סער פרנקל, מאמן א.כ. היוצא, מסכם עונה: "לא כשלנו, אבל גם לא הצלחנו..."

בתמונה- סער (משמאל) עם עמית כהן 

סער פרנקל הוא אחד המאמנים המעוטרים של הכדוריד הישראלי, וכשהוא הגיע לא.כ נס ציונה בתחילת העונה, היו ציפיות רבות. למרות קבוצה צעירה וחסרת ניסיון, עם תקציב מינימלי, במועדון האמינו שאפשר לשחזר את ההישג של העונה שעברה ולהעפיל לפלייאוף, אך לבסוף, הקבוצה נקלעה לקרבות תחתית והבטיחה את ההישארות רק שבוע לפני סוף העונה. כעת, פרנקל מדבר על העונה שעבר, ועונה על השאלות הקשות.

כשהגעת בתחילת העונה, מה היו הציפיות שלך מהקבוצה?

"הציפיות שלי הן תמיד גבוהות. לפי איך שבנינו את הסגל, אכן חשבתי שנכון יהיה להציב רף של כניסה ל-1-6. במקביל, רצינו לקדם את כל השחקנים הצעירים ולבנות תשתית מקצועית ובמה מעולה לשחקנים שנמצאים בשלבי הבנייה בקריירה שלהם. בשל התקציב הנמוך ביחס לרוב קבוצות הליגה, לקחנו הימורים על עמדות מסוימות או על קונספט ישראלי והיינו, בבחירה שלנו, הקבוצה היחידה בליגה שרוב העונה שיחקה עם זר אחד כשהעונה אפשר היה לשחק עם ארבעה זרים וזה משמעותי. ועדיין, אני שלם עם בניית הסגל ועם הציפיות שהצבנו, וחושב שעם טיפת מזל וניסיון היינו משיגים את היעד הזה. שיחקנו את הכדוריד היפה, התוסס והמודרני אולי יותר מכל קבוצה בליגה, זה הורגש בכל משחק מול קבוצות הצמרת, שהיו צריכות לעבוד קשה מאוד כדי לגבור עלינו. עם זאת, על מחמאות לא צוברים נקודות ופה היינו פחות טובים ולכן לא עמדנו בציפיות של עצמנו".

ידעת שהקבוצה היא מאוד צעירה ולא מנוסה, עד כמה זה השפיע על איך שהעונה התקדמה?

"הייתה קבוצה מאוד צעירה. בטוח שאם היה לנו עוד שחקן שדה מנוסה, זה היה עוזר לנו להשיג עוד כמה נקודות. ויקטור היה הזר היחיד עם הרבה ניסיון, וטולי בשער, וזה לא מספיק. כל השאר היו עד גיל 22 חוץ מלייפר, שהוא שחקן ניזון. ההצטרפות של השוער הוותיק בחצי השני של העונה עזרה לנו ברגעי האמת".

כשראית איך העונה מתקדמת, האמנת שאפשר להגיע לפלייאוף או שחששת ממאבקי הירידה?

"רציתי להגיע ל-1-6, וזה אומר שבסיבוב הראשון היינו צריכים לנצח יותר משחקים. ההגרלה לא הטיבה איתנו, כי קיבלנו את כל היריבות הישירות שלנו בבית בסיבוב הראשון וידענו שצריך לנצח. כל משחק היה גמר גביע. לפני המשחק מול חולון, שהיה קריטי, נאלצנו להיפרד מוויקטור, שהיה השחקן הכי טוב בקבוצה. הפסדנו לחולון במשחק צמוד, וזה כבר היה סיפור שונה לגמרי, כי היינו צריכים להביא זר מהר לעמדה שלו, וזה היה קשה מאוד. לא הצלחנו עם הזר שהחליף אותו בחלק השני של הסיבוב הראשון, והיו לנו עוד כמה פקשושים של משחקים שברחו לנו".

האם חששת בשלב מסוים שאתם עלולים לרדת?

"הפסדנו את אותם משחקים שהגדרנו כגמרי גביע, ואז התערער לנו הביטחון. לשמחתי התאוששנו בסיום העונה ונשארנו".

מה רגע השיא ורגע השפל של העונה?

"ירגע השפל היה במשחק עם אשדוד ברבע גמר הגביע. היינו במשחק בדיוק 25 דקות, אבל המחצית השנייה הייתה משפילה מאוד. זה רגע מאוד קשה כמאמן וכקבוצה. רגע השיא היה הניצחון בבית על הרצליה, שנראינו נהדר. חשבנו על ה-1-6, ואז פישלנו בקריית אונו ונלחמנו נגד הירידה. המשחק מול אילות בבית ומול דימונה הראו שאנחנו קבוצה מאומנת. שחקנים גילו בגרות והבטחנו את ההישארות שני משחקים לסוף. היו הרבה משחקים גדולים בהם הובלנו, אבל בסופו של דבר המשחקים ברחו לנו מהידיים. אבל ראיתי שנבנית קבוצה איכותית כמו בחלומות שלנו".

