"לקראת שבת לכו ונלכה" השבוע בפרשתנו "פרשת עקב" עם הרב דוד טימסית נס ציונה

"לקראת שבת לכו ונלכה" השבוע בפרשתנו "פרשת עקב" הרב דוד טימסית נס ציונה

גלום בעצם השורש של מידת העיקשות ומאיזה מצע נפשי היא צומחת. וכך אומר משה בשם ד' לבני ישראל: "ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו עוד" כלומר, אם תסירו מלבכם את הערלה הרי שלא יהיה יותר בסיס לקשוי העורף, מה היא ערלת הלב? מבואר מדברי רש"י שזהו אוטם שסוגר ומגן על הלב וחוסם אותו מן ה'מרחב' מהבנת פני המציאות והדרך הנכונה להתמודד עימה,

בעצם מהפסוק הזה כמו גם מפסוק נוסף ב'מגילת איכה' שקראנו שבוע שעבר, יש לנו את המרכיבים שנוכל להבין מה מביא אדם לעמוד על דעתו בעקשנות בלתי מתפשרת וכך נאמר באיכה (ג, סה): "תתן להם מגינת לב" מה זה 'מגינת לב' שהנביא ירמיה מאחל אותו לאויבים?

רש"י מבאר לנו בפירושו השני שזה ביטוי לסגור הלב, מהו הדבר שחוסם את הלב? ממשיך רש"י "צרה ואנחה אשר הוא כמגן כנגד ליבם". עכשיו נפשט ונפרוס את הדברים, אדם שנמצא במצב של מצוקה או קושי נפשי בתקופה מסוימת, הוא עושה באופן טבעי ניסיונות לצאת ולהשתחרר מן המצוקה או אי הנוחות שלו,

כאשר הניסיונות לא צולחים המצוקה שלו הולכת וגוברת והוא מתחיל לאבד תקווה. הוא נסוג אל עצמו מתוך חוסר אונים והופך בעצם ל"משותק", מצב זה נקרא בעגה הפסיכולוגית מקצועית

'חוסר אונים נרכש' כלומר, את חוסר האונים שלו הוא רכש במו ידיו מתוך המצוקה שלו, כך שהוא נמצא 'סגור' בעולמו, בקושי שלו, ללא יכולת לראות את ה'מרחב' כדי לנסות לצאת מהקושי שלו בדרכים אחרות מאלו שהוא כבר ניסה, זהו שאמרו חז"ל "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים", הוא חדל להאמין שאפשר לעזור לו הוא 'מרכין ראש' ומשלים עם המצב.

התיאור הזה שנראה דרמטי משהו לא חייב להיות בהכרח כזה, תהליכים כאלו בעוצמה מופחתת עוברים בעצם על כולנו בזמנים ובתקופות שונות בחיינו, אנו שומעים מעצמנו ומהסובבים אותנו ביטויים לרוב כמו: 'אין מה לעשות' 'זה מה יש' 'תלמד לחיות עם זה', כל אלה 'מסקנות' שבאו במידה מסוימת בתהליכים של 'חוסר אונים נרכש' שלנו ושל הסובבים אותנו,

כי מי שנושא את הקושי על גבו, הראיה שלו מוגבלת, החשיבה שלו מוגבלת וממילא הכוח הפיזי והנפשי שלו לא יבואו לידי ביטוי, זה בעצם היה הרעיון של פרעה "תכבד העבודה על האנשים ואל ישעו בדברי שקר".

כלומר, כאשר העם חווה מצוקה ולחץ יומיומי, אין לו פניות נפשית ליוזמות שמרוממות את הרוח כמו "לכה נזבחה לאלוקנו" ולהבדיל, זה היה כוונתו של ירמיה בתפילתו "תתן להם מגינת לב" תן להם צרה ואנחה שיעיקו על נפשם והם יהיו כ'מגן' על ליבם, לב 'חסום' מנסה לשרוד איכשהו את היום, כך לא יהיה להם פנאי 'להתעסק' איתנו, שיבוססו הם ב'ביצה' של עצמם וזה גם כן הכוונה בפסוק שבפרשה "ומלתם את ערלת לבבכם (וממילא) וערפכם לא תקשו עוד".

אחת התכונות שמקשות מאד את החיים ביומיום, היא ה'עיקשות'. אדם עקשן, מוגדר כמי שעומד תמיד על דעתו, בדרך כלל גם לא מוכן אפילו לשמוע דעה אחרת, לא מתפשר ויהי מה, גם כשהנסיבות מחייבות לעיתים 'גמישות' כלשהי שיכולה לבוא לידי ביטוי ב'שינוי חשיבה', או 'לבוא לקראת' וכן 'לשנות הרגלים'.

הוא לא ייתן לנסיבות לבלבל אותו, הוא יישאר איתן בדעתו והרגליו וה'נסיבות' שתואלנה הן בטובן להתגמש, איתו אין מה לדבר. יש לא מעט מהבריות שמשייכים את ה'עקשנות' לתכונת אופי "טוב זה ה'אופי' שלה, מאז שהיא הייתה ילדה אני זוכר אותה כך, עקשנית כמו פרד..." ובכן 'עקשנות' אינה תכונת אופי!.

'עקשנות' היא דרך תגובה שאדם מסגל לעצמו לעיתים כבר בהיותו תינוק בחיק אימו, כדרך לשמור על האינטרס שלו או כדי להשיג את מבוקשו כמו גם כדי להגן על עצמו מחוסר יכולת להתמודד עם מצבים שונים, גם האדם ה'עקשן' ביותר כאשר האינטרס שלו מחייב אותו לשנות את דעתו, או למשל בהתנהלות מול המעביד שלו, מתגלה אצלו לעיתים יכולת 'לוליינית' מרשימה, פתאום מסתבר שהוא יודע יפה לכופף את ערפו הקשה ו"תכונת האופי" ה'עקשנית' שלו יוצאת לחופשה קצרה.!!!

הדלקת נרות שבת במרכז 19:00
צאת שבת 19:56
שבת שלום ומבורך
הרב דוד טימסית
נס ציונה