10 שנים לאחר האונס הקבוצתי- סוף סוף גזר דין !!
25.11.25 / 08:35
"צדק מאוחר" זה ביטוי עדין...
עשר שנים מאז האונס הקבוצתי והמשפיל, 4 שנים לאחר הגשת התלונה, בית המשפט הרשיע את יצחק ברוך ארונוב (40) מאשדוד, רון גולצמן (33) מאשדוד ואיגור קפלונוב (37) מאשקלון, באונס נערה במצוקה בת 14 באשדוד.
בשעתו היא הרגישה לא רצויה ושאף אחד לא ראה אותה באמת.
היום לאחר פסק הדין, היא מדברת ומעבירה את המסר שלה לעולם.
הסיפור המקורי כפי שסופר באפריל 205:
אונס הקטינה שברחה מהפנימייה
היא הייתה ילדה/נערה במצוקה מפנימיה באזור. מאחר שלא היה לה לאן ללכת, היא ניסתה להגיע לידיד שלה כדי להעביר אצלו את סוף השבוע.
וכך היא מספרת:
"הגעתי למצב שאני תקועה ביום שישי בלי מקום להיות בו בשבת. לא היה לי כסף ואוכל ולא כלום. ראיתי נהג מונית (ברוך ארונוב שאז הוא היה כבן 30) והחלטתי שאני פונה אליו בבקשה שיעזור לי. הוא אמר לי שהוא מגיע לאשדוד ואמרתי שאני אעלה איתו. בדרך הוא שאל מה קרה וסיפרתי לו הכל.
הוא פנה לחבר שלו בטלפון ושאל אם יש לו מקום שאשן בו. אחרי כמה דקות, הנהג אמר: 'עזבי את החבר, בואי אני אשיג לך איפה להיות, אשכיר לך חדר במלון - ויהיה לך איפה להעביר את הלילה וכך תסתדרי עד מוצ"ש".
"הלכנו למלון באשדוד ליד הים, נכנסו לחדר ואני חשבתי שהוא משאיר אותי לבד והוא הולך. הוא גם סיפר לי שיש לו בת זוג וכמה הוא אוהב אותה.
אמרתי לו שאני בת 14 ואת הסיפור עם המשפחה. חשבתי שהוא מבין ואז הוא הראה לי אבקה לבנה כזו ואמר שזה נקרא קריסטל, ושזה סם שיעשה לי הרגשה טובה. הוא עשה את השורה בעצמו, הוא לימד אותי איך עושים ונתן לי גם לשתות. נכנסתי להתקלח ומפה הכל קרה", שחזרה את מה שהתרחש לפני 6 שנים.
ארונוב ניצל את העובדה שבת ה14 הייתה מטושטשת כדי לאנוס אותה, ואז גם קרא ל 2 מחבריו ( רון גולצמן איגור קפלונוב (שהיו בגילאי ה20 המאוחרות) שהמשיכו וביצעו בה עבירות מין.
במשך זמן רב השלושה עשו בה כרצונם, כל זאת תוך שהיא במצב בו אינה יכולה להתנגד להם.
הם לא הסתפקו באונס, הם אף צילמו אותה כשהיא ערומה.
לפי הצילומים שהתגלו בהמשך - בזמן שקפלנוב אנס את הנערה, חבריו צחקו וקראו לעברו קריאות עידוד.
בשלב מסוים, אחד הנאשמים אף צילם סלפי יחד עם קפלונוב בעודם מחייכים, כשהנערה בת ה14 שוכבת ברקע.
בתמונות אחרות שנמצאו היא נראתה מנסה למנוע את הצילום עצמו.
למזלה של הנערה, מה שנועד להשפיל אותה, הפך שנים לאחר מכן לראיות קריטיות בהליך המשפטי.
"אחרי שהם סיימו הם הלכו, השאירו אותי לבד ואחרי שעה ירדה ההשפעה של הסם והרגשתי איפה אני. חשתי בלבול."
