פרשת חֻקַּת – נחש נשך נחש | ניר אביעד

בסמלים של ארגוני רפואה שונים בארץ ובעולם ניתן למצוא דמות נחש מסתלסל על עמוד. מה הקשר בין הנחש הגורם דווקא לחולי ולסכנה ובין בריאות ומרפא? התשובה לכך מסתתרת בפרשת השבוע שלנו ומזמנת לנו לקחים ומסרים נפלאים.

כזכור, בכל שנות נדודי העם במדבר הם לא הפסיקו להתלונן על קשיי הדרך ואף לפקפק בתכלית היציאה ממצרים. פעם אלה היו תלונות על בשר או על מים שחסרים, ופעם אחרת על הגעגועים לאבטיחים והקישואים. מתיאורי התורה אנו למדים כי מרבית התלונות היו ריקות מתוכן והן היו לשם התלונה בלבד. בפרשתנו בני ישראל התלוננו בשנית על המן שירד אליהם מהשמיים, ובתגובה הקב"ה שלח אליהם נחשים ארסיים שהכישו אותם וגרמו לבהלה רבה.

"עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל-נֵס, וְהָיָה כָּל-הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי" השיב השם לתפילתו של משה, שהתחנן בשם העם למחילה, ומשה אכן הכין דמות נחש עשויה מנחושת, הציב אותה בראש עמוד גבוה ובדרך פלא כל מי שננשך ע"י נחש הסתכל על אותה הדמות ונרפא.

הדרך להבין את משמעותם של הנחשים המכישים ושל הנחש המרפא בפרשתנו עוברת דרך הבנת כוחו הרוחני של הנחש הקדמוני הראשון מפרשת "בראשית". אותו נחש, כזכור, פיתה את אדם וחוה לאכול מפרי עץ הדעת - פעולה שהביאה לעולם את המוות והגירוש מגן העדן. כל כוחו ומהותו של אותו נחש הוא בתפיסה שהאדם לא צריך את הקב"ה ויכול להסתדר בלעדיו. "והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע" הוא אמר לחוה.

"למה אתם צריכים להיות תחתיו? למה אתם צריכים לשרת אותו? תהיו בעצמכם בוראי העולם. אתם המנהיגים ואתם העיקר". הנחש הקדמוני הוא, אם כך, השורש לכל הקלקולים והתכונות הרעות שלנו – האגו והגאווה. המוטו שלו הוא: אני במרכז! אדם שחושב שהצלחותיו (או לחלופין כישלונותיו) באים בזכות לכישוריו אינו נידון אלא לחיים של ריחוק מאור הבורא, וכפועל יוצא לחוסר שמחה וחיות. הנחש, שממשיך ומפיץ את ארס הכפירה שלו לכל עבר עד היום, רוצה שנתמלא בתחושת הגאווה הזו ושכרו הוא בניתוק שנוצר בנינו לבין נשמתינו.

בכל פעם שאנחנו מתלוננים על הנהגת הקב"ה את העולם, אנחנו בעצם אומרים לו: "תשמע חביבי, אנחנו בעצמינו 'כאלוקים יודעי טוב ורע', ואם זה היה בידיים שלנו היינו עושים את העבודה אף טוב יותר ממך".

הנחשים הארסיים, אם כך, באו להזכיר לבני ישראל לא רק ענווה מהי, אלא גם שעם כל גדולתו של המין האנושי, בסופו של יום אנו נתונים בידיו של הבורא. המשנה במסכת ראש השנה מתייחסת לפרשה שלנו ומסבירה זאת נפלא בשאלתה: "וכי נחש ממית או נחש מחיה? אלא, בזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את ליבם לאביהם שבשמים - היו מתרפאים. ואם לאו - היו נימוקים".

לא הנחשים הארסיים מסוכנים ולא נחש הנחושת מרפא. אלה הם רק שליחים שבאים לעודד אותנו לפקוח את העיניים למציאות רוחנית, להסתכל מעלה ולכוון ליבנו אל הקב"ה. עצם הקשר עימו הוא זה שמביא שפע לאדם, כפי שאומר דוד המלך: "ואני קרבת אלוקים לי טוב".

רבי נחמן מברסלב נהג לשאול את תלמידיו: "כבר הסתכלת היום אל השמיים?". ונראה שזו הרפואה המונעת הטובה ביותר לכל המחלות הרוחניות של עצב ובדידות, שהדור שלנו לצערנו מכיר כל כך טוב – להסתכל אל השמיים ולבקש קשר לעולם רוחני ועמוק.

