"לקראת שבת לכו ונלכה" השבוע בפרשתנו "פרשת בלק" עם הרב דוד טימסית נס ציונה

"לקראת שבת לכו ונלכה" השבוע בפרשתנו "פרשת בלק" עם הרב דוד טימסית נס ציונה

אנו למדים פרק חשוב!!!כבר בפסוקים הראשונים של הפרשה עולה קושי רב בהבנת העניין, בלק מלך מואב שולח שליחים לקרוא לבלעם שיעזור לו בקללותיו מול עם ישראל.

בלעם חפץ מאד ללכת ואז אומר לו ד' בחלום "לא תלך עמהם", בלק שולח שליחים נכבדים יותר ומעלה את התמורה לבואו של בלעם, בלעם מנסה שוב בחלום הלילה ואז אומר לו ד' "אם לקרוא לך באו האנשים קום לך אתם" אבל תיכף לאחר מכן נאמר "ויחר אף אלוקים כי הולך הוא..." .

והקושי גדול, חרון אף זה על שום מה? הלא נאמר לו בפרוש "קום לך אתם", אז מה הבעיה בהליכה שלו? ובכלל הרי בתחילה נאסר עליו ללכת ומה קרה בפעם השנייה שהוא נענה בחיוב "קום לך איתם"? הגאון מוילנא מוציא אתנו מהמבוכה והוא מבאר היטב את הפסוקים הללו.

כאשר באו השליחים הראשונים וביקשו מבלעם שיבוא עימם על מנת לקלל את ישראל אמר לו ד' "לא תלך עמהם לא תאור את העם כי ברוך הוא" שימו לב! לא תלך "עמהם" כלומר, עם הכוונה והרצון שלהם, להיות במטרה אחת עימם, שזו הליכה במגמה של קללה – "כי ברוך הוא!".

לאחר מכן באו השליחים השניים, הם דברו במונחים נוספים "אל נא תמנע מהלוך אלי כי כבד אכבדך..." כלומר תבוא בכל מקרה אולי זה יעלה את מורל העם, בלעם מנסה שוב ואז נאמר לו "אם לקרא לך באו האנשים קום לך איתם" שמתם לב? "איתם" כלומר, אם קוסם לך הכבוד - לך 'איתם', אבל לא 'עימם' לא למטרה שלהם לקלל את העם, אלא לך 'איתם' במחיצתם.

אבל מה עשה בלעם? "ויקם בלעם בבוקר ויחבש את אתונו וילך 'עם' שרי מואב" בלעם לקח את האישור שהוא קיבל למקום שעליו הוא הוזהר, הוא הלך "עם" שרי מואב, כלומר לאותה מטרה שהם רצו אותו, לקלל את העם.

לפיכך ברור מאד למה "ויחר אף ד' כי הולך הוא" כי על ההליכה במטרה זו הוא לא קיבל רשות. דבר נוסף שאנו למדים, שלאחר שהמלאך ניצב לו ל'שטן' ומפריע לו בדרכו, אומר לו המלאך, לך 'עם' האנשים!

פה בלעם מקבל אישור בדיעבד להליכה 'עימם' מדוע? כי לאחר שהוא התמיד ברשעותו על אף ההזהרות שלא ללכת לקלל את העם, אמר לו המלאך לך 'עם' שרי מואב, כלומר בדרך שאדם רוצה ללכת מוליכים אותו, בא נעשה זאת בדרך שלך! לך 'לקלל' כרצונך, אבל זה לא יצלח בידך כי "אפס את הדבר אשר אדבר אליך אותו תדבר" על כרחך אתה תברך! כפי שאכן היה!!

הנה למדנו מה רב השוני בין התפיסה של 'להיות עימה' או 'להיות איתה'.

להיות 'עימה' זה ללכת בדרך יחד אל מטרה משותפת לשנינו, מטרה מאתגרת שיש צורך לשנים יחד כדי לצלוח את הדרך ולהגיע אליה, קשר כזה יוצר תלות חיובית, אכפתיות, מחויבות הדדית, כי העיניים נשואות אל המטרה, לכן הקשיים שבדרך דווקא מחשלים אותנו והקשר בינינו מעמיק יותר.

לעומת זאת, להיות 'איתה', זה אומר שהוא ב'עולמו' והיא ב'עולמה' והם יחד כרגע כי 'נחמד', אבל בשבוע הבא שיפסיק להיות 'נחמד' כי משום מה היא תפסיק לחייך ולהיות 'נחמדה', אז הוא יחפש 'נחמד' חלופי, הוא אפילו לא יטרח לבדוק מה קרה? מה 'יושב לה על הלב' למה היא מכונסת בתוך עצמה? אולי הוא פגע בה? למה לו את ה'התמודדות' הזאת, הם הרי לא יצרו קשר אכפתי ואין להם ב'מעלה הדרך' איזשהו מטרה משותפת, אלא כל מה שהוא איתה כי 'סבבה', אז הלכה ה'סבבה' - הלכה הזוגיות.!!!

הדלקת נרות וכניסת שבת במרכז 19:31
צאת השבת 20:31
שבת שלום ומבורך
הרב דוד טימסית
נס ציונה