האם ביקשת חיזוק או דברים אחרים מההנהלה שלא קיבלת?

"מה שקרה זה שביקשתי שני זרים אחרי שוויקטור עזב. החתמנו שני זרים, ואחד ברח לנו ברגע האחרון, ועוד זר שכבר היה חתום, נפצע וסיים את העונה, ואז חיפשנו עוד פעם שני זרים, והבאנו שניים שהיו הפתעה לרעה, ומשהו לא התחבר. בסיבוב השני, למרות פציעה של אופיר כהן, עמרי נדלר היה דומיננטי ברמה של זר וזה עזר לנו במשחקי ההישרדות. התחלנו את הסיבוב השני בהפסד לדימונה והבנו שאנחנו נכנסים למלחמות הישרדות".

מדוע הוחלט להחליף את הזרים באמצע העונה ועד כמה זה השפיע?

"הייתה טעות עם ויקטור, שעזב מכל מיני סיבות שלא קשורות לכדוריד. היינו צריכים להתעקש שיישאר עד שנבטיח את ה-1-6 ואיתו היינו עושים את זה, אבל אנחנו לומדים מכל דבר. מניקולה ומהשוער אנחנו בסה"כ מאוד מרוצים. בשניים או שלושה משחקים הם נתנו תפוקה ועזרו לנו להישאר בליגה. לגבי גרגורי זה אכזבה שאני לוקח עלי. הוא שחקן מדהים שעשינו עליו סקאוטינג, אבל משהו לא התחבר, אולי בגלל המלחמה באוקראינה. זה פגע בנו מאוד".

ידוע שבנס ציונה שמים דגש על מחלקת הנוער ונותנים במה לשחקני בית. האם זה היה בעוכרי הקבוצה העונה?

"הבטחתי לעמית שאעזור במחלקת הנוער. קבוצת הנוער התבססה על אותו סגנון משחק כמו של הבוגרים. ה-DNA הושרש כלפי מטה. להתבסס על שחקני בית זה טוב כל עוד יש שחקני בית טובים. יש שחקנים שהתפתחו רק במהלך השנה. לא כל שחקן נוער יכול לעשות את הקפיצה. יש מחלקה מצויינת, והמשימה של עמית והמועדון היא שיצאו שחקני בוגרים. זה שחקנים שמחוברים למועדון ויוכלו להוביל את המועדון. היה סדר וארגון, אימונים מקצועיים והם הרוויחו מזה. גם שחקנים ותיקים אמרו שהם לא זכו לכזו מקצועיות כל העונה מכל ההיבטים. הכדוריד הישראלי ירוויח מאוד מהצעירים של נס ציונה, כולל שחקן שיצא עכשיו לחתום בצרפת".

איך הייתה מערכת היחסים שלך עם עמית לאורך כל העונה?

"הייתה מערכת יחסים חברית, למרות שהיה דיסטנס ואני מכבד אותו מאוד. אני יכול לאחל לכל מאמן את השקט הנפשי שהיה לי מעמית. לא הטריד אחרי הפסדים וגם כששאל שאלות זה היה בצורה עניינית. השפיות הכלכלית שהוא החדיר למועדון זה משהו שהוא חשוב מאוד. אני חושב שנס ציונה צריכה לחשוב קצת יותר בגדול. במשחק התוצאה לא כשלנו, אבל גם לא הצלחנו".

מדוע החלטתם לסיים את ההתקשרות בצורה משותפת?

"הייתה החלטה משותפת. אני לא מאמן זול, כי אני בא ונותן מעצמי 100 אחוז. זה עבודה שאני לוקח הביתה ל-24/7. יכול להיות שבקטע הזה לא ראינו עין בעין. אני חושב שנקלענו למלחמה על הירידה שבה לא היה לנו את הזמן לחשוב על העתיד. הבנו ביחד שאולי צריך לסיים את ההתקשרות בחברות ובהערכה גדולה".

האם השלד של נס ציונה חזק מספיק כדי להתמודד על המקום בפלייאוף בעונה הבאה?

"לא יודע איך תיבנה הקבוצה, אבל ככל שיצליחו יותר להשאיר בעונה הבאה, כך יצליחו יותר. הם עברו את המכשולים של עונה ראשונה וצברו ניסיון. יש חדר הלבשה מדהים. כולם חברים ומפרגנים. הם לקחו אחריות על הכל, והיה להם מוסר עבודה מאוד גבוה".

לאן פניך מועדות בעונה הבאה?

"אני עוד לא יודע בוודאות. אני מסיים כרגע קורס מנהלי בתי ספר. אגש למכרזים כדי לנהל בית ספר תיכון. זה יוכל למנוע ממני להתעסק בכדוריד בצורה אינטנסיבית. החלום שלי זה לאמן את נבחרת ישראל וזה חלום שהצבתי לעצמי, כי בליגה עברתי הכל, כולל תארים. זה יכול להתאים לי מאוד, אני מועמד ראוי לתפקיד ונחכה ונראה. אולי גם יגיעו הפתעות של קבוצות, ואני לא ממהר לשום מקום. הכל קורה לטובה".