם זאת, פוטנציאל הייצור של חשמל ממתקן אינארובי נמוך יחסית לשריפה, וזאת כיוון שיעילות ההמרה לביו-גז לא מלאה, וחלק מהחומר האורגני מתפרק לפחמן דו-חמצני, כאשר ההרכב של הביו-גז בזרם הסופי הוא בין 40-70%, והוא תלוי בסוג וביעילות הטיפול.

לו היית תושב נס ציונה, במרחק של 8 ק"מ לפחות בקו אוירי מהמפעל המתוכנן, האם היית מוטרד ממנו?

החשש העיקרי במתקני עיכול אנארובי הוא מפליטת מזהמים בעלי ריח חריף. כדי למנוע זאת חשוב בראש ובראשונה להשקיע בהגנות סביבתיות מתאימות, ולא לחסוך. הפקת הביו-גז גורמת לייצור של מימן גופרתי (H2S), גז רעיל בעל ריח חריף, גם בריכוזים מאוד נמוכים, ואמוניה (NH3), שגם היא גז רעיל עם ריח חריף. זאת לצד הריחות שיכולים להיפלט בקליטת ובהפרדת הפסולת ומהדשן שנוצר. לכן יש לדאוג שתהליך העיכול אנארובי יהיה במתקן סגור היטב בתת-לחץ, ושהמערכת תכלול מתקן מתאים להסרת הגזים הרעילים. בנוסף, קליטת הפסולת והפרדתה חייבת להתבצע באזור סגור ובו מערכת לשאיבת וסינון האוויר.

יחד עם זאת, בשיטת הסמוך הישראלית, ובעיקר בהיעדר פיקוח ואכיפה סביבתיים בישראל, יש חשש אמיתי שיהיו מפגעי ריח באזור. לכן, הדגש חייב להיות על הקמה של המתקן עם הטכנולוגיות המיטביות כיום בעולם, ועם כל ההגנות הסביבתיות, ולהבטיח פיקוח ואכיפה-למשל של הרשויות המקומיות באזור. בנוסף יש לדאוג לניטור מתאים, להקמת צוות מריחים ועוד.

ושוב, כולנו מייצרים פסולת, ומדינת ישראל היא מדינה צפופה, וצריך גם לזכור שאם לא יוקם המתקן במקום אחד הוא יוקם במקום אחר...

-----------------------------

מי אתה, פרופ' עדי וולפסון?

מכהן כראש היחידה לקשרים אקדמיים בינלאומיים במכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון  להנדסה כימית ובמרכז לתהליכים ירוקים במכללה. הוא עוסק במחקר אקדמי בנושאי כימיה ירוקה וקיימות.בנוסף לפעילותו האקדמית, פועל וולפסון, בהתנדבות, במגוון מסגרות ופורומים לקידום איכות הסביבה והקיימות בנגב ובישראל.

וולפסון מייעץ לעיריית באר שבע בנושאי סביבה וקיימות, ושותף לפרויקטים סביבתיים רבים בעיר באר שבע. הוא מכהן כיו"ר רשות פארק נחל באר שבע, ושימש לאורך שנים כנציג העיר באר שבע במועצה המקומית תעשייתית נאות-חובב, במהלכן היה ממובילי החזון להפיכתה של המועצה לפארק אקו-תעשייתי. וולפסון גם מייעץ ומלווה רשויות מקומיות רבות, ארגוני סביבה ופעילי סביבה בתהליכים ובמאבקים בתחום איכות הסביבה.

וולפסון הוא מוביל דעה בתחום איכות הסביבה והקיימות, ופועל להנגיש את התחום לקהל הרחב, בתקשורת, בפרויקטים חינוכיים ועוד. הוא כותב טור דעה קבוע בנושא קיימות במדור כלכלה וסביבה באתר ynet, ואף מתראיין ומפרסם מאמרים ודעות בתחום באמצעי התקשורת השונים.

על פעילותו בתחום הקיימות הוא זכה במקום שני בפרס פראט לתקשורת סביבתית ארצית בשנת 2009  ובאות הגלובוס הירוק למתנדב בשנת 2014

כך פועל המתקן המתוכנן.

מחברת Zero Waste המקימה את המתקן לטיפול ומיחזור פסולת ביתית נמסר: "במתקן של זירו וויסט כחלק ממיצוי הפסולת ומיחזורה לשימוש חוזר תשולב טכנולוגיה של עיכול אנרובי מהמתקדמות ביותר בעולם, ושכבר מיושמת באירופה באתרים דומים הנמצאים בקרבת אוכלוסייה. לא תתבצע במתקן כל שריפה של פסולת ואין כוונה לבצע שריפה כזו בשום שלב. פרויקט זה, שאושר ע"י המדינה יצמצם באופן משמעותי את היקף הפסולת המוטמנת ויעמוד בכל התנאים המחמירים. יש לציין כי הפרויקט קיבל את אישור המדינה לאחר ביצוע תסקירי סביבה ובטיחות מחמירים, לרבות עמידה בתרחישי רעידות אדמה ושריפות והוא יפוקח לאורך שלבי ההקמה וההפעלה ע"י המדינה וגורמי מקצוע כמו המשרד להגנת הסביבה ונציגי הרשויות. הפעלת המתקן תביא לצמצום השימוש בתחנות מעבר ישנות ומזהמות הנמצאות בתוך הערים והישובים כיום."