לא נפסיק ללכת !!

הפעילות הגופנית שלנו מתנדנדת כבר 4 חודשים. התקנות משתנות מדי פעם והאיסורים באים והולכים. פעילות אחת בלבד נשארה בעינה בכל התקופה הארוכה הזאת, והיא כאן כדי להישאר: ההליכה הספורטיבית.

המדרכות בנס ציונה עמוסות צועדות וצועדים גם בימים רגילים, אבל המגיפה הנוכחית הוציאה אותנו לרחובות בהמונינו. גם בימים הקשים של ה"מאה מטר" לא ויתרנו, והמצאנו לעצמנו מסלולים יצירתיים כדי לא להפר את החוק.

החלטנו, התלבשנו ויצאנו לצעוד, האם אנחנו יודעים כיצד להפיק את המירב? את הכיף, הסיפוק ומצב הרוח הטוב נקבל בכל מקרה, אבל בואו נחזק באותה הזדמנות את הלב, ונשרוף  על הדרך את מקסימום הקלוריות האפשרי. אה, אולי הכי חשוב? לא נזיק לעצמנו.

אז איך?

לא להגזים במהירות!!! יעילות הפעילות האירובית אינה מיטבית בהגעה לדופק המירבי. כשמגיעים לסף העליון של היכולת אנו מסכנים את עצמנו וגם אם נצלח את האימון בשלום לא נפיק ממנו תועלת כמו במהירות נמוכה יותר. חישוב המהירות האופטימלית לפי נוסחה פשוטה הוא אפשרי אבל בואו נתייחס למי שאין ברשותו שעון דופק. כלל פשוט: עלינו ללכת מספיק מהר שנרגיש קושי מסוים בנשימה, אבל מספיק לאט שנוכל להוציא משפט רצוף מפינו.

למתחילים מומלץ להיכנס לכושר הליכה בהדרגה, לצעוד במתינות ולהגביר את המהירות והמרחק עם הזמן. סביר שתרגישו כאב בקדמת השוק אבל הוא יפוג תוך כמה דקות. אישור והדרכת רופא כבר אמרנו? ואם אמרנו תתייחסו? חשוב מאוד לשנות את המהירות במהלך ההליכה כדי להגיע לתוצאות טובות, כלומר להאט מדי פעם. הנשימה צריכה להיות טבעית בלי לחשוב יותר מדי, כשההמלצה המקובלת היא שאיפה דרך האף ונשיפה דרך הפה.

כדאי לצאת להליכה קלילים ולא על בטן מלאה, להתלוות לחבר מפרגן ומעניין, ונחמד לעקוב באמצעות אפליקציית כושר און ליין.

בסיום ההליכה יש להאט אך לא לעצור בבת אחת ובטח לא לשבת. תנו ללב להתאושש ולעבור מדופק מהיר לאיטי בהדרגה.

לכו לשלום!

(מתנצלת מראש שלא נכנסתי לקלישאות הברורות: בגד נוח, נעלים טובות, בקבוק מים, קפה חצי שעה לפני, מסלול שטוח, גב ישר, מבט לפנים, ידיים כפופות ועוד)