ורדית לוי מגישה: תובנות לפרשת השבוע- "האזינו" ולחג הסוכות

בשנים שהייתה במיצר, על שלל האתגרים שזימן לה,  היה בה כוח לראות את סבלם של הסובבים אותה, ויכולת מופלאה לראות כל פרח חדש שהנץ מבין הסלעים שהקיפו אותה. יום אחד החל שינוי מבורך. היא יצאה לחופשי מכבליה, והחלה לטפס מעלה-מעלה, וככל שטיפסה ועלתה מבור חייה כך קהו עיניה מלראות את המסכנים סביבה, ועם הזמן ראתה בכל הטוב והשפע שזכתה להם חלק מנוף חייה הטבעי ולא זכרה להודות למי שברא עבורה את כל היופי המפעים. נדיבותה הטבעית הלכה ודהתה והמוסריות שלה הלכה והתעקמה.

פרשת האזינו, פרשת שירה יפהפייה, מתארת מצב שבו העם שמגיע למנוחה ולנחלה וזוכה לשפע מפנה עורף לאלוקיו, דווקא מתוך השפע. המילים הציוריות מדברות על "וַיִּשְׁמַ֤ן יְשֻׁרוּן֙ וַיִּבְעָ֔ט".

המפרשים נחלקים בדעתם מיהו אותו 'ישורון' שהפסוק מדבר עליו. וכל הפרשנויות הגיוניות ולכל אחת מהן אפשר לתת דוגמאות ממציאות חיינו העכשווית.

אתמקד בשתיים:
רבי עובדיה ספורנו טוען כי מדובר באליטה הרוחנית של העם. אם חלילה תלמידי חכמים ולומדי תורה מדרדרים ממרום מעמדם הרוחני לשפל מוסרי הם גורמים לחילול ה' גדול ולכך שרבים ינטשו את חיי המצוות בעקבותיהם.
ואכן כשאנו שומעים על אדם גדול שהדרדר מוסרית קשה לנו לסבול זאת ויש אנשים שנוטשים הכל בעקבות מה שראו וחוו. ולהבדיל כשאנחנו רואים גדול-דור שחי בפשטות, בצניעות, ביושר, בשמחה אנחנו נפעמים ורוצים לדמות לו.

הרש"ר הירש אומר שעם ישראל מכונה כן על שם האידיאל של ייעודו המוסרי להיות "ישר", להתאים לייעודו בלא סטייה…ה' רצה שישראל יעלה אל הרמה הכפולה של המטרות הארציות: הרווחה החומרית העליונה והשלמות הרוחנית והמוסרית העליונה.
כלומר היהודי יכול לשאוף לרווחה חומרית, וכשזו תגיע עליו לזכור מהן אמות המוסר שלו ולשמור עליהן בצורה הכי טובה.
פעמים רבות כשאדם נמצא במעמד נמוך קל לו לשמור על אמות המוסר, וכשהוא עולה לגדולה, מתעשר, מתפרסם, משהו משתבש ומשחית את מידותיו.

כל אחד עלול להידרדר למקום הזה של "וישמן ישורון ויבעט" - דווקא מתוך שפע גשמי או רוחני, דווקא מתוך הטוב, לשכוח את מיטיביו, להפנות עורף לאלה שזקוקים לו, לזרוק מעליו את המוסריות; את האנושיות.

עם ישראל צלח בצורה מעוררת השתאות פוגרומים וגירושים, ועמד באצילות בתנאים שקשה לדמיין אותם היום בשנות השפע שזכינו להם.
הרש"ר הירש אומר כי העם עמד במבחן האמונה בהרבה רגעים קשים, אך "רק לעתים נדירות היה בכוחו לשאת את האושר".

חג הסוכות מחזיר אותנו לכמה ימים למקום הארעי, למרחב פחות מגן, פחות נוח, ומזכיר לנו את נדיבות הלב הטבעית, את הכרת הטוב ואת השמחה של אלה שלא זכו לעושר ואושר בשפע כדי שניקח איתנו את התכונות החשובות האלה לחיי היומיום השופעים שלנו, נעצור להודות, נחדד אוזניים, נמקד עיניים ונשתדל שהפסוק הזה לא יתקיים בנו משום בחינה.

שבת שלום וחג סוכות שמח!