מוטי קליינמן מביא תובנות שלו לפרשת השבוע- פרשת "ויצא"

בפרשת ויצא רואים את ירידת יוסף לשם עליית עם ישראל.
החלום והחזון הם המנוע של ההנהגה.

"וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם..." (ל"ז, ה')
יוסף מצטייר כצעיר חולם, אך בהמשך הוא יהפוך למנהיג בזכות חזונו.
אור החיים מפרש שהחלום הוא נבואה נסתרת, ורמז לתוכנית אלוקית.
בחברה שסובלת ממשברים, יש צורך באנשים שמעזים לחלום, וגם לממש.
ירידה לצורך עלייה:

יוסף מושלך לבור, אך עתידו. כמו גם עברנו, מתחיל שם.
חז"ל אומרים: "בור ריק אין בו מים, אבל יש בו נחשים ועקרבים". הבור אינו ריק מניסיונות.
גם כשאנחנו למטה, אפשר להפוך את המשבר להזדמנות.
לפעמים החלומות הגדולים נולדים בבורות העמוקים, ומה שנראה כמו התחלת החורבן, הוא למעשה התחלת הבניין.
שנאת האחים הובילה לתקומה: "וירְאוּ אֶחָיו כִּי־אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל־אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם":

אז מי אנחנו שנפסיק לחלום, שנשלים עם שנאת האחים, שנוותר על האחדות?
נקום ונבנה.

שבת שלום חברים