ורדית לוי בתובנות לפרשת השבוע- פרשת "קורח"

אחרי כל מה שעבר היה כמו מטה. חזק, משויף, יבש מכל לחלוחית רגש; תלוש. כך היה וכך ראו אותו כולם. כבר לא ניסו לשוחח איתו, לעורר בו זיק סקרנות, לבדוק מה יכול לשמח אותו, לגרום לו לפרוח. עד שהגיע מישהו שסירב להתרשם ממה שראו עיניו והאמין שגם מטה יבש וחסר חיים יכול להפוך לענף פורח. האמונה שלו, המילים הטובות שהשקה אותו בהן, החיבה שדישן בה את נשמתו, כל אלה גרמו לו לפרוח לעיני הקהל המשקיף מהצד בהשתאות.

לא קל לקרוא את פרשת קורח. מחלוקת ענקית שהיא תולדה של קנאה ואגו, עונשים קשים לבעלי המחלוקת, מגפה קטלנית לעם, וגם נס אחד שנושא עימו תקווה.

במופת המיוחד הזה כל שבט הביא מטה שעליו חרוט שמו (יש שאומרים שמשה רבינו לקח לוח עץ ויצר ממנו מוטות שווים כדי שיהיה ברור לכולם שאין פה אחיזת עיניים). המטות הונחו בקודש הקודשים ובבוקר רק מטה אחד שינה את מראהו. וכך כתוב: "וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה-אַהֲרֹן, לְבֵית לֵוִי; וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ, וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים."
לפי חלק מהמפרשים תחילת הנס הייתה בקודש הקודשים והשאר - לעיני העם. כלומר: המטה פרח בפרחי השקדיה כבר בקודש הקודשים ושאר התהליך התרחש מול עיני העם שקיבל שיעור מואץ וניסי.
כמעט כל המפרשים תוהים מדוע הקב"ה מבקש לעשות מופת שיוכיח אחת ולתמיד במי הוא בחר. וכי השריפה, הבליעה והמגפה לא הוכיחו זאת טוב? מדוע העם זקוק להוכחה נוספת כדי להבין מי הנבחרים האמיתיים?

תשובה אחת שלצערי לא מצאתי את שם המפרש שאומר אותה מצאה חן בעיניי.
המופת הזה לא נועד להראות במי בחר ה' אלא למה בחר דווקא בהם.

אהרון שהיה אוהב שלום ורודף שלום האמין שבכל אדם יש טוב, גם אם הוא אינו גלוי לעין. הוא לא התייאש מאף אדם והבין שגם מקל יבש שאינו מחובר למקור חיות יכול להשתנות ולהצמיח פרחים ועלים ופירות בזמן המדויק לו.
משה האמין אף הוא שגם במצב שנראה שאפסה תקווה יכול להיות שינוי חיובי. גם כשה' אומר לו להרחיק אנשים מדתן ואבירם כי הוא מתכוון להיפרע מהם בקרוב, משה רואה בהם גרעין טוב, למרות שהם היו אויבים מרים עבורו כ-60 שנה. והוא ניגש אליהם בניסיון אחרון להניע אותם לחרטה.

משה ואהרון נבחרו כי האמינו שכל מקל יבש וחסר חיים יכול להפוך לענף פורח ומצמיח פרות. הם מלמדים אותנו מהו כוחה של אמונה בטוב, ואיך נראים מנהיגים אמיתיים.

פרשת קורח מציאותית גם בימינו רוויי המחלוקות שמונעות מאגו, קנאה ושנאה וגם אלה שכביכול נעשות לשם שמיים רחוקות מטוהר וקדושה. המחלוקות הללו גורמות לאנרגיה שלילית ולמידת הדין שמתוחה מעלינו, ובפרט עכשיו כשאנחנו מתקרבים לשלושת השבועות שמזכירים לנו שהדרך לחורבן מתחילה בדיוק כך.

האות המיוחד בפרשה מבקש מאתנו לדמות למשה ואהרון. להיות מנהיגים כמותם ולהשפיע במעגלים השונים.
להתמקד פנימה בחלקים יבשים בתוכנו ולהאמין שהם מסוגלים לפרוח בזריזות כמו פרח השקד, להביט על האנשים הקרובים אלינו ולמצוא בהם את הטוב, כך שיילך ויגדל ויעניק להם את הכוח להאמין בעצמם, ולהסתכל על כל אלה שבעינינו משתווים לדתן ואבירם או לקורח ולנסות למצוא בתוכם גרעין טהור שמכוסה בקליפות עבות, ולהתפלל עליהם שיזכו לבקע את הקליפות ולהנכיח טוהר ונקיות בעולם.

שבת שלום וחודש טוב ומבורך