ורדית לוי מביאה תובנות לפרשת השבוע, פרשת "ויישב".

כשבחר מה שבחר לא ידע את גודל הטעות שעשה ואת המחיר הכבד שייאלץ לשלם על החלטתו. לא חלף זמן רב ומשפחתו שהרגישה את טעותו על בשרה הפנתה לו עורף, אסונות שונים פקדו את הקן המשפחתי שלו ופרשייה שעמדה להתפרסם עלולה הייתה להיות המקל האחרון בגלגלי חייו. זה לא קרה. ולא רק שזה לא קרה כך, הוא חזר לגדלותו המקורית, כשהוא לומד לקח מהבחירות שבחר, והצליח להגיע למקום הכי גבוה שיכול היה להגיע אליו מתוקף כישוריו ויכולותיו הנפשיות.
יהודה.

פרשת וישב היא פרשה סבוכה ומלאת רגשות שמניעים אנשים לפעולה, לאו דווקא טובה. ובתוך הסיפורים הלא פשוטים לעיכול נמצאת דמותו של יהודה. יהודה שמציע לאחיו למכור את יוסף, החלטה שתגרום צער רב ליעקב שאינו יודע שיוסף נמכר ובטוח שהוא נטרף. אחיו שמבינים באיחור את גודל הטעות מאשימים את יהודה שהציע למכור אותו ומתרחקים ממנו. יהודה נודד ממקומו הטבעי, ובמהלך השנים הללו נפטרים שניים מילדיו ואשתו. הוא נכשל כשפוגש את תמר ולא מזהה אותה, ואחרי שגוזר עליה מוות והיא שולחת לו את חפציו האישיים שהפקיד אצלה כעירבון הוא מבין את גודל הטעות ומודה בכך בשתי מילים פשוטות וחזקות: צדקה ממני.

איך הצליח יהודה להתרומם מתוך האתגרים ואיך יכול היה להפליל את עצמו, למרות שבכוחה של ההודאה הזו להוריד אותו ממעמדו הרם באופן סופי?

פסוק אחד בפרשה רומז לנו על תשובה אפשרית. "וַיֵּ֛ט עַד־אִ֥ישׁ עֲדֻלָּמִ֖י וּשְׁמ֥וֹ חִירָֽה".
כשיהודה התרחק ממשפחתו הגרעינית הוא התיישב בסביבת חירה שהתורה מכנה אותו "רעהו" של יהודה. זהו החבר שמאוחר יותר יספר לו יהודה על המפגש שלו עם אישה שזהותה אינה ידועה לו, וישלח איתו את גדי העיזים, התשלום שסיכם איתה עליו.
שיבוץ חירה בתוך הסיפור עלול להיראות שולי ממבט שטחי, אולם לרעהו של יהודה יש תפקיד חשוב בעלילה ומסר גדול עבורנו. הוא חבר אמיתי. חבר שיהודה יכול לשתף אותו בכשלונות, בטעויות שעשה, והוא ישאר נאמן לו ויתמוך בו.

רבי בונם מפשיסחא זי”ע אמר על כך: כל אדם צריך להיות לו חבר ואוהב נאמן, שיהיה ביכולתו לספר לו את כל נקודת לבבו, אפילו בגנות מעשיו. 

למה זה חשוב כל כך? לכל אחד מאתנו יש את התדמית שהוא משדר לעולם. לכל אחד מאתנו יש לפחות טעות אחת שעשה בחייו, בחירה שגויה שמוכיחה שהוא פחות ישר ממה שנראה, פחות תמים, פחות טוב לב. אם יחשוף את מעשהו השגוי ישפטו אותו האנשים סביבו בחומרה, ישנו את דעתם עליו מקצה לקצה ויפנו לו עורף. כשאדם מגיע למצב הזה הוא עלול לאבד תקווה ולאבד את האמון ביכולת שלו לחזור למקום הטוב שלו.
אם הוא זוכה שיהיה לו חבר שהוא יכול לשתף אותו בחלק הכי לא נוצץ בחייו, והחבר עדיין יאמין בו, יתמוך בו בשעתו הקשה וירצה בטובתו, הוא יעזור לו להתרומם מהביצה שהחל לטבוע בה, ויכוון אותו להיות הגרסה הכי טובה של עצמו.

זה מה שהיה חירה עבור יהודה. חבר אמיתי שאפשר לספר לו הכל. וכשיהודה מודה בכישלון שלו קבל עם ועדה ואומר "צדקה ממני" הוא יודע שיש מישהו אחד בעולם שיישאר רעהו הנאמן גם אחרי ההתוודות האמיצה.

בעולם שמשקיעים רבות בנראות, ביחצנות תדמית, בטיפוח דמות מושלמת ואוטופית מרענן לקרוא את הפרשה ולזכור שכולנו בני אדם וכולנו יכולים לטעות. אם רק נשכיל שיהיה לנו מישהו שאפשר לשתף אותו במעשים שהכתימו את נשמתנו והוא יתמוך ויעודד אותנו, ויאיר לנו מאור הנר שלו, נוכל להגיע לשיא שנועדנו אליו כמו יהודה.

שבת שלום וחג חנוכה שמח ומלא אור