ורדית לוי בתובנות לחג הפסח ולפרשת השבוע- פרשת "צו"

אמסטרדם, 1944. אחרי חורף קשה במיוחד, חורף שבו גוועו אנשים רבים מרעב ומחלות, הצליחה המחתרת להבריח למשפחת נויבירט מעט קמח לאפיית מצות, וההתרגשות הייתה גדולה. הרב נויבירט שקד על הכנת ה"תנור" לפעולה, התנור היה מורכב משני סירים. לסיר התחתון הכניס הרב שבבי עצים שילדיו ניסרו מדלתות פנימיות בדירות נטושות, ולסיר העליון הכניס בכל פעם מצה אחת שאשתו ובתו עמלו להכין בזריזות כשהן מחוררות אותה בעזרת גלגלת תפירה.
מתח עמד באוויר. לא היה זה מתח מאימת ציידי היהודים שכבר הצליחו לתפוס ולגרש את מרבית יהודי אמסטרדם אל מותם.
היה זה מתח נרגש של אנשים שרצו לחגוג את הפסח כהלכתו. הרב הקפיד שמשך זמן הכנת מצה יהיה הזמן הנדרש, 18 דקות, בדק את המצה וכל הנמצאים בחדר שמלמלו תהילים ברגש שמחו כשמצה נוספת יצאה לאוויר העולם.

השבת נקרא בעז"ה את פרשת צו. בפרשה שנפתחת בתורת העולה יש פסוק שמרגש אותי כל שנה מחדש. 
"אֵ֗שׁ תָּמִ֛יד תּוּקַ֥ד עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ לֹ֥א תִכְבֶּֽה"
פסוק שנושא עמו הבטחה שאש ההתלהבות, הניצוץ היהודי לא יכבה אף פעם. פסוק שמקובל מדורי דורות לומר אותו שוב ושוב כדי לבטל מחשבה זרה, רעה וטורדנית, שמפריעה להתנהלות ומקשה על החיים. 

אש התמיד המתוארת במקרא הייתה שילוב של מעשה אדם ומעשה שמים, אולם באופן הסמלי שלה, גם שנים רבות אחרי שחרב בית המקדש היא אש רוחנית. האלשיך אומר על כך שכל ענין 'אש התמיד' היא ענין רוחני וכאשר אין יותר עצים גם אז האש ממשיכה.

גם השבוע, ככל השבועות האחרונים, דלקה אש מהזן השורף והמכלה. שבוע שהתחיל ביהודי חב"דניק שנסע לתומו עם אשתו בתל אביב ונקלע להפגנה ספונטנית רוויית שנאה. התמונות שלצערי נחשפתי אליהן מזעזעות ומוכיחות למה אש הסתה עלולה לגרום.

במקרה אחר שחררו יהודים הצהרה חגיגית על כך שהם יכניסו לבתי החולים חמץ בכוונה תחילה כדי להכריז מלחמה על חוק החמץ. התכווצתי מהמחשבה על המרחק הרב שעברנו ואיך ייתכן שלפני 80 שנה יהודים סיכנו עצמם במחנות ריכוז ובמקומות מסתור כדי להכין מצות, והיום, בארץ ישראל, ישנם אנשים שהשאיפה הכי גדולה שלהם לחג החירות היא להכריז שהם בעד החמץ בפסח, ובפרהסיה.

אבל לא רק אש זרה דלקה פה. בשבוע זה קרו דברים נוספים. חלקם מרגשים.
משפט זדורוב הגיע לסיומו הטוב (בתקווה שהפרקליטות לא תנסה לערער על הפסק) והאיש שישב יותר מדי שנים בכלא בעיוות דין שקשה להאמין שקיים יוצא לחופשי, לביתו, בתזמון מושלם.
ולאורך השבוע תרמו אנשים רבים מהונם, מאונם, מליבם הטוב, כדי לעזור לאנשים אחרים להיכנס לפסח בשמחה ואש זו של רצון טוב חיממה לבבות רבים.

הבוקר אני מזכירה לעצמי שבכל יהודי קיימת אש התמיד, לפעמים היא מוסתרת מתחת לשכבות רבות, אולם הניצוץ קיים. אפשר ללבות את האש הטובה הזו בעזרת מילים טובות, אהבה ועשייה מדויקת שמגיעה מעומק הלב וכוונתה טהורה.

מאחלת לנו, לכולנו, להיכנס לחג החירות בשמחה, ומייחלת לכך שבליל הסדר תתחיל הגאולה האמיתית שלנו ונזכה שבקרוב ממש תדלק אש תמיד גם על המזבח בבית המקדש השלישי.

*מקדישה את הדברים לעילוי נשמתו של איש יקר שהלך השבוע לעולמו, דן אלכסנדר בן ינטע, שינוח בשלום על משכבו ויהיה למליץ יושר עבור משפחתו ועבור כולנו. יהי זכרו ברוך.

שבת שלום ופסח כשר ושמח!