ורדית לוי מביאה תובנות לפרשת "שופטים"

כשעלה לשלטון בחן את שטח ממלכתו וביקש לבסס את מעמדו. לשם כך הורה לתכנן ארמון חדש, גדול משל קודמיו, שחדריו מצופים זהב. הוא לא דאג לכמות הכסף שתידרש לבנייה. עשירי העם ישלמו יותר מיסים. הוא לא חשש שלא ישיג עובדים: פשוטי העם ישמשו בנאים בעל כורחם. הוא לא חשב שישתעמם לרגע בכלוב הזהב. באורוות המפוארות ישכנו סוסים מפוארים שישמשו אותו למסעות ציד והבנות שימצאו חן בעיניו יקשטו אותו בצאתו החוצה וישעשעו אותו בשלל החדרים.
ומה על כל אלה שיתנגדו לחיי הראווה שלו? בהם טיפל מראש. כל מתנגדי השלטון הוצאו להורג או נכלאו לכל חייהם בבורות כלא מצחינים, למען יראו וייראו והדרך הייתה סלולה לחיי ראווה מלאי תענוגות גשמיים, כוחניות ואגו.
הוא לא היה בודד בהתנהגותו.
רוב מלכי העולם נהגו כך, כל אחד בזמנו, כל אחד ומעמד הכוח והעושר שלו, והם עוד חשבו שמילאו תפקידם בתור מלכים.

פרשת שופטים מייחדת כמה פסוקים חשובים למושג מלך יהודי. בפסוקים הללו אין ציווי לבנות ארמון פאר או להכין רשימת חיסול אויבי השלטון, אין בקשה להיות האדם העשיר בעולם, או החזק מכולם. להפך.
רשימת הדרישות למלך היהודי מעוררת תימהון ומזכירה כמה התרחקנו מהמקור, וכמה עיוותנו את משמעות המלוכה.

להלן ציטוט מתומצת מהפרשה:
"רַק, לֹא-יַרְבֶּה-לּוֹ סוּסִים, וְלֹא יַרְבֶּה-לּוֹ נָשִׁים, וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ; וְכֶסֶף וְזָהָב, לֹא יַרְבֶּה-לּוֹ מְאֹד. וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ, עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ--וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת, עַל-סֵפֶר... וְהָיְתָה עִמּוֹ, וְקָרָא בוֹ כָּל-יְמֵי חַיָּיו--לְמַעַן יִלְמַד, לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהָיו, לִשְׁמֹר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, לַעֲשֹׂתָם... לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, וּלְבִלְתִּי סוּר מִן-הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול."

אדם שרוצה להיות מלך רוצה להשפיע,לקדם את העם, להוביל אותו קדימה, אבל כשיגיע לכס המלכות הוא עלול להתבלבל, להסתנוור מהעוצמה שבידיו, ולשכוח שהוא כאן בשביל העם ולא להפך. כדי להרחיק אותו מהשחתת נפשו וקלקול מעשיו מצווה עליו התורה לא להרבות סוסים - כלי מלחמה דאז, כדי לא לצאת למלחמות מיותרות שיעלו בחיי אדם, ולא להרבות לו נשים כדי לא להפוך אותן לסמל סטטוס מחפיץ ומשפיל, ולא להרבות לו כסף וזהב שיבלבלו אותו ויגרמו לו לחשוב שהוא אלוה בעצמו.
מה כן הוא נדרש לעשות? לדאוג לכך שיהיה לו ספר תורה משל עצמו ולהיות צמוד אליו רוב הזמן. ללמוד בו ולחשוב איפה הוא יכול להתקדם עוד בדרך להיות אדם טוב, האדם הכי טוב שהוא יכול להיות. לזכור שהוא לא מורם מעם וכל חובה מוסרית מוטלת עליו כמו על האחרים ואף יותר כי הוא מהווה דוגמה אישית.

כשאני קוראת את הפסוקים האלה אני חושבת על שורה של מלכים מהדורות הקודמים, על נשיאים וראשי ממשלות בימינו, על שרים וחברי כנסת, על בעלי חברות גדולות, על מלחמות מיותרות בעולם ברגעים אלה ממש, על החיבור הקלוקל הון-שלטון, על ההתנשאות, על קרבות האגו, על השחיתות, על עיוות הדין, על הבלבול.
חושבת עלינו כמלכים, כל אחד בממלכתו האישית: במשפחה, בחברה, בעבודה. איזה מלכים אנחנו? מה מנחה אותנו? מה מטרת העל שלנו? איפה הדוגמה האישית שלנו?

ואז חושבת על "המלך בשדה", מלך מלכי המלכים שבחודש אלול "יורד אל העם" ונמצא כאן אתנו, בניסיונות, באתגרים, במקומות הכי נמוכים של החיים, נמצא כאן כדי שנדע שהוא אתנו, בגובה העיניים, ואנחנו יכולים לפנות אליו בשפה היומיומית שלנו, לבקש, להתקרב, לחזור פנימה אל המקום הטוב, אל ממלכת הפנימיות האלוקית שנמצאת בנו, הכי עמוק, מוסתרת מאחורי מחיצות של אגו וידע, תחרותיות וטינה. מתחבאת מאחורי חומות פחדים וטראומות, אמונות מגבילות, שריטות עמוקות.

מבקשת היום מלכות.
מבקשת להיות מלכה יהודיה על עצמי.
מבקשת להתקרב למלך האחד והיחיד.

שבת שלום