ורדית לוי בתובנות לפרשת השבוע,- פרשת "שמות"

היא צעירה, מרשימה ואמיצה. שמה אפרת לופו, והשבוע נתקלתי בה לראשונה וחשתי התרגשות. היא עלתה לכותרות בגלל שהעיזה לפתוח תא סטודנטים באוניברסיטת בן גוריון. שם התא: בוחרים במשפחה. הנהלת האוניברסיטה הביעה מחאה בכל דרך אפשרית כדי לחנוק באיבה את האג'נדה ה"מיושנת"  וכל כך לא נחשבת היום בעולם המערבי: להיות משפחה שיש בה אבא, אימא וילדים.
אין להם בעיה עם תאים אחרים, קיצוניים. יש להם בעיה עם תא שקורא לשמור על ערכי המשפחה ביהדות.

חוזרת אחורה בזמן.
הדאגה הייתה גדולה. עם ישראל מתרבה בקצב מדאיג. חייבים לעצור זאת בכל מחיר. ואם עתיד להיוולד מנהיג מאחד מבניהם יש להרוג כל תינוק כדי למנוע זאת.
הזימון היה מהיר וההוראה - ברורה. מהיום עליכן להרוג כל תינוק ברגע שהוא נולד. איש לא היה צריך להסביר מה יקרה אם תסרבנה פקודה, והן ידעו זאת כשבחרו לעשות את ההפך ממה שציווה עליהן פרעה.
צמד מיילדות, שפרה ופועה, יכלו להתפטר מתפקידן, או לעשות את המינימום הנדרש כדי להחיות את הבנים, אבל הן הגדילו ראש ולפי המפרשים הן עשו הרבה מעבר לכך.
כשכרעה אישה ללדת הן נשאו תפילה שאם הוולד היה אמור למות בלידה, מה שהיה שכיח בימים ההם, שהוא יחיה כדי שאמו לא תחשוד שידן הייתה במותו. הן התחננו שאם הוא אמור להיות חלש ובעל מום, שייוולד בריא ושלם כדי שיוכל לשרוד, הן החיו את ילדים מכל בחינה: דאגו להם לצרכים הפיזיים, תמכו במשפחה ודאגו לתת להם מזון רוחני שיחזק את הקשר שלהם לעם ויצמיח דור חדש גאה ביהדותו.
הן עשו כל מה שיכלו וסיכנו עצמן כדי שעם ישראל ימשיך לגדול ולהתפתח.

בפרשת שמות אנחנו לומדים איך משפחות ושבטים הופכים לעם, וכמה אומץ ותעוזה השקיעו צמד מיילדות ובכלל נשים יהודיות רבות, כשלא ויתרו לבעלים המותשים והגדילו את המשפחות גם בתקופה אפלה של גלות קשה ומפרכת.

היום, בעולם המערבי, אנחנו לומדים על תהליך הפוך ומצער: איך עם הולך ומכחיד את עצמו כשהוא מתפרק מערכי המשפחה. כך קורה במדינות אירופה כשקצב הריבוי שלהן הולך ומתכווץ, כך יקרה בכל מקום שיבחר להפנות עורף למושג 'משפחה' כמו שהתכוון אליה בורא עולם כשברא זכר ונקבה ויכולת הולדה שמשותפת לשניהם, כשהוא, הקב"ה, השותף השלישי, בניסים שבכל היריון ולידה.

השבוע אני שואבת כוח מהנשים העבריות חדורות המטרה, נשים צדקניות שבזכותן נגאלנו ממצרים, ובזכותן נותר עם ישראל בכל הגלויות. ומזכירה לעצמי שלהיות אם בישראל זו זכות גדולה ושכמו אז גם היום. בזכות נשים מאמינות וגאות ביהדותן שנושמות גאולה גם בימים של חושך, ניגאל מהגלות הנוכחית, הארוכה.

שבת שלום