"לקראת שבת לכו ונלכה" השבוע בפרשתנו "פרשת שמיני" שבת פרשת פרה עם  הרב דוד טימסית נס-ציונה

"לקראת שבת לכו ונלכה" השבוע בפרשתנו "פרשת שמיני" שבת פרשת פרה עם  הרב דוד טימסית נס-ציונה

ביום השמיני למילואים לאחר שבעה ימים שבהם משה שימש במשכן בבגדי לבן ולימד את העבודה לאהרן ובניו, הגיע יומו הגדול של אהרן בו הוא נכנס לתפקידו כ"כהן גדול", הוא קרב אל המזבח, עשה את עבודתו כפי שנצטווה וזכה שתשרה שכינה דווקא על ידו בעם ישראל.

אהרן יוצא אל העם ומברך אותם וברגע המכונן הזה "ותצא אש מלפני ד'... וימותו לפני ד'" הוא מאבד ברגע אחד את שני בניו נדב ואביהוא, אהרן לא די בזה שהוא שותק אלא "וידום", הוא הופך את עצמו ל'דומם' ללא חשיבה של "מה שווה לי כל הגדולה הזו אם איבדתי את שני בני", אלא הוא מקבל את גזירת ד' בדממה מוחלטת פשוטו כמשמעו, כך ראוי ונכון לנהוג כלפי הקב"ה בכל מצב, שלא להרהר אחר מידותיו, אלא לעשות מעשה 'דומם' שהיכן שלא נניח אותו ומה שלא נעשה בו, הוא "מקבל את הדין" ללא כל הרהור וערעור. נמצא, ש"וידום אהרן" זו פעולה של קבלה והכנעה. 

ועתה נשוב אל הבית פנימה!!! דווקא עזיבה בעת ויכוח באופן חד צדדי ובוטה כביכול במגמה של מניעת הסלמה – היא ה'הסלמה' בכבודה ובעצמה!

העוזב לא מעלה בדעתו עד כמה הוא מחריף את המצב בעת שהוא "מתעלה על עצמו" ובורח "לפני שהוא מאבד שליטה", כשנשאל את בן הזוג ה"נעזב", "מה הרגשת כאשר בן זוגך עזב אותך תוך כדי סערת הויכוח ביניכם"?

אנו נשמע דברים קשים מאד, ביניהם: פגיעה, עלבון, ביזוי והתחושה היותר קשה שאנו שומעים שוב ושוב בתופעה הזו היא, 'אכזריות'! לא פחות, ההסבר הפשטני לתחושה הקשה היא, שכאשר יש ויכוח במיוחד על נושא בעל אופי רגיש, הגוף סוער, דרוך ומתוח, כדי לחזור ל'רגיעה' יש צורך לפרק את המתח שנוצר, פרוק המתח מתאפשר רק על ידי הוצאת הדברים היושבים על הלב ואוורור הרגשות, אולם כאשר בן הזוג עוזב לפתע בכעס, ה'נעזב' נשאר סוער ומתוח מבלי יכולת ל'התפרק', ה'בטן' שלו מלאה וזה יוצר אצלו תחושה קשה של עלבון צורב ואכזריות למצבו.

הדלקת נרות שבת במרכז 18:34(שעון קיץ)
צאת שבת 19:33
שבת שלום ומבורך
 הרב דוד טימסית נס-ציונה