"לקראת שבת לכו ונלכה" השבוע בפרשתנו "פרשת ראה" עם הרב דוד טימסית נס ציונה

"לקראת שבת לכו ונלכה" השבוע בפרשתנו "פרשת ראה" הרב דוד טימסית נס ציונה

כאשר אנו מדברים על מונחים כמו 'צדקה', 'עשיית חסד עם הזולת', 'תמיכה בנזקק', הדימוי הראשון שעולה לנו בראש זה אדם חסר אמצעים, נדכה ושפל רוח, או ילדים לבושים בגדים ישנים עם עיניים כבויות תאבים למשהו חדש ומרענן, אבל מה שלא עולה לנו בראש זה שהאדם ה'עני' וה'נזקק' לנו ביותר ושהוא הכי קרוב אלינו ותלוי רק בנו, הוא - בן הזוג שלנו!.

בואו אם כן נלמד כיצד התורה מגדירה את האדם ה'נזקק' בהקשר של מצוות ה'צדקה' הנאמרת בפרשת השבוע וכך נאמר: "כי יהיה בך אביון...".

מה פשר המונח 'בך' אביון? וכי האביון הוא בי הרי האביון הוא זולתי? אלא איזהו אביון שהוא 'בך' כלומר, שהוא תלוי בך בלבד, שעיניו נשואות רק אליך, שהוא הכי קרוב אליך, זהו בן הזוג שלך! והתורה ממשיכה: "לא תאמץ את לבבך... כי פתח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו".

כלומר, אל תאמץ את לבך אלא פתח את לבך אליו, מתי 'פתיחת הלב' נצרכת, דווקא לחלק ה"אחר והשונה" שקיים בבן הזוג שלנו, להכיל את 'רגשותיו' 'חוויותיו', להקשיב לדיבורו ולשמוע את דעתו גם ובעיקר כאשר הם אינם עולים בקנה אחד עם דעותינו או רגשותינו, כי עבור החלקים בבן הזוג שהם תואמים את החוויה שלנו אין צורך בציווי של התורה על 'פתיחת הלב' עבורם, משום שהלב באופן טבעי פתוח לרווחה לכל דבר שבא לנו בקלות ו'זורם' עם הצרכים שלנו.

ממשיכה התורה, "והעבט תעביטנו די מחסורו" כלומר הלווה לו את מחסורו כאשר בעתיד הוא ישיב לך את הלוואתך, כמובן שהתורה מדברת באופן כללי על הלוואת ממון למי שאינו רוצה לקבל 'נדבה', אבל גם בהקשר הזוגי יש לדברים הללו ביטוי והוא, הלווה לבן הזוג שלך את "מחסורו אשר יחסר לו" ה'מחסור' הזה יכול להיות הקשבה, חיוך, תמיכה, עידוד, או כל דבר שיקל או ירומם את נפשו של בן הזוג ואת הפירעון ל"הלוואה" הזו תקבל בריבית, כי הזוגיות שלך תפרח ואתה הראשון שתצא נשכר מכך.

להיות 'נצרך', זה לא חסרון ולא 'נכות', בוודאי לא בהקשר הזוגי. צורך, זה הכלי דרכו אנו מתחברים אל הזולת וזו הסיבה שהקב"ה ברא אותנו חסרים כדי שנשלים זה את חסרונו של זה ונהיה תלויים האחד בשני, היכן מתחילה הבעיה כאשר אנו לא יודעים לבקש זה את זה, אלא אנו מצפים שיושלמו צרכינו באופן אוטומטי אפילו 'בלי שנרגיש', המצב הזה טומן בחובו שתי רעות, הראשונה, כאשר מובן מאליו שעל בן הזוג שלנו למלא את כל צרכינו באופן מיידי (ללא אותיות קטנות).

אז כמובן שלא נודה לו ולא נעריך אותו על כך והנה כבר בשלב הזה עיקרנו את היכולת והרצון שלו לעשות למעננו בהמשך, והרעה הנוספת, זו עצם ההנחה שבן הזוג שלנו יודע מה הם הצרכים שלנו.

על בסיס זה אנו שומעים משפטים כמו "אם היית אוהב אותי באמת, היית יודע מה חסר לי..." אז זהו, שלא! גם אם בן הזוג אוהב מאד עדיין אין זה נותן לו יכולות ניבוי או קריאת מחשבות ואפילו זה לא יקדם אותו בפתרון חידות או רמזים, כמו לדוגמה: "בא לי כוס קפה..." אומרת האישה והבעל בחור 'מבין עניין' מכין מיד כוס קפה מהביל, מגיש לאשתו באדיבות ומיד הוא נחפז והולך לענייניו.

לאחר דקות ארוכות הוא חולף על פני אשתו וחש בקורטוב של עגמומית בפניה, הוא מיד שואל "מה קרה, הקפה לא היה טוב?!" והאישה עונה "אני רציתי שתשב לשתות איתי, אתה הכנת לי ונעלמת..." אז בפעם הבאה כדי שלא תתאכזבי, נכון יהיה לבקש בקשה מלאה וברורה "אשמח מאד אם תכין לי ולעצמך כוס קפה, אני רוצה לשבת איתך ביחד ולשתות...".

זה כבר נשמע אחרת לגמרי, עכשיו הסיכוי שהאישה תתאכזב קטן מאד ודבר נוסף עצם הבקשה הזו "אני רוצה לשתות איתך" יוצרת קרבה וחיוניות בין שני בני הזוג.

הדלקת נרות שבת במרכז 18:54
צאת שבת 19:49
שבת שלום ומבורך
הרב דוד טימסית
נס ציונה