טעם של פעם: על העיר התאומה גרון קווי - נוסטלגיה מקומית בנס ציונה עם דוד אפלבוים

טעם של פעם העיר התאומה גרון קווי - נוסטלגיה מקומית בנס ציונה עם דוד אפלבוים

בתחילת שנות ה- 60 התחיל להתפרסם בעיתון "ידיעות אחרונות", בימי שישי, עמודים מקומיים אזוריים, שכללו בין השאר ידיעות גם על נס ציונה.

העמודים הללו התחילו את המושג עיתונות מקומית, שהלך והתפתח במשך השנים, והיווה את הבסיס גם לעיתון כל נס ציונה, אותו אתם קוראים כעת. כשפתחו בנס ציונה את קולנוע "נוה", שכבר אינו קיים היום, בפינת הרחובות הבנים – העצמאות, הכין העיתונאי הוותיק דוד אפלבוים ידיעה קטנה על הסרט הראשון שהוקרן בו ונקרא "נעלים אדומות".

אפלבוים העביר אותה לידיעות אחרונות והיא פורסמה בעמוד האזורי. מאז, העביר אפלבוים לידיעות אחרונות חומר באופן שוטף, שהתפרסם בעמוד זה. לפרסומים היו הד רב בנס ציונה, שהייתה אז מושבה, שכולם הכירו בה אחד את השני. בשבועות הקרובים נסקור כמה מהכתבות שעלו אז לעיתון, ויצרו הרבה מאוד עניין.

אפלבוים מספר: "היו חומרים שכתבתי ביוזמתי והיו חומרים שהמערכת ביקשה ממני לכתוב. הכתבות התפרסמו בשמי המלא או בשמות עת כגון: דוד שביט או דוד תפוחי. כן כתבתי מדי פעם בעיתונים אחרים, שהיו ואינם עוד, כגון: "למרחב", בטאון מפלגת אחדות העבודה, או "דבר" בטאון ההסתדרות".

אחת הכתבות, שפורסמה בפברואר 1964, עוסקת בנושא עיר תאומה של נס ציונה. מדובר בגרון קווי מאזור נורמדיה בצרפת, שהיא עד היום עיר תאומה של נס ציונה, בצוותא עם זולינגן ופרייבורג (גרמניה), צ'נגדאו (סין) ופיוטריקוב טריבולנסקי (פולין). הכתבה מספרת את סיפור החיבור בין נס ציונה לגרון קווי, ואת סיפור הנסיעה של ראש המועצה דאז, מר אליהו מירון, לצרפת, למען ביצוע החיבור.

לפי הכתבה של אפלבוים, בפגישה החגיגית התקיימה גם הרצאה של זאב שק, שסקר את יחסי ישראל-צרפת. מירון אומר בכתבה: "לא ידענו מה דרוש מבעל הברית, אך היה ברור שמחווה זו אינה עוזרת ליחסים המסחריים בטחוניים, אלא מחזקת את קשרי הידידות ביניהן".

מירון מודה: "לא ידענו הרבה על העיר התאומה, שהתפתחה רבות אחרי המלחמה. יש לה תנאים אובייקטיביים נוחים להתפתחות: היא קרובה לעיר המרכזית רואן והתעשיה בה רצינית".

ראש העיר המארחת, טוני לרי, היה בזמנו גם יו"ר ועדת הכספים ומזכיר הפרלמנט הצרפתי, דבר שסייע בסופו של דבר גם בגזרה הארצית ולא רק בגזרה המוניציפלית. מירון סיפר ששוחח ארוכות עם לרי, והוא מלא אהדה לישראל. לא דבר של מה בכך בשנות ה-60.

ראש המועצה מירון כי התכונה בעיר הייתה רבה עם הגעת המשלחת הנס ציונית, נערכו טקסים, תהלוכות וארוחות מפוארות בין נציגי שתי המשלחות. אל הטקס המרכזי הגיעו הרבה מאוד אנשים בעלי דרג בצרפת והייתה הרגשה של אירוע מכונן בעיר. ההמונים יצאו לרחובות, לחצו את ידי הנס ציונים והפגינו חיבה רבה. אגב, אחת מכיכרות העיר נקראת עד היום "כיכר ישראל-צרפת".

לבסוף, בעיתונות המקומית של נס ציונה פורסמו בזמנו מודעות על החיבור והתושבים אף קיבלו המלצה לבקר בגרון קווי, כדי "לחוות אירוח בלב פתוח, בידידות ובהכנסת אורחים מופלאה". אז, מי מבין בני משפחתיכם ביקר בעיר התאומה שלנו, גרון קווי?