העונש של הנחש הראשון היה שמזונותיו יהיו מזומנים לו תמיד. על פניו זה נשמע דווקא כפרס, אבל מבט מעמיק על הדבר מלמד שהמחיר שמשלם מי שהכל מובטח לו מראש הוא בניתוק הקשר עם הבורא, שכן מי שיש לו הכל לא זקוק לעזרה, לא מתאווה לתפילה ולא משווע להתמלא מכוחו של כח גדול ממנו. גם אותם מבני ישראל בפרשתנו, שדיברנו סרה על הקב"ה, כביכול בעצם גידופיהם ותלונותיהם כמו וביקשו לנתק את הקשר עימו, וזו הסיבה העמוקה מדוע דווקא נחשים הם אלה שנשלחים להזכיר מהו המחיר של ניתוק זה.

מעבר לכך, לפי הרש"ר הירש הקב"ה רצה ללמד את העם בדרך מקורית לפקוח עיניהם ולהכיר בטוב לו הם זכו, ושאותו תפסו כמובן מאליו. לדבריו, עצם העובדה שנכתב "הנחשים השרפים" ולא "נחשים שרפים" מלמדת שאותם נחשים לא היו חדשים אלא מוכרים היטיב. כמו בכל מדבר גם במדבר סיני הסתובבו נחשים מסוכנים, אלא שעד לאותו הרגע הקב"ה פשוט מנע מהם לפגוע בעם ישראל, ואילו כעת הוא הסיר את ההגנה הניסית שלו ונתן לנחשים לפעול את פעולתם הטבעית – להכיש.

גם אנחנו, כמו אבותינו, מסתובבים בעולם בתחושת ביטחון מדומה שמובן מאליו שהטוב לו אנו זוכים הוא טבעי ואולי אף "מגיע לנו". רובינו כלל לא מודעים לסכנות ולאיומים השונים שיכולים לפקוד אותנו בכל רגע. מתי אנחנו נזכרים לפקוח עיניים ולראות שההגנה שזכינו לה קודם כבר איננה? רק כשהיא נלקחת והצרה מתרגשת ובאה.

לפני מספר שנים קיבלתי מתנה נפלאה – הלכתי לישון בריא לחלוטין וקמתי כמעט עיוור לגמרי בעין שמאל ללא שום התראה מוקדמת. לאחר שמספר פרופסורים מכובדים אמרו לי שמדובר בתופעה נדירה ומצערת ושאיבדתי את הראיה לעולמים, בחסדי השם (והרפואה) נמצא הטיפול המתאים וכיום אני שוב רואה 6/6 (טפו טפו…). אותם שבועות ארוכים בין הבשורה המרה להצלחת הטיפול עברו עליי בתהיות על כך שמעולם לא הערכתי את העובדה שיש לי שתי עיניים ושאני ברוך השם רואה בהן היטב. דווקא מתוך הקושי התעוררתי להעריך את "המובן מאליו".

לרובינו יש שתי עיניים, שתי אוזניים, שתי רגלים ועוד ועוד. בואו נשמח בחלקנו. תאמינו לי, זה לא מובן מאליו! רבי נחמן כתב שהצרות והייסורים באים כדי לעורר אותנו להעריך ולהודות על מה שיש לנו בחיים, כאשר התנהלות חכמה הרבה יותר תהייה להעריך ולהודות על הקיים מבעוד מועד וכך לא להצטרך לטלטלות ולמכות.

ובעניין נוסף – במהלך הפרשה משה רבינו מבקש ממלך אדום לאפשר לעם לעבור דרך ארצו בדרכם לארץ ישראל, ובכך להימנע מסיבוב גדול ומיותר. משה הבטיח לו כי הם יקפידו שלא לפגוע ברכוש עמו ("נַעְבְּרָה-נָּא בְאַרְצֶךָ, לֹא נַעֲבֹור בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם, וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר. דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ, לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול עַד אֲשֶׁר-נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ). מלך אדום הקטנוני סירב לבקשה וגרר את העם למסע מפרך ומורכב, אולם אנחנו נשארנו לדורות עם פרוש עמוק ומתוק של תורת החסידות על אותה בקשה של משה. אותו מסר של משה למלך אדום הוא גם המסר שהנשמה שלנו מקבלת רגע לפני שהיא יורדת לעולם הזה.

הנשמה הרוחנית, רגע לפני שהיא נשלחת להסתובב בתוך גוף גשמי בעולם החומר, מתבקשת לזכור שמטרת בואה לכאן היא ללכת ב"דרך המלך" אל יעודה ולא "ליטות ימין ושמאל". בקלות אנו יכולים לסטות מהמסלול, להתבלבל, להמשך אל "השדות והכרמים" ו"בארות המים" ולשכוח מהיעד – ארץ ישראל – המקום בו הרוח והחומר יכולים לשכון יחדיו ומתוך כך להאיר את העולם.