זיכרונות ילדות עם מורנה: שני השחקנים שלא היו כוכבים, אבל הפכו לגיבורי הקבוצה
15.11.26 / 10:00
בטור הנוסטלגי השבועי שלו חוזר פרחי רצון (מורנה) לשני סיפורים בלתי נשכחים מימי הסקציה נס ציונה. האחד על יצחק מאייש, שחקן בעל כושר גופני יוצא דופן שהוביל את הקבוצה לניצחון בתנאי חום בלתי אפשריים בבאר שבע, והשני על יהודה שמעיה, שחקן ספסל שהפך לשוער ליום אחד והעניק לקבוצת הנוער ניצחון גדול בגביע. צפו בתמונות
זיכרונות ילדות – סיפור ספורטיבי
חברים יקרים!
הפעם הזרקור שלי מופנה לשני שחקנים שלא היו כוכבי הקבוצה, אבל בזכותם ניצחנו משחקים חשובים: יצחק מאייש ויהודה שמעיה.
חברים יקרים!
חינכו אותנו, עוד כשהיינו ילדים במועדון הסקציה, שרק כקבוצה מנצחים משחקים. אני רוצה לשתף אתכם במשחק ששיחקנו בעונת 1972/73 נגד מכבי באר שבע, בשנת העלייה שלנו לליגה א'.
המשחק נערך במגרשה של באר שבע, מגרש חולי עם אדמת לס של הנגב, כמו קמח. זה היה יום חמסין, 41 מעלות בצל, עם משבי רוח חמים. כבר בדקה ה־30 שחקנים לא היו מסוגלים לרוץ. החום והאבק הפילו אותנו לקרשים.
בקבוצתנו שיחק שחקן שלא היו לו את יסודות המשחק, מפני שהתחיל לשחק כדורגל במסגרת קבוצתית רק בגיל הנוער. אבל לשחקן הזה היו הרבה דברים אחרים: נחישות, כוח, התמדה, סיבולת, ובעיקר כושר גופני ללא דופי.
השחקן הזה גדל בנס ציונה, בשכונת עמידר. לאחר מכן עבר לבת ים. הוא היה מגיע לחדר ההלבשה בריצה מבת ים. זה היה החימום שלו לפני המשחק! ולאחר המשחקים היה שוב רץ לביתו, ולא רצה שייקחו אותו הביתה.
הוא היה מד"ס בצבא (מדריך ספורט), סיים קורס קצינים ולאחר מכן שירת בקריה כקצין ספורט ראשי של צה"ל. הוא היה גם אלוף צה"ל בריצת 3,000 מטר מכשולים ובריצת 5,000 מטר. יודעי דבר אומרים שעד היום לא שברו את שיאו, וגם לא רואים באופק מישהו שישבור אותו.
לשחקן הזה קוראים יצחק מאייש.
מי שהיה במגרש באותו יום התפעל מכושרו הגופני הנדיר. מאייש ביקש מאיתנו, שחקני הקישור וההתקפה, להישאר למעלה ולנוח. הוא כבר ידאג להביא לנו את הכדורים.
לזכותו אני יכול לומר: רק הוא, והוא לבדו, הביא לנו את הניצחון במשחק הקשה הזה.
עוד אירוע התרחש במגרש לקראת סיום המשחק. יואל קרני, שחקננו, נפגע בהתנגשות ראשים ואיבד את הכרתו לזמן קצר.
מנהל הקבוצה הצעיר והאהוב שלנו, שמעון לוזון, גילה תושייה רבה ולקח את השחקן במכוניתו לבית החולים, יחד עם עוד שלושה שחקנים. בדרך הם הרטיבו לו את הפנים ודיברו איתו כדי שלא יירדם.
בחדר המיון אבחנו מיד זעזוע מוח. השחקן נשאר בבית החולים עוד שלושה ימים להשגחה.
אנחנו, השחקנים, נסענו מיד לאחר המשחק לבקר אותו, וכך זכינו גם לקיים את מצוות ביקור חולים.
חברים יקרים!
אחרי המשחק הזה הבנתי שכל התיאוריה שעליה חינכו אותנו במועדון, שרק כקבוצה מנצחים משחקים, קרסה לנגד עיניי.
יהודה שמעיה – השוער שקנה את עולמו בתשעים דקות
חברים יקרים!
יש פתגם שאומר: "אדם יכול לקנות את עולמו בדקה".
במחזור שלנו היה שחקן שקראו לו יהודה שמעיה. שחקן שלא בלט במיוחד, וברוב המשחקים ישב על הספסל. אבל הוא היה ספורטאי למופת ונכס לקבוצה מבחינה חברתית. תמיד ידע לעודד את חבריו לקבוצה.
זכור לי משחק חשוב שהיה לנו בנוער נגד גדנ"ע יהודה במסגרת משחקי הגביע.
השוער הקבוע שלנו, ויקטור ז"ל (ביג), לא הופיע למשחק. המאמן שלנו, כוחי בן גרא, היה מודאג ולא ידע מה לעשות.
חברי צ'יקו אמר למאמן שיהודה שמעיה משחק גם כשוער בתיכון.
יהודה קיבל את אפודת השוער, ולהפתעתנו גילינו שוער ששולט ברחבת ה־16, מזנק כמו פנתר ולאט לאט מעניק ביטחון לכל הקבוצה.
קבוצת הנוער של גדנ"ע יהודה הייתה ידועה כאחת מקבוצות הנוער הטובות בארץ. היה להם חלוץ בשם משה יחיאל, שכבר אז סימנו אותו ככוכב הבא של הכדורגל בישראל.
כשסיים את גיל הנוער עבר יחיאל לקבוצת הפאר של הכח רמת גן, שבה כבר שיחקו שחקנים ידועים כמו גדי צלינקר, יהודה שרבני, פרקש והשוער לופא קדוש ז"ל.
את המשחק ניצחנו בזכות השוער יהודה שמעיה.
יודעי דבר אומרים שזו הייתה הפעם הראשונה שבה החלוץ משה יחיאל לא הבקיע שער במשחק.
את האמת? שמחתי מאוד בשביל שמעיה. הגיע לו להיות הגיבור של הקבוצה ולהעלות אותנו שלב בגביע.
אמנם זו לא הייתה דקה אחת, אלא תשעים דקות, אבל בהן שמעיה קנה את עולמו.
יש לציין שבקבוצת גדנ"ע יהודה שיחקו גם מנחם מור, שבהמשך שיחק בהפועל תל אביב, וגלילי דרחי, ששיחק בשמשון תל אביב.
חברים יקרים!
אלה שני סיפורים על שחקנים שלא תמיד היו באור הזרקורים, אבל ברגעים החשובים ביותר ידעו להתעלות ולהיות הגיבורים של הקבוצה.
אלה הזיכרונות שאני נושא איתי עד היום מימיי בסקציה נס ציונה.
שלכם באהבה,
פרחי רצון (מורנה)


