1,000 ימים של הפקרה וכישלון: קולות הזעקה אמש בכיכר החטופים

1,000 ימים של גיהינום: הזעקה אמש בכיכר החטופים

אלפים התכנסו אמש בכיכר החטופים לציון 1,000 ימים לטבח 7 באוקטובר, באירוע רווי כאב וזעם כלפי ההנהגה. משפחות חטופים ושורדים עלו לבמה בזה אחר זה והטיחו ביקורת קשה על התנהלות הממשלה, תוך דרישה בלתי מתפשרת להקמת ועדת חקירה ממלכתית שתחשוף את האמת.

"אלו אלף ימים של כישלון מוחלט", הצהירה עינב צנגאוקר מעל הבמה. היא הדגישה כי הכישלון הוא המורשת הבלעדית של ראש הממשלה, וכי מחיר המחדל, שבא לידי ביטוי בקברי החיילים ובסיוטי החטופים, משולם בדם אזרחי המדינה.

אייל אשל, ששכל את בתו רוני ז"ל, תיאר את העצירה המוחלטת של חייו אל מול האדישות שהפגין הדרג הפוליטי: "אצל נתניהו מה שהשתנה מה-7/10 זה שהוא ירד במשקל. אצלי נעצרו החיים".

הכאב הדהד גם מדבריה של שלי משל-יוגב, אימה של ליבי שנרצחה בנובה, שתיארה את הרגעים האחרונים של בתה והטיחה האשמות קשות בהנהגה: "כמה אכזרי לחשוב שהילדה שכל כך האמינה במדינה שלה, הופקרה על-ידי מפקדי הצבא שלה ומנהיגי המדינה".

שורד השבי רום ברסלבסקי ביקש להדגיש כי עבורו הנתון הזה הוא לא רק זמן, אלא נצח של שיקום ומאבק: "המלחמה שלי האישית ממשיכה בכל יום ויום, אני לקבר ארד עם סיכת חטופים".

מירב סבירסקי התייחסה לדבריו של ניצן אלון, לפיהם ניתן היה להציל עשרות חטופים: "46 אנשים יכלו לחזור בחיים אם רק היו מתעדפים את חייהם על פני שיקולי הישרדות פוליטיים".

סרן (במיל') תום פנחסי קרא לתיקון מוסרי והתייצב מול הממשלה: "הפער המוסרי בין ההנהגה לאזרחיה מעולם לא היה גדול כל כך".

סיכום אישי: 

1,000 ימים. זה לא עוד מספר בלוח השנה, זה מדד של מחדל, הפקרה וכישלון שמהדהד מכל פינה. בזמן שהם עסוקים בשימור הכיסא, משפחות שבורות מדברות על ילדים שנרצחו, על חטופים שהופקרו למוות, ועל מדינה שאיבדה את המצפן המוסרי שלה. כמה עוד אפשר לטייח? כמה עוד אפשר להפקיר? הציבור דורש אמת, דורש ועדת חקירה ממלכתית, דורש תשובות – ולא עוד תירוצים של מי שנושא באחריות לטבח הזה. הבושה זועקת, והגיע הזמן לשים לזה סוף.

אבי בן דוד