ורדית לוי מביאה תובנות לפרשת "ראה, ולערב ראש חודש אלול

-"זה לא הוגן!" הוא אמר. "שוב ושוב אני נתקל באותו עניין שקשה לי, לפעמים אני מועד, לפעמים אני מתגבר, אבל קצת נמאס לי מכל זה."
-"ממה נמאס לך בעצם?" שאל בן שיחו.
-"מהמשחק הזה. זה מה שנמאס לי. אי אפשר לתת לי רצון מאוד גדול למשהו ואז לומר: אסור לך. אם אני אמור לשלוט בתשוקות שלי, בשביל מה הן קיימות בכלל?"
-"ומה אתה מרגיש כשאתה מתגבר על הרצון הטבעי?"
-"זו התעלות שקשה להסביר במילים."
-"ומה מתוק יותר? הנפילה או ההתגברות?"
-"זו שאלה רטורית?"

יום שישי, ערב ראש חודש אלול. מאחורינו רוב ימי חופשת הקיץ על שלל הבילויים הגשמיים שקרצו לנו מעל דפי כרומו צבעוניים, בפרסומות, בשיתופים שצצו ממסכים, ולפנינו חודש אלול שקורא לנו לצלול לימים של רוחניות, לערוך חשבון נפש, לראות איפה התקדמנו, איפה נתקענו, מתי נפלנו ואיך קמנו.
ובתזמון מושלם מגיעה פרשת ראה שנפתחת במילים "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה" ועושה לנו סדר בבלגן, במאבק בין תשוקות והתגברות עליהן.
הפרשה קוראת לנו לראות, ומדברת על ברכה ועל קללה. מהי הראייה? מהי הברכה? ומה הקללה?

ישנם פירושים רבים, והיום אני מתמקדת בפירושו של
ה"נתיבות שלום" שמסביר כי הקב"ה הוא טוב ומטיב וברא את העולם כדי להעניק מטובו לברואים, ומזמין לו לאדם את התנאים המביאים אותו למלא שליחותו בעולם. ועל זה אמר "ראה". כל תנאי החיים שהאדם נתון בהם, הכול עשוי כדי שיוכל למלא את השליחות שבעבורה ירד לעולם. שיראה ויתבונן שהקב"ה נתן לו את התנאים שדווקא על ידם יוכל למלא שליחותו.

פוסעת בנתיב חיי ובוחרת בכל יום עשרות בחירות. מה לומר ומה להשתיק, על מה לחשוב ועל מה עדיף לא לחשוב, איך לנהוג בעניין זה או אחר. חלק מהבחירות קלות וחלק מאתגרות. ולפעמים מתגנבת מחשבה לראש: אם התנאים סביבי היו אחרים היה לי קל יותר לבחור. או: אם הייתי נבראת אחרת - עניינים מסוימים היו פחות מאתגרים עבורי.

ה"נתיבות שלום" עוזר להיישיר מבט אל מציאות החיים ולהבין: הגענו הנה למלא שליחות ולתקן את מה שעבורו ירדנו לעולם. התכונות שלנו, התשוקות החזקות שלנו, המתנות שקיבלנו, המשפחה שאליה הגענו, המשפחה שיצרנו, אתגרי חיינו והיכולת לנצח בהם - הכל תפור בחליפה אישית התפורה למידתנו.
הברכה הגדולה ביותר היא כאשר יהודי ממלא את שליחותו העליונה ומתקן אותו עניין שבעבורו ירד לעולם, והקללה, חלילה, להיפך.

השבוע הלך לעולמו מרן חכם שלום כהן זצ"ל. איש לא לחש על אוזנו כשנולד לאיזה גבהים רוחניים הוא יכול להגיע, לאיזה עומקים בתורה הוא יצליח לצלול. ככל אדם גם הוא נולד עם תכונות כאלה ואחרות, עם רצונות ועם יכולות. והוא בחר טוב. הוא בחר להשתמש ביכולות שלו והגיע רחוק מאוד ומילא שליחות ענקית בחייו, שליחות שנמשכת גם אחרי לכתו, בדוגמה שנתן לאחרים, בפסקי הלכה, בתורה שהניח אחריו.

אני לא אמורה להיות הוא. אני אמורה להיות אני, למלא את שליחותי בצורה הטובה ביותר.
כשאני בוחרת טוב, אני מרגישה את השמחה הפנימית, את ההתעלות שאין מילים לתארה, את נצחון הרוח. כשאני מועדת יש אולי הנאה רגעית, אבל היא מתפוגגת בתוך שעות, או דקות או שניות.

חודש אלול כבר כאן והוא מביא איתו הזדמנות לשינוי. לא עוד קורבן של הנסיבות, אלא אדם שנולד עם ארגז כלים שעוזר לו לטפס מעלה. וזה לא שהנפילות תעלמנה מהחיים, אבל הן תהיינה קטנות יותר, קצרות יותר, פחות דומיננטיות בהיסטוריית הבחירות שלנו.

שנצליח לבחור בטוב!
שבת שלום וחודש טוב ומבורך

ורדית