ורדית לוי בתובנות לפרשת השבוע, פרשת "ואתחנן"
28.07.23 / 12:26
השבת הקרובה היא אחת השבתות הגדולות של השנה. שבת 'נחמו' שבה קוראים הפטרת נחמה מרגשת, אחת משבע הפטרות הנחמה שנקרא ברצף. והיא באה אלינו בדיוק בזמן, כמו טל מרווה לצמא.
השנה הרגשתי במיוחד את הריחוק ואת תחושת הגלות.
הקיטוב ההולך וגדל, הייאוש ברחובות, המסעדות שנפתחו בתשעה באב, בדווקא או מתוך אדישות להיסטוריה שלנו .
לא פעם אני מוצאת את עצמי מנסה לרקוח דילים עם בורא עולם. מבקשת שה' יעשה לי נס בזכות מעשה טוב שעשיתי, קבלה טובה שקיבלתי על עצמי, התאפקות ראויה לציון (בעיניי לפחות). בכל פעם כזו אני מרגישה קצת כמו סוחרת. לפעמים, ממש לפעמים, אני מצליחה לבקש שה' יחון אותי מאוצר מתנות החינם שלו בלי קשר למי אני, מה אני, מה עשיתי וממה נמנעתי.
פרשת ואתחנן שנקרא השבת מכילה עניינים רבים וחשובים כמו עשרת הדברות, אהבת ה' ועוד. היא נפתחת במילים "ואֶתְחַנַּן אֶל השם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר”
משה רבינו מתוודה שנשא 515 תפילות (גימטריה של המילה ואתחנן) ולא נענה. 515 פעמים שהתחנן לקב"ה שייתן לו להיכנס לארץ ישראל.
משה רבינו מלמד אותנו שלשון התפילה הכי נכונה כשאנחנו מבקשים משהו היא תחנונים, בקשה שה' ייתן לנו מאוצרות מתנות חינם. גם הוא שהיו לו זכויות רבות יותר מכולנו לא ביקש להשתמש בהן בעת ההיא, לא ניסה לסחור בהן או לדרוש עבורן תמורה.
והוא לא נענה. לפחות לא כמו שקיווה. לכאורה הסיפור הזה מייאש. הנה, אפילו משה רבינו, גדול הנביאים והמנהיגים, לא קיבל מה שרצה. מה זה אומר לגבינו? אולי אין טעם לבקש? אולי מיותר חלילה להתפלל שוב ושוב?
חלק מהמפרשים מעמיקים ומסבירים שתפילתו של משה רבינו בזמן ההוא לא הייתה מכוונת רק אליו, אלא לכל יהודי באשר הוא. משה שעמד וראה מה יהיה עד סוף כל הדורות כיוון על כל יהודי, בעיקר כל מי שיהיה רחוק ופחות מחובר.
חלקם מדברים על תפילה שמגיעה ממקום של אהבה לכל יהודי, תפילה שמתרכזת בצרותיהם של אחרים, עכשיו ובעתיד.
"וָאֶתְחַנַּן אֶל השם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר” – ‘לאמור’ לא מה שהוא אמר אלא שמכוח מה שאמר, מה שהתפלל, כל יהודי שירצה 'לאמור', שיתעורר וירצה להתפלל, התפילה שלו תתחבר לתפילה של משה רבינו שהתפלל גם בשבילו ומזה יוכל לצמוח, להתחדש, להתחבר לעם ולבורא.
שלושת השבועות מאחורינו. האבל על כל מה שנחרב ועל הגלות הארוכה, מחשבות נוגות על ההווה המאתגר והעתיד הנסתר לפנינו. השבת הקרובה היא אחת השבתות הגדולות של השנה. שבת 'נחמו' שבה קוראים הפטרת נחמה מרגשת, אחת משבע הפטרות הנחמה שנקרא ברצף. והיא באה אלינו בדיוק בזמן, כמו טל מרווה לצמא.
השנה הרגשתי במיוחד את הריחוק ואת תחושת הגלות.
הקיטוב ההולך וגדל, הייאוש ברחובות, המסעדות שנפתחו בתשעה באב, בדווקא או מתוך אדישות להיסטוריה שלנו .
פרשת ואתחנן מביאה איתה תקווה. היא מזכירה לי שלכל יהודי באשר הוא יש תקווה לחזור ולהתחבר לשורש עמו. שכל יהודי יכול למצוא את עצמו פתאום נושא תפילה על נושא מסוים בחייו ומכוח תפילתו של משה להרגיש שה' קרוב אליו.
נבואת הנחמה מלמדת אותי סבלנות. גם אם עכשיו נראה שכאוס בחוץ, תדר הנחמה כבר פה, והיכולת לחוש במשק כנפי הגאולה גם אם נדמה שלא תגיע אף פעם.
שנזכה להתפלל כמו משה רבינו,
שנזכה להרגיש את הנחמה, להתקרב ולקרב את הגאולה.
שבת שלום
