הרב צוריאל במסר ליום הכיפורים: השנה נתפלל בכמות מתפללים מוגבלת אבל עם לב פתוח ורחב ללא מיצרים/גבולות.  

ביום הכיפורים נתכנס כולנו מי בביתו מי בבית הכנסת ומי בחצר בית הכנסת לתפילת יום הכיפורים, בשונה משנים קודמות ורגילות שבהם התכנסנו והתפללנו ברוב עם, השנה נתפלל בכמות מתפללים מוגבלת אבל עם לב פתוח ורחב אולי הרבה יותר משנים קודמות ללא מיצרים/גבולות.

תכלית התפילה ביום הכיפור כדי לשפוך שיח ערב בשעה ששערי שמים פתוחים ובטוחים אנו בזכות התפילה שיעלו ויתקבלו תפילתנו לרצון לפני אדון כל, לכן עלינו להתבונן ולכוון בתפילותנו עבור העם היושב בציון ועל העולם כולו למען ייטב לנו שנכתב ונחתם בספר חיים טובים בריאים ושלווים ולכולנו תהיה שנה של עבודה ופרנסה טובה.

לפני כ200 שנה היתה מגפה (נקראת חולי-רע) בפולין, זה היה בתקופת הימים הנוראים ראש השנה ויום כיפור, היה שם גאון עולם הגאון רבי עקיבא איגר, באותם ימים הוא כתב לעם היהודי (מופיע בספרו שו"ת רע"א ח"ה) שיש להפיל גורל ולהתפלל במשמרות, מחצית מהקהילה היהודית בכל אתר יתפללו בביתם ומחצית מהקהילה בבית הכנסת, מחצית האנשים יבואו בגופם לבית הכנסת לראש השנה ומחצית ליום כיפור.

אני מניח שהתחושה של מחצית מהקהילה שנפל בגורלם להתפלל לראשונה בביתם היתה מאוד קשה, איך בכלל ניתן למנוע מיהודים לבוא לבית הכנסת ביום כיפור ?, כשם שאין להעלות על הדעת למנוע מחולה הזקוק לרפואה וחיים לגשת לרופא תרופות ובית חולים כדי להציל את חייו, כך אין למנוע מהמתפללים לבוא לבית הכנסת ביום כיפור יום הדין כדי לבקש על רפואתם וחייהם, זה כמעט בלתי אפשרי ובלתי נתפס.

בימים האחרונים הרהרתי על דרכם ועוז רוחם של מנהיגים בעת מגפה, יש לנו מה ללמוד מהגאון רבי עקיבא איגר שאפילו ביום הקדוש והנעלה ביותר שיהודים רחוקים כקרובים באים לבית הכנסת, הורה הגאון שבשעת מגפה יואילו מחצית מהקהל להתפלל בביתם כדי לצמצם התקהלות ומובטחים הם שתפילתם בביתם תעלה להם כתפילה בבית כנסת.

אגב: הוסיף וקבע הגאון הנ"ל שיקצרו בתפילה בפיוטים והחזנים לא יאריכו והישיבה בבית הכנסת תהיה במרווחים כסא כן וכסא לא ועוד תקנות (אקטואליות כאז כן עתה) לשמירה על הבריאות.

יש סיפור מפורסם מעולם החסידות על הבעל שם טוב, אחד מהחסידים היה לו בן שלא ידע קרוא וכתוב אך היה מוכשר בניגון (מחלל) בחליל, ביום הכיפורים הביאו אביו עמו לתפילה בבית הכנסת הגדול מול הרב ישראל בעל שם טוב, הבן לא ידע להתפלל אך ביקש להביע משאלות ליבו בדרך שידע בניגון בחליל שהסתיר בכיסו, האב גער בבנו שלא יעז, (כי זה ממש לא מקובל), המתין הבן עד סיום תפילת נעילה וראה שכולם זועקים "אבינו מלכנו מנע מגפה מנחלתך" והוא אינו יודע להצטרף לתפילתם וזעקתם, זה היה קשה לו מאוד, לא יכול היה יותר להתאפק והוציא החליל מכיסו והחל לנגן, תדהמה ודממה היתה בבית הכנסת כי לא ידעו איך להגיב.

והנה, בהישמע קול החליל, מיהר הרב ישראל בעל שם טוב לומר בקול רם ובפני כולם, הניחו לילד, הניגון שלו הבא מלב טהור עולה כתפילה לבורא עולם ונעלה יותר מכל התפילות כי זה בא מעומק הלב ובטהרת הלב והרי מה שבורא עולם רוצה מבניו זה תפילה הבאה מלב אמיתי וטהור והנה הילד הזה הביע תפילתו בשפתו שהיא בחליל, יש מוסיפים שהרב (הבעש"ט) הוסיף ואמר אדרבה הבן הזה מסייע לי ולכולנו שהתפילות של כולנו יעלו ויתקבלו.

סיפור זה או משל זה, מלמד מה העיקר בתפילה כלומר הנשמה והלב כמו שאנו מבקשים על כך סיוע מהבורא, "וטהר ליבנו לעבדך באמת", את זה אפשר לעשות גם ביחיד וגם בבית, גם בחצר בית הכנסת וגם בתוך בית הכנסת.

וודאי שזכות גדולה לבוא ולהתפלל בתוך בית הכנסת ובמנין, אך יידע כל אדם שאם כדי לשמור על בריאותנו וחיי זולתנו זה מה שנדרש מאיתנו לרדת כדי לעלות כלומר לוותר על ערכים חשובים ומצוות חשובות (כבית כנסת ומנין) כדי לשמור ולהציל חיים, זה בדיוק רצון הבורא כי פיקוח נפש דוחה הכל.

לסיום: אני אישית לא מבין את הטענה הדורשת שוויון בין הקהילות השונות, אני תמה, אם (נניח) אחרים מזלזלים בשמירה על חייהם אז אנחנו נדרוש שוויון שגם לנו יהיה מותר לזלזל ולאבד נפשות ?, אני סבור שאף אם יש מזלזלים בהוראות הבריאות ומתקהלים אנו חייבים לשמור על חיינו וחיי זולתנו ללא קשר מה יעשו אחרים, מכאן אני קורא לתושבי עירנו אין מצוה גדולה יותר מפיקוח נפש, בואו נקבל על עצמנו כעת בערב יום הכיפורים להקפיד בשמירה מלאה על כללי התנהגות בהתאם להוראות הבריאות, אף מי שלא חס על חייו האישיים, בבקשה יחוס על חיי זולתו ממשפחתו וסביבתו ויציית להוראות.

ברוח ערב יום כיפור אבקש להוסיף הבה ונקבל על עצמנו להיות יותר אדיבים ומאירי פנים בנהיגה והליכה בדרכים, כי ככל שננהג ונתנהג בסבלנות ובאדיבות זה יהפוך לחלק מהאופי והתנהגות נורמטיבית שלנו (ככתוב בספרי החכמה מעשים שחוזרים על עצמם הופכים לטבע אנוש) ובכך נביא ברכה לעצמנו ואף לסובבים אותנו וכבר אמר רבי עקיבא זה כלל גדול בתורה "ואהבת לרעך כמוך" מי שאוהב את זולתו, מקריב משלו  באדיבותו (מזמנו מממונו) למענן זולתו אף אם אינו מכירו.

בזכות מעשים טובים שנעשה, בזכות שהחלטנו להיות טובים ואדיבים, מאירי פנים וחושבים על האחר ובפרט השונה, נזכה לשנה טובה ובריאה, שנה של עבודה ופרנסה טובה,

חתימה טובה לתושבי עירנו לכל בית ישראל ולעולם כולו.