פרשת "יתרו" – שורשים וענפים עם ניר אביעד

פרשת "יתרו" – שורשים וענפים עם ניר אביעד 

עשרת הדיברות, כידוע, חקוקות על לוחות הברית בשני טורים. בלוח הימני כתובות חמש המצוות שבין אדם לאלוקים (לדוגמא: "לא תעשה לך פסל"), ועל השמאלי כתובות חמש המצוות שבין אדם לחברו (לדוגמא: "לא תרצח"). למרות שמצוות כיבוד ההורים נתפסת כמצווה חברתית, היא נמצאת בצד ימין, יחד עם המצוות שבין אדם לאלוקיו. למעשה, ניתן לומר שזאת המצווה שמחברת/מגשרת בין הצד הימני לשמאלי ואנו למדים מכך שיש קשר רב בין מערכת היחסים שלנו עם הורינו לבין מערכת היחסים שלנו עם בורא העולם. קריאה השוואתית בתורה מגלה כי ההקבלה מופיעה במקומות שונים: "איש אימו ואביו תיראו", כמו גם "את ה' אלוקיך תירא". ו"מקלל אביו ואמו מות יומת", כמו גם "איש כי יקלל אלוהיו ונשא חטאו". בגמרא נכתב בצורה מפורשת אף יותר כי ישנם שלושה שותפים למלאכת בריאת האדם: אביו, אימו והקב"ה.

מדוע התורה נותנת דגש כה מרכזי על היחס הנכון שלנו להורינו וכיצד ניתן להתחזק בקיום מצווה זו?
התשובה הראשונה קשורה להכרת הטוב הבסיסית שכל אדם צריך להרגיש כלפי מי שנתנו לו חיים, כפי שכתוב ב"ספר החינוך": "שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה שזו מידה רעה ומאוסה בתכלית לפני אלוקים ואנשים, ושייתן אל ליבו כי האב והאם הם סיבת היותו בעולם ועל כן באמת ראוי לו לעשות להם כל כבוד וכל תועלת שיוכל כי הם הביאוהו לעולם".

אחד הקשיים העיקריים שלנו עם המצווה היא שאנחנו חושבים שהנתינה שלהם מובנת מאליה. אם אדם עשה למישהו טובה קטנה, כגון שהראה לו בסופר היכן מוצרי החלב, בוודאי הוא יחשוב שמגיעה לו על כך תודה. ואם טרח עבורו טרחה מרובה יותר, כגון שנתן לו טרמפ והסיעו עד לפתח ביתו, הוא כבר לא יודע כיצד להודות לו. לעומת זאת, אם הוא עשה עבורו משהו משמעותי כמו שדאג לו למצוא עבודה חדשה או שידוך מוצלח, אזי ודאי הוא כבר ירצה לקנות לו מתנה. ואם טובה זו מתמשכת כגון תמיכה כספית חודשית אז ודאי הוא ירגיש מחויבות רגשית גדולה ועמוקה...

אדרבא, הורינו היקרים עשו הרבה מעל כל אלה ולא תמיד אנחנו זוכרים להם זאת. אמנו סבלה צער של הריון ולידה כדי שבכלל נהיה כאן ואבינו עמל שעות נוספות במשרד כדי לממן את חוג החלילית שכה רצינו. כמה דאגו לנו הורינו, כמה הם התאמצו וטרחו. להחליף חיתול, להחזיר מוצץ באמצע הלילה, להאכיל, להשקות, לרחוץ, להלביש, לחנך, ללמד, לכבס ולגהץ. כמה פעמים הם ויתרו על מעט זמנם הפנוי ורצו איתנו לרופא המשפחה, למסיבת סוף השנה ולחבר בקצה השני של העיר. כמה דברים חסכו מעצמם על מנת לאפשר לנו את רצונותינו. האם משום שמדובר בהורינו אזי הכול צריך להיות מובן מאליו?!

"ספר החינוך" ממשיך וכותב: "וכשיקבל זאת המידה בנפשו יעלה ממנה להכיר טובת האל ברוך הוא שהוא סיבתו וסיבת כל אבותיו עד אדם הראשון ושהוציאו לאוויר העולם וסיפק צרכיו כל ימיו והעמידו על מתכונתו ושלמות אבריו". הכרת הטוב להורים, אם כך, מולידה הכרת הטוב לקב"ה, השותף השלישי, וזה מתכון לחיים שמחים ובעלי משמעות.

