ורדית לוי בתובנות לפרשת השבוע- פרשת "במדבר"

בדף התדריכים שקיבלה היו לה כמה משימות. אם תצליח לעמוד בהן, כך הבטיחו לה, היא תצמח ותתחשל. כשהציצה לדף - נרתעה. הייתה לה משימת אש, משימת מים ומשימת מדבר. היא התקשתה להחליט במה להתחיל, מה קל יותר, אם בכלל.
בסוף החליטה שיהיה מה שיהיה היא תקפוץ למים הסוערים, תעבור באש היוקדת ותצלח את המדבר השקט.
האם זה אומר שהיא תצליח לעלות בדרגה?

השבת נתחיל שוב את ספר במדבר, בפרשה הפותחת אותו, פרשת במדבר.
נעקוב אחרי בני ישראל שיצאו למסע מאתגר שמורכב ממסעות רבים, נבחן את הניסיונות שארבו לפתחם ואת ההתמודדות שלהם איתם.
ונלמד מהמסע שלהם לקבלת התורה ולכניסה לארץ ישראל על המסעות שלנו בחיים.

במדרש רבה כתוב: "בשלשה דברים ניתנה תורה, באש, במים ובמדבר". 

הראשון שהתנסה באש היה אברהם אבינו שנזרק לכבשן האש בשל אמונתו היוקדת בה'. הוא נתן לבאים אחריו את היכולת למסור את הנפש על לימוד תורה ועל חיים יהודיים גם במחיר של איבוד החיים.

בני ישראל התנסו במים כשעמדו מול ים סוף ומאחוריהם המצרים, ולא ידעו אם לקפוץ למים ואם הים אכן ייבקע. לפי אחד המדרשים המים נבקעו רק כשכולם היו בפנים.

והמדבר, מקום הפקר ששקט וצניעות מאפיינים אותו, נבחר כדי לתת לעם ישראל את התורה דווקא בו ושם עבר העם ניסיונות מחשלים רבים.

ה"נתיבות שלום" מסביר שבחיים אדם צריך לעבור באש, במים ובמדבר כחלק מתהליך של בנייה רוחנית.

האש מסמלת את ההתלהבות, לטוב ולרע.
ממה אני מתלהבת? מה מבעיר בי אש? האם האש הזו טובה לי או מזיקה? האם היא אש קודש או אש זרה?
כשאני מתבוננת פנימה ובודקת בכנות איזו אש מניעה אותי אני יכולה לנסות לכוון אותה למסלול החיובי, לאש של מסירות נפש בחיים היהודיים שלי, לפי הזמן והמקום שאני חיה בהם, בהתאם לאתגרים הניצבים במסלול חיי.

המים מסמלים זרימה ולפי הנתיבות שלום הם שורש התשוקות האסורות. האם אני זורמת לאן שכולם זורמים? האם אני זורמת לכמה כיוונים במקביל, האם אני זורמת עם מה שבא לי ברגע זה? או שאני בוחרת לזרום במסלול הזרימה של הנשים שמעליי עד לאמהות האומה? זורמת בתוך גבולות שהתורה קבעה לי כדי לשמור עליי מעצמי ומאחרים?

המדבר - מקום הפקר, פתוח לכל אחד. האם אני מטשטשת גבולות או בונה אותם? האם אני חיה חיי חופש שבהם אני קובעת מה מותר ומה אסור או שאני לומדת להכיר את הגבולות הבלתי נראים במדבר, אלה ששומרים על ההולך בו מהסכנות הטמונות בו? האם אני מפקירה את עצמי לכל דעה או משפיען או מפקירה את האגו שלי כדי להיות פתוחה לשמוע גם את האחרים סביבי כדי לצמוח?

ואתמול, יום ירושלים חידד לי את עניין האש, המים והמדבר. צפיתי בהתרגשות בהמוני אנשים שאש התלהבות פנימית לירושלים הוליכה אותם לעיר העתיקה כדי לשמוח בשחרורה, כדי לחגוג את מה שנראה לנו מובן כל השנה. הם זרמו כנהר אנושי אל עבר הכותל המערבי, המקום אליו ייחלו דורות רבים של יהודים שלא זכו להגיע עד אליו, לגעת באבנים העתיקות ולהתחבר מחדש. והם היו כמדבר, מפקירים עצמם מהנוחות, רוקדים יחד בלי הבדלי גיל ומעמד, מעמידים את ירושלים על ראש שמחתם.

פרשת במדבר באה לעורר אותנו להשקיף על עצמנו מבחוץ, כעם וכיחידים. לראות מה כבר כבשנו ומה עדיין רחוק מאתנו והיא באה להזכיר לנו, ערב ראש חודש סיוון, שההכנה העיקרית שלנו לקראת חג מתן תורה - לזכור שהתורה נקנית באמת על ידי אש ומים ומדבר.

חודש טוב ושבת שלום