ורדית לוי כותבת על "שבת חזון" ותשעה באב בראי פרשת השבוע.

רוח חמימה השתובבה בחצר הגדולה והשוממה, תוהה היכן ילדי החמד שבילו תמיד את שעות אחר הצהרים בחוץ, בקולות צהלה. גם הילדים עצמם תהו מה קרה, ומדוע אמותיהם סוגרות אותם בין קירות, מקשיחות לב. ולא ראו את האש שאחזה בחצר הצפתית, לוחכת בתאווה שאריות אהבה ותום. אש מחלוקת.
האר"י הקדוש נאנח. חלומו לקרב את הגאולה נגוז. הוא כינס את חבורתו, חבורת לומדים שבחר בה ללימוד בצוותא, והסביר שהשטן הצליח לקלקל הכל. אישה אחת רבה עם חברתה, שאר הנשים תפסו צד, כמה מהן הצדיקו את האחת וכמה - את השנייה, והטינה הלכה ותפחה. אמהות לא הרשו לילדיהן לשחק בחצר, שמא ישחקו עם בניהן של הנשים שהסתכסכו איתן, והבעלים "הצטרפו לחגיגה" והזעיפו פנים לחבריהם.
האר"י הקדוש נלקח באותה שנה, עדיין לא בן 40, והשבוע ציינו בעולם היהודי את יום פטירתו, בה' באב.

בפרשת דברים נושא משה רבינו דברים. הוא מכנס את כל העם, מוכיחם ברמזים על חטאיהם, על התאוות, על חטא המרגלים, על המחלוקות. מצד אחד חשוב לו שיזכרו לאן הם עלולים להדרדר וכמה חשוב שמעשיהם יעמדו לנגד עיניהם כשניסיונות החיים יגיעו אליהם שוב, בעתיד הקרוב והרחוק, מצד שני חשוב לו להדגיש שה' אוהב אותם, והם ייכנסו לארץ המובטחת למרות כל הפעמים שהתרחקו.

פרשת דברים מסתיימת במילים: "לֹא תִּֽירָא֑וּם כִּ֚י יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם ה֖וּא הַנִּלְחָ֥ם לָכֶֽם". אומנם יהושע יכבוש את הארץ עם צבא חזק שיקים, אולם ה' יילחם איתם ובשבילם, יחליק להם את הדרך.

כ-500 שנה אחרי ניסיון קירוב הגאולה של האר"י הקדוש אנחנו כאן בארץ הקודש. הארץ פורחת ויפה, וקולות בנייה רועמים מספרים כי הארץ מתרחבת ומתפתחת, וצחוקם של ילדים עולה מחצרות הבתים, וקול תורה עולה מאולמות לימוד ומבתי כנסת ותלמודי תורה, ורחבת הכותל מלאה מתפללים.
ובזמן הזה ממש עסוקים כוחות הביטחון בשמירה על גבולות הארץ מחוץ ומבפנים, נלחמים כדי שנחיה בשלווה, נכנסים לתוך קיני מחבלים, סופגים אש חיה ויוצאים ברוב הפעמים בלא פגע. הבטחת משה רבינו על מלחמתו של ה' בשבילנו מהדהדת באוויר.

ריח הגאולה נישא עם הרוח. אבל השטן לא נח לרגע.
הוא נכנס לכל מקום בשקט בשקט, לא רק למקומות המועדים מראש כמו מסדרונות הכנסת. הוא מעורר מריבות גם בין קהילות ובתוכן, בהיכלי תורה ובחצרות קודש, בין אחים.
וכשמצליח לו הוא מחייך בהנאה, יודע שגם אם הגאולה קרובה מאי פעם, אנחנו מרחיקים אותה בעצמנו, מכלים אנרגיה על הדברים הלא נכונים.

שבת חזון בפתח. מילותיו של משה רבינו יעלו השבת מבתי הכנסת, וגם הפטרת הפרשה תעלה ותבוא ואולי תיכנס ללבבות.
כל כך הרבה טוב מקיף אותנו מצד אחד, וכל כך הרבה טרגדיות מצד שני.
כל כך הרבה מעשי חסד והצלת חיים כל יום, וכל כך הרבה זלזול בחיי אדם במקביל.
גאולה וגלות מתערבלות סביבנו.
זו דוחקת את זו ואנחנו בתווך.

תשעת הימים תשפ"ב.
ותקווה שאולי הפעם נתעלה על עצמנו, נניח בצד את כל המחלוקות המיותרות, בעיקר את אלה שהן לכאורה בשם שמיים, ונביא עלינו גאולה.
אולי.
הלוואי.

שבת שלום