מעבר לכל זאת, על פי הקבלה, השפע הרוחני והגשמי של האדם עובר אליו דרך ההורים שלו. הם השורש והוא הענף. כמו כל ענף, הוא יונק את המזון שלו דרך השורשים. אין דרך אחרת. מבחינה רוחנית כל דבר טוב שהאדם רוצה לעצמו חייב לעבור קודם כל דרך הוריו. ברגע שהקשר שלו עימם רעוע, הצינורות שמעבירים אליו את החיות מהשורשים נחסמים. אדם נבון, אם כך, יודע שבעצם העובדה שהוא מקיים את מצוות כיבוד הורים, הוא למעשה מיטיב בראש ובראשונה עם עצמו. מעבר לכך, על פי הקבלה, ברגע שהענף מתקן את עצמו - התיקון עובר הלאה גם לשורש. המשמעות היא שאדם, שעושה עבודת תיקון מידות אמיתית ומחליט להילחם ביצר הרע שבתוכו שמפתה אותו לכעוס, לקנא, לחמוד, לרכל, לקטר וכו', הוא מזכה בכך גם את הוריו.

רוב האנשים עוברים שלב מסוים בחיים שלהם בו הם חושבים שגידלו אותם לא כמו שצריך ומפתחים כעסים ומטענים רגשיים לא פשוטים כלפי הוריהם. רק כשאותו אדם מתבגר ונהיה הורה בעצמו, הוא מבין עד כמה זה קשה ומורכב להיות הורה, ולרוב הוא רואה את הוריו באור הרבה יותר חיובי ומבין. הסיבה העמוקה לקושי שיש לילדים עם ההורים (ולא אחת גם להורים עם ילדיהם) היא שההורים שלנו מהווים עבורנו את המראה הכי חזקה לחסרונות ולחולשות שלנו עצמינו. מה שמעצבן אותנו אצל הורינו בהכרח קיים בצורה כזו או אחרת גם אצלנו.

אנחנו מתרגזים עליהם על שהם כאלה ועוד יותר על ש"הורישו" לנו את המגרעות שלהם. ככלל, אדם יכול לראות אצל הזולת מגרעות אך ורק אם הן קיימות קודם גם אצלו ("הפוסל במומו פוסל"). עם ההורים זה חזק במיוחד משום שהם גידלו וחינכו אותנו והעולם הפנימי הכי בסיסי שלנו מושתת על המחשבות, הרגשות והמעשים שלהם. אדם יכול לברוח לקצה השני של העולם, אבל לעולם את הבית בו גדל הוא ייסחב עימו. האם הורינו עשו טעויות כשגידלו אותנו? בוודאי שכן! כל אדם טועה. האתגר שלנו הוא לקבל את מה שנתנו לנו, את הטוב ואת הרע, לנסות להפיק את המרב ממה שיש בידינו, ובלי קשר אליהם - לעמול על התיקון האישי שלנו. הטעויות שלהם אינן פוטרות אותנו מלהעניק להם יחס של כבוד. שווה לומר זאת שוב - הם העניקו לנו את החיים.

מה המשמעות של כיבוד הורים? להגיש להם למיטה עוגה עם כוס קפה? אולי גם, אבל ודאי שזה ביטוי חיצוני למשהו עמוק הרבה יותר. המילה "כבוד" מגיעה מהשורש "כ.ב.ד". לכבד פרושו שהדעה והמילה של ההורים (ולמעשה של כל אדם) יהיו עבורינו בעלי משקל ושנזכה לראות את החוכמה והכוונה הפנימית העמוקה שעומדת מאחורי פעולותיהם. אנחנו ודאי שלא חייבים להסכים עם כל דבר, אבל כן נדרשים לענווה ולהבנה שיש בדרכם אמת עמוקה ובעלת כובד.

ישנם מקרים בהם הפעולות של ההורים סותרות את מה שאנחנו מאמינים וחושבים וישנם מקרים שהם אף ממש מכאיבים ופוגעים בנו. עצה טובה היא לנסות ולהפריד בין הכוונה הפנימית של אותו הורה שהביאה אותו לפעול כפי שהוא פועל לבין הביצוע החיצוני. הכוונות של הורינו תמיד חיוביות וחפצות להיטיב. לעומת זאת, הביצוע עלול להיות שלילי. ברגע שאנחנו מעמיקים מבט היישר אל הכוונה ומתעלמים מהפעולה עצמה אפשר לראות תמיד רק טוב.

שבת שלום, ניר אביעד

מדור מחיי הדת בנס ציונה באתר המקומון נס ציונה נט פורטל עירוני. זמני כניסת יציאת שבת בערי השפלה וכתבות בנושא פרשת השבוע. 

זמני כניסת שבת ופרשת השבוע - כל שבוע באתר נס ציונה נט המקומון המוביל בעיר!