פרשת "ויצא" כתוכנית ריאליטי? קבלו מדור חדש ונוסף על פרשת השבוע ! .

זוגיות ומערכות יחסים העסיקו את האנושות מאז ומעולם. הררי מילים ושירים נכתבו על הנושא. כולנו מחפשים את החצי השני שישלים אותנו ויהווה עבורנו משענת ובית, אבל לצערנו בדור בו אנו חיים כגודל השתוקקות הנפש של רבים לזוגיות, כך גם עומק המשבר וגודל הקשיים המתבטאים באחוזי הגירושים מרקיעי השחקים ואינסוף רווקים ורווקות המתקשים למצוא האחד את השני.
פרשת "ויצא", שעולה בדרמטיות ובעוצמות הרגשיות שבה על כל תוכנית ריאלטי עכשווית, מתארת, בין היתר, את סיפור אהבתם המורכב והמופלא של יעקב ורחל. כזכור, יעקב חפץ להינשא לרחל, ולבן אביה הטיל עליו לשם כך לעבוד בעבורו בתמורה כרועה צאן למשך שבע שנים (אשר בהמשך מתארכות לשלוש עשרה שנים נוספות). חרף תקופת ההמתנה הארוכה והצפייה לאיחוד הרוחני והגשמי, התורה מספרת לנו שזמן זה עבר על יעקב במהירות רבה אודות לאהבתו הגדולה ולשאיפתו לממש אותה – "וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים. וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ".
ככלל, ספר בראשית מלא בסיפורים על זוגות, ונראה כי התורה חפצה ללמדנו על מודל הזוגיות הבריא, כאשר לשם ההבנה של הנכון והמומלץ כדאי לחזור לשורש הקלקול בקשר בין אדם וחווה.

מיד לאחר האכילה האסורה מעץ הדעת הקב"ה, כידוע, שאל את אדם מדוע הוא חטא ותשובתו היתה שכל זה קרה בגלל אשתו שפיתתה אותו. רש"י מסביר שחטאו היה שהוא כפר בטובה, כלומר שהחטא הבסיסי בין איש לאשתו זה כפיות טובה והאשמות הדדיות. במקום להגיד לקב"ה שטעינו ואז לקבל את הצ'אנס לחזור בתשובה בתוך גן העדן האשמות ההדדיות הביאו לפרוד ולגרוש ממנו.
ישנו מדרש חז"ל מופלא שמלמד שחוה חשדה באדם שהוא לא אוהב אותה וחששה שאולי הוא ייקח אישה אחרת במקומה (במידה ותיברא אחת כזו), ולכן במודע פיתתה את בעלה כדי שאם היא תיענש הוא ייענש איתה. מה הביא את חוה לתחושות הקשות הללו ולמחשבה שאדם לא אוהב אותה ושמבחינתו הוא יכול להחליפה בקלות באחרת? התשובה לכך היא שעוד טרם החטא אדם נתן לכל בעלי החיות שמות ייחודיים (כלב, חתול, אריה, וכו'), וזאת לאחר שהתבונן באופיים ונתן דעתו על המיוחדות שבכל מין. אולם למרפא הפלא, דווקא לאשתו הוא קורא בשם הסתמי "אישה" שפרושו איש ממין נקבה. את השם "חווה" הוא נותן לה רק לאחר החטא. מה שהיה חסר, אם כך, במערכת היחסים שלהם של לפני החטא הוא הקשר האישי, הקירבה והאינטימיות, ולכן ברור מדוע אשתו חשה חוסר אהבה וחששה שיעזוב אותה בנקל.
בין השניים נוצר כדור שלג מסוכן - חוה הרגישה חוסר באהבה וחום, אשר הובילו אותה בעצמה להיות קרה וחסרת התחשבות. אלה הביאו את אדם לכפור בטובה כלומר לא לראות את הטוב שכן ישנו באשתו, ומשכך החוסר של חוה באהבה הלך וגדל.
אל הוואקום שנוצר בין השניים נכנס כידוע הנחש, אשר הדיבור שלו אל האישה היה אישי וקרוב. מדוע היא נעתרה לשיח שכזה שדרדר אותה כל כך? פשוט כי לא היה לה בבית אינטימיות מספקת. את התבנית הזו ניתן לצערנו לראות אצל זוגות רבים גם כיום. כאשר אין קירבה בבית בני הזוג יחפשו אותה בחוץ (החל משיחות ארוכות עם חברים במקום עם בן/בת הזוג ועד חלילה לבגידה פיזית שהשורש שלה לאו דווקא בחיפוש אחר ריגוש מיני כמו בצורך נפשי עמוק בתשומת לב).
את התיקון לשורש הקלקול הזה אנו מוצאים בקשרים בין אבותינו הקדושים. הבסיס המשותף לכולם היה ההבנה שיש שותף שלישי לקשר שהוא כמובן בורא העולם. כל אחד מאיתנו יודע מדוע הוא בחר את אשתו/בעלה, אבל אנחנו עדיין לא יודעים מדוע הקב"ה בחר שנתחתן דווקא עימו/עימה. חיפוש התשובה לשאלה המסקרנת הזו זהו הסוד שנותן לזוגיות טעם של נצח.
אברהם ושרה מהווים את המודל הראשון לבית יהודי. התורה מספרת לנו על הדרך הרוחנית המשותפת שהם עוברים, על שותפות הסוד אל מול פרעה ואבימלך ואפילו נותנת לנו "טיפ" כגברים באומרה לאברהם: " כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ...". למרות התפקיד ההיסטורי רב המשמעות שלהם, בין השניים מתפתחת אינטימיות מיוחדת, כפי שבא לידי ביטוי בדבריו של אברהם לשרה בבגרותם: " הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ". כמה יופי ורוך יש בבן 80 שאומר לאשתו בת ה-70 מילים שכאלה.
בהמשך, כשרבקה רואה את יצחק לראשונה היא נופלת מהגמל מרוב התרגשות ומכסה את עצמה בצעיף כדי לשמור על מרחב פרטי ואינטימי השמור רק לה ולבעלה. לאחר מכן, כשיצחק מתפלל שרבקה העקרה תכנס להריון מספרת התורה: "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא". למרות שקוראים "היא" כתוב בתורה "הוא", כלומר האמפטיה וההזדהות הרגשית שלו עימה מוחלטים (בדומה לר' אריה לוין שבא עם אישתו הכאובה לרופא ואמר לו: "כואבת לנו הרגל").
בקשר בין יעקב לרחל ביטויי האהבה כבר ממש גלויים ("וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל") והוא לא מסתיר ולא מקמץ מלהביע אותם.
לעומת זאת, הקשר שלו עם לאה מורכב הרבה יותר ודווקא ממנו ניתן ללמוד רבות על קירבה זוגית והתמודדות עם דמיונות שמחריבים את הקשר. הפרשה שלנו מתארת את רחל כיפה, אטרקטיבית ואהובה. יעקב נשבה בקסמיה ומשתוקק לזכות בה.
לעומתה, לאה "עיניה רכות" מדמעות וטרדות החיים. כשמה כן היא - לאה עייפה, ודמותה מייצגת את הצדדים המסובכים בחיים שאנו אוהבים להסתיר, את הקשיים, החרדות והפחד מדחייה.