בשלב הזה, החליטה הנערה ליצור קשר עם המשטרה: "ידעתי שאני נעדרת, כך שאם אני מתקשרת למשטרה ומספרת להם את כל הסיפור הם באים לקחת אותי. התקשרתי 100, הם איכנו את הטלפון שלי ובאו לקחת אותי. ישבתי בתחנה בערך 12 שעות ואף אחד לא פנה אליי או שאל אותי מה קרה. בפנימייה לא רצו לקחת אותי, ההורים שלי לא באו. אז הבנתי שהסיפור לא מעניין, אף אחד לא שאל מה קרה. החלטתי להשתיק את הסיפור ולא להתייחס אליו".
ילדת הפנימייה שוב הרגישה לא רצויה ושאף אחד לא רואה אותה באמת. היא פחדה לספר את סיפורה מחשש שיאשימו אותה במה שעברה.
אגב, 3 שנים לאחר המקרה, האנס ברוך ארונוב עבר תאונת דרכים קטלנית שגרמה למותה של אשתו וחבר נוסף. כתוצאה מהתאונה ארונוב נפצע קשה עבר מספר ניתוחים בראשו ומאז מתמודד עם נכות מלאה ופגיעה קוגניטיבת קשה
רק שש שנים לאחר המקרה וההשפלה שעברה וכשהיא כבר בת 20, ומתנדבת בשרות לאומי, סיפרה הנאנסת על האונס שחוותה למפקד שלה בשירות הלאומי, תת-טפסר אייל כהן, ששימש עבורה כדמות אב.
מכאן הכדור התגלגל והמשטרה החלה לפעול.
ההצלחה והמחמאות למשטרת אשדוד:
הנאנסת מספרת - "ניגשתי למשטרה בחששות ולחצים ולא האמנתי שיכול לצאת מזה משהו. ניגשתי באמונה שאני סוגרת מעגל קודם כל עם עצמי - ומה שיקרה יקרה. אף שזו תקופה לא קלה ואני עוברת טלטלות, אני שמחה שהצלחתי לאזור אומץ ולספר. האירוע הזה הלך איתי וסחבתי אותו לבד. אני מודה לאנשים הטובים שליוו אותי, עזרו לי ותמכו בהגשת התלונה. הם מלאכים. לא הייתי עושה את זה בלעדיהם. המשטרה עשתה עבודה מדהימה".
חוקרי משטרת אשדוד הצליחו להגיע לנאשמים, כשברשותם היו רמזים מעטים לגבי זהותם.
חוקרי תחנת אשדוד הגיעו לנהג המונית, איתרו את המלון שאליו לקח אותה ובהמשך גם את השיחה שעשתה אחרי ההתעללות המינית שעברה, לאחר שהותירו אותה לבד במלון. אז היא לא סיפרה לשוטרים על התקיפה, רק שברחה מהפנימייה שבה שהתה.
הנאנסת הצליחה לזהות את גולצמן במסדר זיהוי. שניים מהנאשמים קשרו את עצמם ואת ארונוב למקרה.
באמצעות מחקרי תקשורת הגיעו לשיחות בין הטלפון של המתלוננת לארונוב, ובין המכשיר שלו ליתר הנאשמים.
הנאנסת אמרה לאחר המעצרים - "אין לי בכלל מילים לומר כמה אני מעריכה את העבודה שלהם, ושבכלל מצאו אותם. אני לא יודעת איך אוכל להודות להם. יש מישהו מאחורה שאכפת לו. באתי וסיפרתי סיפור והם הוציאו את כל הראיות, עבדו לילות כימים ולא ויתרו".
עו"ד רוני אלוני-סדובניק, שלוותה את הנאנסת אמרה:
"היינו רוצים למסור תודה מיוחדת לכל שוטרי תחנת אשדוד. הלוואי שכל המשטרה תלמד מכם איך מנהלים חקירה פלילית רצינית. בלעדי השוטרים האמיצים והעקשנים הללו, הנאנסת לא הייתה זוכה לצדק. שני הקצינים, מהכיבוי ותחנת מוריה וידאו שמשטרת אשדוד תפתח בחקירה רצינית, וכך היה. מאז שנולדה, גורלה לא שפר עליה. היא הייתה ילדה בסיכון, מוכרת לרווחה, ולא ייתכן שילדים במשמורת המדינה יברחו וייפגעו כך".
