ורדית לוי בתובנות לפרשת השבוע -פרשות בהר-בחוקותיי.

כשהסתובב בדירה היפה והמטופחת, הרגיש שנועדה עבורו. האנרגיה הטובה, זרימת האוויר, פינות החמד, הנופים המרהיבים שנכנסו פנימה דרך החלונות הגדולים. אני רוצה שנערוך חוזה, מיהר לומר ובעל הבית, אביו הטוב, שלף חוזה בחיוך.
החוזה היה פשוט. אם השוכר יפעל לפי רצונו של המשכיר, יתנהג בצורה נאותה וישמור על הנכס יוכל ליהנות מהדירה לאורך שנים ואם לא - בחוזה הופיעה רשימת צעדים שיינקטו נגדו.
פירוט הצעדים לא עשה לו טוב, אולי אפילו גרם לו לתרעומת שהרי הוא בן ולא אדם זר, אבל הוא הבין את ההיגיון מאחוריהם וקיווה שלא יגיע למצב שיאלץ לשלם לאביו קנס גבוה או שחלילה יפנו אותו מהדירה לרחוב.

השבת נקרא את פרשות בהר-בחוקותיי. פרשת בחוקותיי נפתחת במילים: "אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם...וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד; וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה, מִן-הָאָרֶץ, וְחֶרֶב, לֹא-תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם."

פרשת בחוקותיי מתארת לנו חוזה בין בורא עולם, בעל הבית על ארצנו היפה ואבינו, אלינו - עמו שמקבל את הזכות להיות בארץ, כפוף לתנאים מאוד ברורים.
אם - אז. אם תלכו בחוקותיי - גם כל מה שלא ברור לכם, ותשמרו את מצוותיי - כל המצוות שנתתי לכם, יקרו לכם הרבה מאוד דברים טובים. זהו לא שכר אלא פועל יוצא של העשייה שלנו. ואם לא - לצערי כל הרשימה הכתובה כבר פגשה את עמנו ויותר מפעם אחת.

השבוע, כשחלק גדול מאזרחי ישראל ספונים בממ"דים או בקרבתם ואויבינו מדברים על מלחמת התשה נגדנו המילים "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד" מדברות אליי יותר מכל ההבטחות האחרות.
מי מאתנו אינו רוצה שלום?
מי נהנה להתעורר בשלוש לפנות בוקר לצליליה מפרי השקט של אזעקה?
מי שמח לשמוע שהילד שלו גויס למילואים מול עזה?
מי לא מייחל לימים שההשקעה הכי גדולה של כספי המדינה יהיו בחינוך ולא בביטחון?

פרשנים רבים יושבים באולפנים, מתפרנסים מהגיגים, פטפטת ותיאוריות. אם נאמר כך - יקרה כך, אם צה"ל יפעל כך - המצב יהיה טוב/רע יותר (תלוי בפרשן ובאג'נדה שהוא מוביל). 
כשפה, בפרשה, כתוב לנו שחור על גבי קלף, מתי יהיה לנו שלום אמיתי, מתי ייעלמו חיות רעות מן הארץ וחרב לא תעבור פה.

כמה פשוט - כמה רחוק ממציאות חיינו וככה מתסכל, משום שסלע המחלוקת הכי גדול בשביל חיינו כעם כרגע הוא איך מדינת ישראל צריכה להתנהל. האם עליה להתנער מכל סממן יהודי חלילה ולהפוך למדינה ככל המדינות ועם ככל העמים, או לשאוף להיות מדינה יהודית שפועלת לפי ההלכה היהודית, ולהיות אור לגויים.

איננו יכולים לשנות מה שלא תלוי בנו, אבל כל אחד ואחת מאתנו יושבים בארץ הטובה הזו בחסד. כולנו מחויבים לחוזה, גם אם לא חתמנו על כלום. אם נחשוב איפה אנחנו יכולים להגדיל ראש, איך אנחנו יכולים לשנות את המצב אולי נתקרב לכל הטוב הזה שמתואר בפרשה במילים פשוטות שאי אפשר להתחמק מהבנתן.
כשנבחר לעשות טוב יותר, טהור יותר, את מה שאנחנו עושים בקלות, כשנסכים להתאמץ במצווה שקשה לנו מולה לזכות עם ישראל, כשנחליט להשקיע יותר בעמל התורה (דווקא כשיש אמירות באוויר נגד התורה ולומדיה) נוכל לעזור להביא לרגיעה טובה.

שווה לנסות. זו הבטחה של אבא ומלך ובעל הבית.

חזק חזק ונתחזק

שבת שלום