בחתונתם המפורסמת התחוללה דרמה שכל אחת מאיתנו בעצם חווה גם כן. יעקב חשב שהוא מתחתן עם רחל אך גילה לאחר מכן שהוא קיבל בעל כורחו גם את לאה. הוא חשב שהוא זכה בבת הזוג המושלמת, מושא דמיונותיו ותשוקתו, אך הפלא ופלא הוא מגלה שבאה עימה עסקת חבילה הכוללת גם את הצדדים הפחות זוהרים ורצויים.
בעומקם של הדברים זהו גם הסיפור שלנו. אין אחד שלא יעיד שרק לאחר הנישואין הוא נחשף גם לצדדים המורכבים שבבן/בת זוגו. אין זה פלא שכשמתווסף עול אחזקת הבית המשותף וגידול הילדים מתגלים גם הקשיים. לצערנו, תגלית זו גורמת לרבים (מידי) לברוח לדמיונות על "הרחל האחרת" שמחכה לו אי שם במקום לחבק את לאה ולהבין שזוהי בדיוק המתנה שהשותף השלישי שלח אליו בהשגחה פרטית ומדויקת. בני/בנות זוגנו הם יחידת החילוץ המוצלחת ביותר שישנה לחלץ אותנו מהאגואיזם ושאר המידות השליליות שיש לנו, ועל כן עלינו לחבק את הטוב והנעים יחד עם המורכב והמאתגר באותה המידה.
יעקב אבינו השכיל לעשות זאת, ולכן דווקא עם לאה הוא זכה להביא 6 ילדים המהווים את עיקר בניין עם ישראל ודווקא לאה היא זו שקבורה לצידו במערכת המכפלה.
הלוואי וגם אנו נשכיל ללכת בדרך האבות ונזכור שזוגיות בריאה ושמחה דורשת השקעה, גמישות והרבה רצון טוב. לרוב לא מדובר במתנת חינם, אלא בעבודה, אבל מהסוג הכי משתלם שיש.

שבת של שלום ואהבה, ניר אביעד