הפרעות אכילה אצל ילדים - גלויות וסמויות יותר

יותר ויותר מחקרים מצביעים על כך שהפרעות אכילה אצל ילדים כמו אנורקסיה נרווזה, בולימיה וצריכת יתר קיימות גם בקרב ילדים. התופעה מטרידה, שכן לצריכת המזון יש השפעה מכרעת על גדילה ופיתוח תקינים של הילד.

הסימנים האופייניים כוללים בין היתר תפיסה עצמית מוטעית של הגוף, חרדה ודאגה יתרה בנוגע למשקל וצורת הגוף, התעלמות מרמזים של רעב, אכילה חסרת ריסון או הפוכה מכך - הגבלה עצמית קיצונית. במקרים רבים הילדים אינם מודעים לבעיה או מסתירים אותה בקנאות, ולכן חשוב שההורים יהיו ערים לסימנים המחשידים.

יש הפרעות אכילה יותר גלויות שבהן קל יחסית לזהות את הבעיה, אך ישנן גם הפרעות אכילה "סמויות" שקשה להבחין בהן. דוגמה להפרעה סמויה היא "אכילה כפייתית", שבה הילד מתקשה לשלוט בצריכת המזון ונראה כאילו הוא מבולבל באשר לרעב ושובע. סוג אחר של הפרעה סמויה הוא "אכילה רגשית" - כשהילד אוכל מרוב לחץ, עצבות, שעמום או רגשות שליליים אחרים.

 מהם הסימנים להפרעת אכילה אצל ילדים?

הסימנים להפרעות אכילה אצל ילדים עשויים להיות עדינים וקשים לזיהוי. עם זאת, חשוב לשים לב לשינויים הבאים:

• שינויים בהרגלי האכילה: ירידה או עלייה משמעותית במשקל, הימנעות ממזונות מסוימים, אכילה איטית או מהירה באופן לא רגיל, עיסוק אובססיבי באוכל.
• התנהגויות מפצות: הקאות, שימוש בחומרים משלשלים, התעמלות מוגזמת, שימוש בחומרים משככי תאבון.
• שינויים במצב הרוח: עצב, חרדה, דיכאון, בידוד חברתי, ירידה בביטחון העצמי.
• בעיות בריאות: עייפות, חולשה, כאבי בטן, נשירת שיער, פגיעה במחזור הווסת.
• שינויים בהתנהגות: שקר, גניבה, התנהגות אימפולסיבית, פגיעה עצמית.

 מהם הגורמים להפרעות אכילה אצל ילדים?

הגורמים להפרעות אכילה מורכבים ומגוונים, וכוללים גורמים גנטיים, סביבתיים ופסיכולוגיים. גורמי סיכון אפשריים כוללים:

• לחץ חברתי: חשיפה לתפיסות יופי לא מציאותיות, לחץ חברתי להיות רזים, בריונות.
• היסטוריה משפחתית: הורה או קרוב משפחה הסובל מהפרעת אכילה.
• אירועים טראומטיים: התעללות, הזנחה, אובדן יקיר.
• קשיים רגשיים: חרדה, דיכאון, קושי בוויסות רגשות.
• דימוי גוף נמוך: חוסר שביעות רצון מהמראה החיצוני, תחושת חוסר ערך.

מהן הסיבות להפרעות אכילה בגיל הרך? המחקרים מצביעים על מספר גורמים עיקריים: לחצים חברתיים לרזון קיצוני, פערים בין המראה החיצוני לבין הדימוי העצמי הרצוי, בדידות וקונפליקטים במשפחה, ואירועי חיים מלחיצים כמו פרידה או אבל. יש גם מרכיב גנטי-ביולוגי להפרעות אכילה מסוימות. בכל מקרה, מוטב להתערב מוקדם ככל הניתן על מנת למנוע את ההשלכות הרציניות על הבריאות הגופנית והנפשית של הילד.

על ההורים להיות עירניים לדפוסי ההתנהגות של ילדיהם הקשורים לאכילה. תופעות כמו ההסתגרות במהלך ארוחות, דיבורים חוזרים על משקל וצורת הגוף, שינויים פתאומיים בהרגלי האכילה והרגלים לא בריאים כמו השמטת ארוחות או יציאה מוגזמת לפעילות גופנית - כל אלה יכולים להיות סימני אזהרה. במקרים של חשד להפרעת אכילה, יש לפנות לייעוץ מקצועי בהקדם.

טיפול דורש צוות רב-תחומי הכולל פסיכולוג, רופא ודיאטנית קלינית, אשר יעזרו לילד לרכוש הרגלים בריאים יותר, להתגבר על חרדות הקשורות לאכילה ולמשקל ולפתח דימוי עצמי חיובי. חשוב מאוד לתת תמיכה וכלים גם להורים. לצד הטיפול, המומלץ ליצור בבית אוירה נינוחה שאינה ממוקדת באכילה. יש לא לבקר, להעיר הערות על המראה החיצוני או להציע עצות "טובות" שרק מחמירות את המצב. במקום זאת, רצוי לחזק את הילד, לתמוך בו ולהבהיר שאתם נמצאים לצידו בכל מצב.

בעוד שהפרעות אכילה אצל ילדים עדיין נחשבות נדירות יחסית, הן מהוות בעיה הולכת וגוברת שאין להתעלם ממנה. רק דרך מודעות, איתור מוקדם וטיפול הוליסטי נוכל להתמודד עם התופעה ולתת לילדים את ההזדמנות לגדול בדרך בריאה ושלמה.