היונה העצובה... ורדית לוי עם תובנות לפרשת השבוע, פרשת נח.

הוויה יומיומית: היא שלחה אותו לקנות מצרך שהיה חסר לה לאפיית עוגה. הוא חזר בידיים ריקות. "למה?" תהתה. "לא מצאתי" אמר ומשך בכתפיו. היא פירשה את התשובה הפשוטה כחוסר אכפתיות, כחוסר רצון לעזור לה והמחשבות החלו לרוץ במוחה. 'אם היה מחפש טוב יותר היה מוצא!', ''אילו היה אכפת לו היה מתקשר לשאול אם יוכל להביא משהו דומה', 'הוא יכול היה להרחיק עוד קצת לחנות גדולה'... כל אותו הבוקר החמיצה פנים לעומתו, ועוד חשבה שהתנהגותה תעזור לו להבין בפעם הבאה שעליו להתאמץ יותר.

-------------

אחרי ימים סוערים של מבול ותקופה ארוכה שנוח מטפל בכל בעלי החיים בתיבה הוא מחליט לבדוק מה המצב בחוץ, ואם אפשר לצאת החוצה, להתחיל לבנות מחדש חיים ועולם.
בהתחלה הוא שולח את העורב. מטרת שליחת העורב לא מפורטת ומהמקרא נראה שהעורב לא התייחס לעצמו כאל שליח ונהנה להתעופף סביב התיבה.
ואז שולח נוח את היונה וכאן כבר מתוארת הסיבה "לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם". היונה מסתובבת ולא מוצאת "מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ" והיא שבה לתיבה. בתיאור שיבתה כתוב במקרא "וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה." התיאור המפורט נראה קצת תמוה משתי סיבות: א. היונה יכולה להיכנס חזרה לתיבה בלי עזרתו של נוח.
ב. אין צורך לפרט את כל הפעולות שעשה. גם שלח ידו, גם לקח אותה וגם הביא אותה לתיבה. אם היה כתוב שהוא הכניסה לתיבה היינו מבינים את השאר.

הנצי"ב מוולוז'ין מדבר על כך שהיונה הרגילה בשליחויות מטבע בריאתה חזרה כביכול עצובה בגלל שלא מילאה שליחותה וחזרה בידיים ריקות. נוח הרגיש את תחושתה ושלח ידו כדי שתנוח על כף ידו, כדי שינחם אותה שהכל בסדר, העובדה שחזרה בידים ריקות לא הופכת אותה לשליחה לא טובה, זו המציאות שלא אפשרה לה.

נוח, אחרי חודשים ארוכים של דאגה ונתינה אינסופית לכל בעלי החיים בתיבה, חידד את תדר החמלה שבתוכו ויכול היה לזהות מתי זקוקים לתמיכה הרגשית שלו. כשהיונה חוזרת בלי תשובה משמחת, הוא לא משליך עליה את הציפייה שלו ואת אכזבתו, אלא מצליח לראות את הרצון הטבעי שלה לעזור ואת העצב בכך שלא הצליחה לשמח אותו בתשובתה. והיא יונה, רק יונה...

כשקראתי זאת עלו בראשי סיטואציות בהן אני הייתי השליחה שאכזבתי והתגובות לחוסר היכולת שלי "לספק את הסחורה", ועלו לצערי גם סיטואציות שביקשתי מאחרים משהו והם, בתור שליחים, נכשלו במשימה, ואני הייתי מאוכזבת מהם בתור שליחים.

בוחרת ללמוד היום מנוח על היחס לשליח שאכזב אותי, על החמלה ועל קבלת המציאות. לפעמים אני היא היונה, שליחה עבור עצמי, שנכשלת במשימה, לפעמים בתור שליחה עבור אחרים, שלא תמיד מצליחה להביא עבורם את הבשורה, ובחלק מהזמן אלו הסובבים אותי המשמשים שליחים עבורי ולעתים חוזרים כמו היונה בשליחותה הראשונה.

שבת שלום וחודש טוב ומבורך