פסק הדין:
הרכב השופטים דניאל בן טולילה, טל לחיאני שהם ויואב עטר הרשיעו את השלושה במיוחס להם, בין היתר אונס בנוכחות אחרים, מעשים מגונים, הדחת קטין לסמים, פגיעה בפרטיות ועבירות נוספות, כל אחד לפי חלקו. בהכרעת הדין שהותרה לפרסום השופטים תיארו כי הנאנסת העידה "בכנות יוצאת דופן" וקבעו כי הנאשמים היו כולם לכל הפחות אדישים לשאלת הסכמתה של המתלוננת.
על עדותה נאמר כי הייתה מהימנה ועקבית ותיארה את תחושת הביזוי וההשפעה שהמעשים גרמו לה. השופטים קבעו כי היא הותירה רושם שענתה לשאלות באופן אותנטי והם נותנים אמון מלא בעדותה, לעומת חקירת הנאשמים ועדותם, שבהם נתגלעו שקרים מהותיים. גולצמן הותיר על השופטים רושם של אדם מתוחכם ומניפולטיבי, ארונוב סיפר כי היה מעורב בתאונת דרכים שבה נהרגה אשתו וזכרונו אבד למשך עשור ולכן אינו זוכר דבר מהאירועים המתוארים באישום.
הנאנסת אמרה - "אני שמחה שהגעתי למקום הזה. מערכת המשפט ראתה אותי. התחלתי את חיי מנקודה לא טובה וחשבתי שיכול מאוד להיות שמשטרת ישראל לא תתייחס לתלונה שלי ברצינות, שהחוקרים יאמרו לעצמם 'אין מה לעשות, היא אפילו לא זוכרת איפה זה קרה ומה בדיוק קרה'. אבל המשטרה עשתה עבודה מטורפת".
העדות של הנאנסת הייתה מורכבת וקשה עבורה. "הסנגורים שאלו שאלות קשות ונוקבות ולא נעימות. זה מעמד קשה, ואפילו טראומתי", סיפרה. "התהליך עצמו לא קל. בהתחלה במעמד החקירה עצמה ובהמשך בעדות בבית המשפט מול השופטים, הסנגורים והנאשמים עצמם. מעולם לא דמיינתי שאצטרך לעמוד מול כל כך הרבה אנשים ככה.
הנאנסת מסכמת - "היה שווה כדי לעשות צדק הרגשתי שרואים אותי":
"חלק מהראיות היו תמונות שמצאו אצל אחד הנאשמים, הציגו לי אותם ושאלו אותי מה אני חושבת על זה? הייתי צריכה להיות במעמד הזה שוב ושוב וזה לא קל.
אבל האם זה שווה את זה? שווה שנעשה הצדק, בטח שזה שווה. הם הורשעו בכל העבירות שיוחסו להם. הרכב השופטים היה מדהים. אני כמובן לא מדברת איתם ואין לי שיח איתם, הם פשוט שומעים אותי. אבל הם גילו רגישות ואורח רוח. הרגשתי שהיה להם אכפת, שרואים אותי, בדרך שלהם כמובן".
הנאנסת ביקשה להעביר מסר לנשים נוספות שנפגעו: "מי שמתלבטת אם ללכת או לא ללכת למשטרה, אם לשמור את זה בבטן ומה הסיכוי ואיך יתייחסו - אז אל תוותרי לעצמך. גם אם לא ייעצרו, גם אם לא יוגש כתב אישום, את יודעת שאת לא ויתרת ואמרת לעצמך 'החיים האלה - זה מה שמגיע לי'. זו הנקודה שממנה ניגשתי להתלונן, שאני לא נותנת לחיים להחליט בשבילי. אלחם עד תום. וברגע שהגישו כתב אישום ונתתי עדות - נתתי את כל כולי. אבל לא אמרתי לעצמי שאם זה לא יקרה לא נעשה הצדק. באתי בשבילי, ממקום שבו יש לי שליטה - ועשיתי".
