ורדית לוי בתובנות לפרשת השבוע - פרשת "תרומה"
24.02.23 / 09:16
הפיגוע הקשה שנרצחו בו שני ילדים מתוקים ואברך צעיר וטהור גרם לאנשים רבים לומר מאות אלפי פרקי תהילים לרפואת הפצועים, לנשים רבות לתרום קבלות טובות שקיבלו על עצמן לזכות הפצועים, לאנשים מוכשרים לצייר את ילדי פלאי ולהביא את הציורים המיוחדים לאמם, לתרום לאלמנה הצעירה, לבוא לנחם גם בלי להכיר.
כל אחד התחבר לכאב בדרך שלו, כל מי שרצה - תרם מזמנו, מכשרונותיו, מכספו, מהטוב שלו, ופינה בתוכו מקום לשכינה.
המרחב המדברי הלך והתמלא באנשים שעיניהם ברקו בחדוות נתינה. האחד הביא זהב, השני הביא עורות, השלישי - תכלת, הרביעי - ארגמן. עוד ועוד אנשים יצאו מאוהליהם עמוסים בכל מה שיכלו לתת, עוד ועוד תרומות לבניית המשכן הגיעו, עד שלא היה איפה להניחן ומבצע ההתרמה הסתיים בהצלחה רבה.
פרשת תרומה עוסקת בבניית המשכן, בחומרים שבני ישראל הביאו ובפירוט רב של כלי המשכן. זו לא הפרשה היחידה שעוסקת בזה וכל פעם עולה תהיה לשם מה אנו נזקקים לפירוט הזה, כשכבר שנים ארוכות אין משכן ואין מקדש והגעגוע שקיים בחלק מהעם הוא בגדר כמיהה למשהו עלום. התהיה השנייה: מדוע כתוב "וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָֽׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם" - כשיהיה מקדש ה' ישכון בתוכו, בלשון יחיד.
רבינו יונה מגירונדי אמר: שלושה בניינים הם: בניין העולם, בניין המשכן ובניין האדם. מתוך כל אחד מהבניינים הללו משתלשל הבניין שלאחריו: התכלית של הכל היא בניין האדם, לשם כך בא בניין המשכן, ולשם כך בא בניין העולם. נמצא שהתכלית של בניית המשכן ושל השכינה השורה בו אינה בהשראת השכינה במשכן עצמו, על אף שהוא קודש וקודש קודשים, אלא בהשראת השכינה בלבו של כל אחד ואחד מישראל.
כלומר בריאת העולם ובניית המשכן הם אינם תכלית בפני עצמה אלא כדי שכל אחד מאתנו יגיע לדרגת בית מזמין לשכינה.
הייתכן? האם זה אפשרי?
כדי להיות מקום ראוי לשכינה עלינו לנקות כל פינה בחדרי הלב מכל מה שהקדושה אינה סובלת: לטהר אותנו מבפנים מכל אנרגיה שלילית של כעס, שנאה, קנאה, לסגור עיניים בפני מראות לא צנועים או אלימים, לסגור אוזניים ופה בפני דיבורים אסורים, רכילות או ליצנות ריקנית. זה בגדר 'סור מרע'. במקביל עלינו לעשות טוב: ללכת לבקר חולה או קשיש בודד, לעזור לאנשים סביבנו בהתאם לכשרונות שהתברכנו בהם, להחמיא, לברך, לשמח, לרצות לחיות בשלום עם עצמנו ועם האנשים סביבנו.
זה לא קל, ואפילו מאתגר, אולם בכל פעם שאנחנו מסלקים מאתנו משהו שלילי שיושב עלינו ומנהל אותנו, אנחנו מזמינים את הקדושה להתיישב בתוכנו.
בכל פעם שאנחנו מתחברים ללימוד תורה ולקיום מצוות מעשיות של בין אדם לחברו אנחנו מאפשרים לעוד פיסת שכינה לרצות למלא אותנו מבפנים. זה אפשרי וזה קורה, בשקט-בשקט, בחסד וברחמים.
גם השבוע זה קרה. המרחב הוירטואלי סביבנו היה מלא באנשים טובים שבחרו לתרום כפי יכולתם. כשעקבתי אחרי צ'רדי לאיסוף כסף לניתוח עבור בניה פרץ שנפצע קשה לפני כשנה וחצי בפיגוע רצחני התרגשתי לראות על המסך כל כמה שניות שם נוסף של תורם או תורמת, ובתוך זמן קצר נאסף סכום של 4,440,695 שקלים. 111% מהיעד שהיה 4,000,000 שקלים. זה לא היה מבצע יחיד מסוגו לשבוע זה.
הפיגוע הקשה שנרצחו בו שני ילדים מתוקים ואברך צעיר וטהור גרם לאנשים רבים לומר מאות אלפי פרקי תהילים לרפואת הפצועים, לנשים רבות לתרום קבלות טובות שקיבלו על עצמן לזכות הפצועים, לאנשים מוכשרים לצייר את ילדי פלאי ולהביא את הציורים המיוחדים לאמם, לתרום לאלמנה הצעירה, לבוא לנחם גם בלי להכיר.
כל אחד התחבר לכאב בדרך שלו, כל מי שרצה - תרם מזמנו, מכשרונותיו, מכספו, מהטוב שלו, ופינה בתוכו מקום לשכינה.
קל לנו יותר לפתוח יד ולב לאלה שנפגעו כך או אחרת. הלוואי שנרצה ונזכה לעשות טוב עם כל מי שנקרה בדרכנו ולהתרחק ממחלוקות ומכל מה שמאוס בעיני ה'.
שבת שלום