ורדית לוי בתובנות לפרשת השבוע- פרשות ויקהל-פקודי.

השבוע, ביום רביעי בערב, הייתי בסוג של מעמד 'הקהל'. נשים יהודיות מרחבי הארץ ומכל העולם התכנסו בעזרת קישור לערב שכותרתו 'אחדות'. וכשהלבבות פעמו יחד ברצון העמוק הזה לשינוי יסודי הבנתי טוב יותר את כוחו של 'ויקהל', כשהכוונה טובה ולשם שמיים.

השבוע נקרא את פרשות ויקהל-פקודי. פרשות שסוגרות את חומש שמות ומספרות כמו שלוש הפרשיות הקודמות על בניית המשכן. בתוך רצף הסיפור על הקמת המשכן נשמעים הפסוקים הראשונים של פרשת הקהל קצת תלושים מהרצף.
"וַיַּקְהֵ֣ל משֶׁ֗ה אֶת־כָּל־עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה ה' לַֽעֲשׂ֥ת אֹתָֽם. שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֘ תֵּֽעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י יִֽהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם קֹ֛דֶשׁ שַׁבַּ֥ת שַׁבָּת֖וֹן..."
רבים מהמפרשים תוהים מה הקשר בין השבת למשכן והתשובות מגוונות. השבוע תפס את עיניי פירושו של השפת אמת להסבר העניין התמוה.
עוד לפני בניית המשכן, מקום בו החומר מקודש לה' והשכינה שורה בו, רוצה ה' להכין את העם למשכן מסוג אחר: משכן שאינו תלוי מקום אלא תלוי זמן. ה' שההיסטוריה פרושה לפניו מראש רוצה להכין אותם לימים שיגיעו, ימים שלא יהיה להם מקום התכנסות שיהודים מכל העולם מגיעים אליו וחווים חוויה חושית ועל חושית מענגת. משהו שיחבר ביניהם ויעלה אותם מעלה-מעלה גם כשיצאו לגלות ועד בוא הגאולה. וזו השבת. בכל שבוע מחדש יהודים מתחברים למקור הקדושה ברגע שהשבת פורשת כנפיה על היקום, ושם, ב'מקדש הזמן', הם יכולים להתאחד ברצון המשותף להשתחרר מעול חיי החולין ולהתחבר לקדושת השבת דרך הזמירות, דרך סעודות השבת, דרך התפילות, דרך המנוחה. הכוח שלהם יחד גדול יותר ומחזק אותם מבפנים כעם וכיחידים.

לפני חודש נרצחו שניים מילדי משפחת פלאי, הי"ד. בעיצומה של ה'שבעה' ביקשה דבורי, אמם, שבדיוק חגגה 40, שמתנת יום ההולדת שלה תהיה שונה. היא ביקשה ש-40 נשים תפתחנה סלון ולב למפגש שבו תשבנה יחד נשים מכל המגזרים לשיח מכבד, לדיבור מקרב.
ביקשה וקיבלה. לא 40 סלונים אלא 700 סלונים שניקדו את מפת ארצנו באור אחדות.
סיון רהב מאיר התגייסה אף היא לבקשה ויצרה סלון וירטואלי ענק עבור אלה שרוצות ויכולות להתחבר דרך הזום. דבורי פלאי שילדה באותו בוקר בן לשמחת כולם הצטרפה דרך ריאיון מצולם שנערך לפני כן ובמהלך השידור זכינו לשמוע את אחותה ונשים אחרות וקיבלנו הצצה לסלונים מרחבי הארץ.

התחושה הייתה תחושת 'ויקהל'. זרם מחשמל עמד באוויר ורבות מהנוכחות הודו שהן דומעות מהתרגשות. האהבה נכחה שם ורצון לשנות את כללי המשחק, להביא משהו טוב לשיח הציבורי המפלג והכוחני שהתעייפנו ממנו.
במפגש הזה יצרנו מקדש מעט שבו קידשנו את החומר, קידשנו מרחב וירטואלי וקידשנו את הזמן שהיינו בו יחד.

מייחלת הבוקר לעוד התקהלויות מהסוג המקודש. התקהלויות שמתמקדות במשותף, במחבר, ברצון להיות יחד וליצור שינוי למרות השוני המהותי בדיעות.
התקהלויות שתיצורנה את הבסיס לאחדות אמיתית ותקרבנה אותנו לבניית בית המקדש במהרה בימינו.

שבת שלום וחודש גאולה שמח ומלא בטוב!

*מצרפת כתמונה את אחד הקטעים שלמדנו. מילותיו של הרב קוק זצ"ל שנדמה כאילו כתב אותן השבוע בשבילנו.