ורדית לוי בתובנות לפרשת השבוע, פרשת "ויקרא" והקשר שלה עם הארועים אמש בבני ברק !

ורדית לוי בתובנות לפרשת השבוע, פרשת "ויקרא" והקשר שלה עם ההפגנה אמש בבני ברק !

הם הבטיחו שיגיעו וקיימו את הבטחתם.
חדורי להט, עמוסי פחדים, נושאי דגלים ושלטים מתסיסי אווירה, נכונים להקריב זמן וממון, כדי לצעוק את מר ליבם.
המילה קורבן ריחפה באוויר גם אם לא נאמרה. אנשים טובים, שהקריבו הרבה בחייהם למען המדינה, אנשים שחוששים שמקריבים אותם כדי ליצור משהו אחר במערכת, אנשים שבטוחים שהנשים מעבר לגדר הן קורבנות עשוקות ומסכנות.
מהעבר השני עמדו בני העיר שנולדתי בה.
היו להם סיבות טובות לכעוס, להרגיש ששוב הם הקורבן לעזאזל בסיפור, לצעוק את הכאב שלהם בתוך סיפור החיים הקולקטיבי שלהם.
אבל אז התחילו להתפרסם תמונות שאנשים צילמו בזמן אמת.
והן היו מרגשות.
היו שם מאפים ושתיה שאנשים טובים חילקו למפגינים, והיו שם ורדים אדומים, וחטיפים, וסירי צ'ולנט מהבילים, ושילוט מאיר עיניים ומזמין, וספר תורה שעבר מיד ליד בזכות הכנסת ספר תורה שהתקיימה באזור, ומוזיקה יהודית, ודמעות של מפגין שמילות "שלום עליכם" הזכירו לו את אביו שדיבר תמיד על אהבת חינם.
ולבסוף היה גם שיח ספונטני מקרב.
כל זה קרה אתמול בכניסה לבני ברק.

השבוע אנחנו מתחילים בשעה טובה את חומש ויקרא שעוסק ברובו בקורבנות.
פרשת ויקרא נפתחת בקריאת ה' למשה רבינו. משה, העניו מכל אדם, שהיה בדרגה הרוחנית הכי גבוהה שאפשר, שעשה כה הרבה למען עם ישראל ובניית המשכן, ראה את ענן כבוד ה' על המשכן ולא היה מסוגל להיכנס אליו בלי שה' יקרא לו לבוא.

המפרשים חלוקים ביניהם לגבי הסיבה להקרבת הקורבנות. הרש"ר הירש אומר שהמילה קורבן מגיעה מהשורש ק,ר,ב. הקורבן נועד ליצור קרבה בין המקריב לה'. בלי שתיווצר הקרבה הזו לא ימלא הקורבן את ייעודו. מפרשים אחרים מדברים על הקרבת החלק הבהמי שלנו עם הקרבת הקורבן.

הפסוק שמופיע בתחילת הפרשה מחדד משהו נוסף בהבנה לגבי הקורבנות. וכך כתוב:
"אָדָ֗ם כִּי־יַקְרִ֥יב מִכֶּ֛ם קָרְבָּ֖ן לה'..." סדר המילים קצת מוזר בפסוק. המילה מכם הייתה אמורה להופיע קודם, אחרי המילה אדם.
יש המפרשים זאת בכך שהקורבן חייב להיות מכסף שהרווחנו ביושר, שהוא שלנו.
ואילו הספורנו אומר על כך:
כי יקריב מעצמכם בוידוי דברים והכנעה, על דרך "ונשלמה פרים שפתינו" (הושע יד, ג) וכאמרו "זבחי אלהים רוח נשברה" (תהלים נא, יט), כי אין חפץ בכסילים המקריבים בלתי הכנעה קודמת.

כשאני מחברת בין הדברים אני מבינה כי קורבן משמעותי הוא קורבן שהבאנו משלנו, כשאנחנו מביטים פנימה ומבינים כמה אנחנו קטנים וטועים ותוהים במסע חיינו, כשאנחנו רוצים לגדול, להיות טובים יותר, לוותר על החלק הבהמי שלנו ככל האפשר, להתקרב לטוב, לקדושה, לבורא העולם.
אם הקורבן שהבאנו הגיע מהמקום העמוק הזה הוא יגרום לנו להתקרבות, להתעלות ולשמחה.
אם לא - אנחנו בגדר כסילים שחושבים שהם יכולים לתת משהו ולהתנקות ממה שעשו בלי להתחרט ובלי לשנות כלום בעצמם.

הימים שלפנינו מורכבים.
מצד אחד חודש הגאולה והכנות קדחתניות לחג החירות, מצד שני הפגנות ושיבושי תנועה וערוצי תקשורת שמתחרים ביניהם מי יעכיר עוד יותר טוב את האווירה ואנשים שיושבים בכנסת ומתנהלים בדרך ההפוכה ממשה רבינו, מצד שלישי הרמדאן בפתח ואנשים שרוצים לראות אותנו נעלמים מהארץ הטובה הזו ומתכננים פיגועים קשים, צופים מהצד על מה שהם רואים אצלנו ונהנים מהמצב.

כולנו בתוך הסיפור הזה, נרצה או לא נרצה, וכולנו יכולים להרגיש הקורבנות אם נבחר להיות קורבניים.
ואפשר גם אחרת. אפשר ורצוי שכל אחד מאתנו יחשוב מה הוא יכול להקריב מעצמו כדי להתקרב ולקרב, באהבה, בענווה, ברצון לשנות את המצב, ולהביא את הסיפור אל סופו הטוב.

שבת שלום וחודש גאולה מבורך ומשמח!